בנין של שמחה טז

(כג) ע"כ אומר אני שמקום הניחו לי רבותינו בעלי התוס' בזה כי האמת הברור לענ"ד דר"ח דאמר בשבת שם דקרא דבכל מושבותיכם למישרי אברים ופדרים הוא דאתא לטעמי' אזיל דס"ל ביומא שם דתמיד סופו נמי דוחה שבת [ע"ש ברש"י ד"ה סופו] ואפי' לא משלה בהן האור כמש"ל ואיהו לא דריש כלל מקרא דעולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ואע"ג דר"ח גופי' נמי אמר בפ' ב"מ (כ"ג ב') דאין שורפין קדשים ביו"ט. לאו מעולת שבת בשבתו מפיק לה כאביי שם (כ"ד ב') אלא מאינך קראי דמפקי לה שאר אמוראי התם ואביי דמפיק לה מעולת שבת בשבתו בשיטת רבה רבי' אמרה דסבר ביומא שם דתמיד סופו אינו דוחה שבת ולל"ק התם אליבא דבר קפרא בכשרין אפי' לא משלה בהן האור דחי שבת דעלה קאי הא דאמר בר קפרא ואפי' בשבת ודקאמר הש"ס התם ופליגא דר"ה הוא לרבה אליבא דר"ה וכן פרש"י שם ע"ש. ולפי"ז האי ופליגא דר"ה היינו לל"ק אליבא דבר קפרא דבכשרין אפי' לא משלה בהן האור דוחה שבת ולר"ה גופי' לפי מה שמפרש רבה דבריו אינו דוחה שבת לגמרי אפי' משלה בהן האור מבעו"י מקרא דעולת שבת בשבתו ולא עו"ח בשבת וקרא סתמא כ' אפי' במשלה בהן האור מבעו"י ורב חסדא סובר דדחי שבת ואפי' לא משלה בהן האור מבעו"י וכדא' שבת דהותרה היא בציבור וכמש"ל דהותרה לגמרי משמע שדינו כמו בחול ממש וכדמפיק לה מקרא דבכל מושבותיכם דג"כ סתמא כתיב ומעתה לפמ"ש בס"ד א"ש דרב הונא ורבה ור"ח כולהו קיימי אליבא דרבנן דר"מ דהלכתא כוותייהו. ומתרצא נמי לדברינו קו' התוס' הנ"ל מה דבספ"ק דשבת מפיק ר"ח שריותא דאברים ופדרים מבכל מושבותיכם וביומא שם מפיק לה ר"ח גופי' מבמועדו ולפי דברינו תרוויי' צריכי לר"ח לשיטתי' דאי מבכל מושבותיכם הו"א דאפי' שאר קרבנות כולם לבר מתמיד נמי שרו. ואי מבמועדו לחוד הו"א דאתי רק לטומאה ולא למשרי גם בשבת משום דכתיב עולת שבת בשבתו והוה דרשינן ולא עו"ח בשבת כדדריש לי' ר"ה וגם יתיישב לפי"ז מה שהקשיתי לעיל לפירוש התוס' דמנ"ל להש"ס דפליגי דר"ה אדבר קפרא ודרבא [ע"ל אות כ"ב] ולפירושנו א"ש דכיון דאינו דוחה דקאמר ר"ה היינו לגמרי ואפילו אמערכ' גדולה נמי לא ע"כ דסבר ר"ה לפי מה שמפרש רבה דבריו דר"ע דא' פ' אלו קשרים (קי"ג) ולא של יוה"כ בשבת אתמיד נמי קאי וכ"ש דשל חול בשבת ויוה"כ לא הרי ע"כ דס"ל דמ"ש במתניתין ביומא שם בכל יום היינו לבר משבת דהא ר"מ ורבנן דילי' כלהו תלמידי ר"ע הוו [ודוחק גדול לומר דבהך גופא הוא דפליגי ר"מ ורבנן דילי' אי קאי ר"ע רק אשאר קרבנות או גם אתמיד] ודוק הטיב בכ"ז כי קצרתי כך עלה בדעתי בס"ד בעיוני בדהתוס' דשבת ודיומא שם אח"כ עיינתי בד' הרמב"ם בדינים אלו וראיתי שפוסק בפ"א מה' תו"מ ה"ז בסתם דסופו אינו דוחה שבת ע"ש: ומשמע ודאי דעתו ז"ל דאפי' במשלה בהן האור מבעו"י ג"כ אינו דוחה וע' במל"מ שם ד"ה וראיתי לרבינו שפנה על כל הצדדין ליישב ד' הרמב"ם ז"ל שיהא עולה לפי סוגיית הש"ס ואחר כמה כרכורים עלה בידו דוחק גדול בדעתו ז"ל ע"ש ואני אומר שלדעתי ברור שכיון הרמב"ם ז"ל למה שפירשתי בס"ד שתי הסוגיות בשבת וביומא שם ולפי"ז ד' הרמב"ם עולים כהוגן בלא שום דוחק כלל ודוק היטב ופסק כר"ה וכפי שמפרש רבה דבריו משום דסתמא דהש"ס שאמרה ופליגא דר"ה ע"כ דסבר כרבה אליבא דרב הונא כמשכ"ת

תבנן לדינא דלעיל הנה לפמ"ש כאן בס"ד ס"ל לר"ח דאברים ופדרים דתמיד דע"ש דוחה שבת לגמרי ואפי' לא משלה בהן האור מבעו"י דאיהו לא דריש כלל קרא דעולת שבת וגו' וכנ"ל ובמכילתין רב חסדא הוא דקאמר נחזי אנן מדרב צלי ש"ש בע"ש ש"מ ה' כר"י ולר"ח הא לא מצינן למימר כלל דלמא בת"ע דשבת גם רבנן דר"י מודו דמחוייב או רשאי עכ"פ להתפלל אותה מפלגהמ"נ דע"ש משום ולא עו"ח בשבת. דהא לר"ח הותרה בציבור לגמרי כחול ממש [וגם אפי' לפי מה שאכתוב להלן בהגה"ה דההכרח לכאור' לומר דר"ח מחלק בין משלה בהן האור מבעו"י ללא משלה בהן האור מבעו"י ג"כ א"ש כמש"ל דמלישנא דבריי' שהרי איברים ופדרים שלא נתעכלו וכו' פשטי' משמע דרק לא נתעכלו לגמרי אבל עכ"פ כבר משלה בהן האור מבעו"י ור"ח הא סבר דבמשלה בהן האור מבעו"י דחי שבת א"כ לרבנן דר"י גם ת"ע דשבת דינה כה"ע דחול דת"ע הא נתקנה נגד אברים שמשלה בהן האור מבעו"י דוקא כמבואר בהברייתא דבר"פ תה"ש]. וא"כ לר"ח ודאי דלרבנן דר"י אסור להתפלל ש"ש בע"ש כדינו בחול וישארו ד' הב"י הנ"ל באות כ"א תמוהין ואזדא לי' גם תירוצ' של המג"א על הב"י וטוב טעמו שם לגמרי וגם לא שייך כלל לומר דמשום מצות הוספה מחועה"ק עביד רב הכי ומעתה ע"כ הא דקאמר רב חסדא דמדצלי רב של שבת בע"ש ש"מ ה' כר"י היינו דהי' ברור לרב דה' כר"י וא"כ הרי הדרא קושייתנו הנ"ל לדוכתה דלפי"ז מאי קאמר הש"ס אדרבה מדר"ה ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא ש"מ אין ה' כר"י וכמו שהקשינו דלמא גם אינהו כר"י ס"ל ומשום חד מהני תלת אנפי הנ"ל איחרוה לצלותא עד צה"כ זמן ק"ש ומעתה ליכא נמי למימר כמש"ל באות כ' דר"ל דרק איכא למימר דס"ל דאין ה' כר"י דא"כ מאי אדרבה דקאמר דהא רב ע"כ דסובר דודאי ה' כר"י כדהוכחנו בס"ד ובדר"ה ורבנן מספקא לן כמאן סברי מעתה הא ודאי דאית לן למפסק כר"י [הגה"ה. אך צ"ע ליישב לפמ"ש לרב חסדא מתניתא דפ' אלו קשרים (קי"ג) דתני בה אבל לא של יוה"כ בשבת וכ"ה בברייתא התם (קי"ד א') ע"ש וההכרח לומר לכאורה מחמת קושיא זו דר"ח נמי מחלק בין משלה בהן האור מבעו"י ללא משלה וכו' כב"ק דמחלק בהכי אמנם לישנא דשבת דהותרה היא בציבור דקאמר ר"ח משמע דהותרה לגמרי כדהוכחנו לעיל מסוגיא דיומא ו' ב' וצע"ג ליישב הך מתניתין לפמ"ש אליבא דרב

חסדא

] (כד) ונלע"ד לומר בישוב קו' זו בדרך אחר דחדת היא לי דהנה הרא"ש הביא בריש מכילתין וכן הביאו הרשב"א וכל הראשונים ד' רב האי גאון ז"ל שנשאל אי תפלה בציבור עדיף או סגאול"ת עדיף והשיב שבא"י מתפללין הפלת י"ח בציבור ושבקין ק"ש לצה"כ. ומשום כדי להתפלל בציבור לא איכפת לן למסמך גאולת"ע ולא הביא רב האי שום ראי' ע"ז מהש"ס גם לא מצאתי לשום מי מהראשונים ולא מהאחרונים ז"ל שיביא ראי' לזה מהש"ס ולענ"ד להביא בס"ד ראי' מהברייתא