בנין של שמחה יח

סימן ב על ענין הנ"ל להרב הג' המפורסם מ' משה נחמי' נ"י אב"ד דק' חסלאוויטש יצ"ו

אשר הקשה כת"ר על מה שכתבתי (לעיל אות י"ב) להוכיח דמדקאמר הש"ס אתרוויי' אר' יהודה ורבנן דעבד כמר עבד ודעבד כמ"ע. א"כ כמו דמאן דעבד כרבנן ודאי דשפיר עבד אפי' לכתחילה גם בשלא בשעה"ד דהא רבים נינהו ע"כ דה"ה מאן דעבד כר"י ש"ד אף לכתחילה וגם שלא בשעה"ד דהא בחד לישנא אמרה הש"ס וע"כ דהטעם משום דס"ל לסתמא דהש"ס הכא דת"ע רשות ולהכי אין מדקדקין כ"כ בזמנה גם אם עושה כיחיד נגד רבים והקשה כת"ר ע"ז דהא עיקר הפלוגתא בתפלת מנחה דהיא חובה א"כ אמאי פסקי' בה דעבד כמר עבד ואם לא התפלל מנחה עד פלגהמ"נ שוב לא יתפלל וזה קולא וכ"ת י"ל תשלומין מה נאמר במזיד וע' לקמן (כ"ז) תוס' ד"ה ת"ש עכ"ד גרם לו זה סתימת דברי ועתה אפרש דברי יותר. ותחילה אומר דלפי דעתו תקשי כן אהרמב"ם גופי' שכ' שם וי"ל להתפלל ת"ע של לילי שבת בע"ש קודם שקה"ח וכן יתפלל ערבית של מוצ"ש בשבת לפי שתע"ר אין מדקדקין בזמנה עכ"ל הא כיון שהתפלל פ"א ת"ע קודם שקה"ח שוב אינו רשאי מעתה לעולם להתפלל מנחה אחר פלג"ה וזה קולא בתפלת מנחה שהיא חובה אבל הברור דודאי הרוצה להתפלל פעם ראשון תפלת המנחה אחר פלג"ה רשאי הוא לעשות כן אפי' לכתחילה הגם שהיא חובה ומחוייב הוא לדקדק בזמנה משום דיחיד ורבים ה' כרבים ומאז שוב אינו רשאי לעולם להתפלל ת"ע אחר פלגה"מ קודם צה"כ אע"ג דתע"ר ואין מדקדקין בזמנה משום דכבר עשה לאותה העת יום ע"י שהתפלל בה פ"א תפלת מנחה ורק מי שרוצה פעם ראשונה להתפלל ערבית קודם הלילה אחר פלג"ה [באם שתפלת מנחה הי' מתפלל תמיד קודם פלה"מ] הגם דר' יהודה יחידאי הוא ע"ז אמרי' דמשום דתע"ר אין מדקדקין בזמנה ורשאי הוא לסמוך עליו אז שאין לפניו רק ת"ע לבד גם שלא בשעה"ד ואי הוה ת"ע חובה לא הי' רשאי לעשות כן לכתחילה שלא בשעה"ד ואולי שגם בדיעבד לא הי' יוצא י"ח ת"ע ומה שאסור לו מאז להתפלל לעולם תפלת מנחה אחר פלג"ה זה הוא משום דע"כ ממילא נאסר בזה מחמת שכבר עשאה לאותה העת לילה ע"י תפלת ערבית שהתפלל אז פ"א ולא שייך כלל לקרות זה קולא ולא חומרא וזה ברור

וכ"ז אני כותב גם אפי' לדעת מע"ל אבל באמת אין מהצורך כלל גם לזה ואין כאן אפי' התחלת תמיהה כלל דהא בשיטת ר"ת איירי' השתא ולשיטתו אמינא דסבר דזה לא מקרי כלל תרי קולי דסתרי אהדדי ואפי' אם התפלל פ"א ערבית אחר פלגה"מ רשאי הוא למחרתו להתפלל מנחה אחר פלגהמ"נ כמו שמורה להדיא לשון התוס' בדעתו שכ' וז"ל וא"ת האיך אנו קורין כ"כ מבעו"י וי"ל דקי"ל כר"י וכו' וא"ת האיך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשיכה כו' וי"ל דקי"ל כרבנן וכו' ואמרינן לקמן השתא וכו' דעבד כמ"ע כו' הגם שיש מקום לדחוק בדבריהם ולומר דר"ל דמי שירצה רשאי לעשות הכל כר"י ומי שירצה רשאי לעשות הכל כרבנן פשטא דלישנא לא מ' הכי כלל וגם מקושיית ר"י על ר"ת מוכח שדעת ר"ת הוא שגם אדם אחד רשאי לעשות כתרי קולי אלין שכ' ומ"מ ק' וכו' שהרי מאיזה טעם וכו' משום דקי"ל כו' כר"י וכו' ובזמן התפלה עצמה לא קי"ל כוותי' אלא כרבנן והגם שגם בזה יש מקום לדחוק ולומר לא שכוונת ר"י דר"ת סובר כן. אלא דמקשה על מנהגינו דאיך עבדינן אנן הכי אבל לשון התוס' אינו מורה כן כלל וגם דברי הרא"ש בדברו בשי' ר"ת מפורשין להדיא שדעת ר"ת הוא דגם אדם א' יכול לתפוס אלו הב' קולות יחד וכ"ה גם בחי' הרשב"א בשי' ר"ת שכ' וז"ל ולפיכך פי' הוא ז"ל [ר"ל ר"ת] וכו' ואע"ג דעביד בק"ש כר"י ובתפלה כרבנן ודמיא לשדרה וגלגולת וכו' ע"ש [והגם שתירוצם דהרשב"א והרא"ש ע"ז משום דבתפלה הקילו עולה לא כפירושי בשי' ר"ת אמנם הלא לדבריהם ק' קושייתי דמשמע בש"ס דגם שלא בשעה"ד עבדי' כר"י וטעמא בעי אלא שבדוחק י"ל כמש"ל באות י"ד דלדידן הויא לה רק פלוגתא דאמוראי רב עם ר"ה ורבנן סמכי' על רב נגד ר"ה ורבנן גם שלא בשעה"ד] אבל לפמ"ש בס"ד א"ש דלא צריכי' להקל רק בת"ע למיעבד כר"י נגד רבים והקילו בה להתפלל אותה מפלג"ה ואילך משום דרכות הוא ואין מדקדקין בזמנה אע"ג דסותר למה שאדם זה עצמו כבר התפלל פ"א או יתפלל עוד גם תפלת מנחה באותה העת עצמה אבל מה שהתפלל או אפי' יתפלל אח"כ תפלת מנחה באותה העת דמפלג"ה עד צה"כ זה לאו משום קולא הוא דאתינן עלה אלא משום דעבדי' בהא כרבנן וש"ד למיעבד הכי גם לכתחילה אפי' אי הוה דאוריי' וקושייתי דא"כ בק"ש דגם אי נימא דהיא ג"כ דרבנן הא חובה היא עכ"פ וא"כ אמאי סמכינן בהא על ר"י נגד רבנן הלא יישבתי זה בס"ד באות י"ג וי"ד ע"ש

וברור לענ"ד שכ"ה גם ד' הרמב"ם שם ע"ש בה"ד וה"ז וכן ראיתי גם בלח"מ שם בה"ב שבפירושו הראשון פירש שם דעת הרמב"ם דלא כפירושו של הכ"מ בה"ד אלא דס"ל להרמב"ם דש"ד למינקט בהא כקולי דתרוויי' ר' יהודה ורבנן ומשום דת"ע רשות [אך מה שהקשה הלח"מ שם דלמה כ' הרמב"ם בפ"ב מה' תמידין כרבנן והול"ל גם שם דעבד כר"י עבד קושיא זו אין לה מקום כלל לדעתי ותמוה מאד דהא ודאי בענן ההקרבה עצמה דתמיד ה' כרבנן לגמרי דרבים נינהו וכן בתפלת מנחה שנתקנה נגדו וכדכתבינן ורק בת"ע משום דהיא רשות ונתקנה נגד הקטר חלבים ואברים דאין מעכבין כפרה סמכינן בה אר' יהודה] ושאר ד' הלח"מ שם שהאריך ועיין מע"ל בדברי שכתבתים מאז טרם ראותי ד' הלח"מ אלו וכתבתים בס"ד בטוב טעם יותר ובראיות מוכרחות

אלא שלכאורה קשה דלפי"ז מאי מוכיח רב חסדא מדרב צלי ש"ש בע"ש ש"מ ה' כר"י דלמא לרב נמי הוה מספקא לי' ה' כמאן ומשום דתע"ר סמך בה על ר"י וכ"ש לפי אותה גי' דגרסי לקמן כ"ז ב' ורב אמר ה' כד' האומר רשות וכדמוכח כן גם מהירוש' שהבאתי באות ט' דסבר רב דתע"ר ע"ש והנראה דר"ח ודאי לא הוה מסתבר לי' למימר דמשום דתע"ר נסמוך בה גם על יחיד נגד רבים גם שלא בשעה"ד לכן הוכיח שפיר מדצלי רב ש"ש בע"ש דע"כ הוא משום דסבר רב ה' לגמרי כר"י אבל סתמא