בנין של שמחה טו

שאחר זריקה אבל בע"ש כיון דע"כ הי' תחילת ההקטרה דהאברים מוכרח להיות מבעוד יום. לכן גם תפלת ערבית שכנגדה שרי להתפלל אותה מבעו"י]

ותו קשיא טובא לפי מה דא' בירוש' ר"פ תה"ש א' ר' יוסי לא הוקשה הפלת המנחה לתמיד של בה"ע אלא לקטרת מה טעם תכון תפלתי קטרת וכו' מנחת ערב וכ"כ התוס' בפ' תה"ש ד"ה עד פלג. הגם שהם כתבו אליבא דר' יהודה כבר כ' לעיל באות י"ד דגם לרבנן דר"י מוכרח לומר כן ע"ש וא"כ הרי לבד מכל הקושיות הנ"ל א"א לומר כלל שת"ע היא נגד תחילת נתינת האברים על המזבח שהרי משנה שלימה שנינו ביומא (ל"א ב') קטרת של שחר וכו' ושל בה"ע בין אברים לנסכים הרי דזמן תפלת המנחה שהיא נגד הקטרת הקטורת הוא אחר תחילת נתינת האברים [והרמב"ם ז"ל שהשמיט חילוק זה כבר המה עליו המל"מ בזה בסוף פ"ו מה' תמידין ומוספין ע"ש] וע"כ לומר דת"ע היא נגד הקטרת האברים שכבר משלה בהן האור ופקעו מהמזבח קודם שנתעכלו שמחזירין להקטר ומעתה מדוייק שפיר לישנא דהברייתא דרפתה"ש שאמרה שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו דוקא [וע' ט"ז סי' קל"ב סק"ב כ' ג"כ מד' הטור הנ"ל שת"ע היא נגד אברים שכבר משלה בהן האור אלא שלא נתעכלו ע"ש אך מש"ש עוד דמוכח מינה שתפלת מנחה היא במקום אברים שנשרפין תחילה ביום הנך רואה שדבר זה הוא נגד ד' הירושלמי והתוס' הנ"ל] וא"כ הרי כיון שמשלה בהן האור מותר להחזירן בשבת מבכל מושבותיכ' כמבואר בספ"ק דשבת כנ"ל, וא"כ עדיין לא עלתה ארוכה לקושיית המג"א על הב"י הנזכר בריש אות זה וגם דטעמא של המג"א ליתא לפי"ז

אבל לפמ"ש באות הקודם יש קצת מקום לדעת הב"י והוא כמש"ש דהא ע"כ הא דא' הש"ס אדרבה מדר"ה ורבנן וכו' ש"מ אין ה' כר"י אין פירושו דמוכח מזה בבירור דסברי דלא כר"י דהא אינו מוכרח כלל דהא איכא למימר בהנך תלתא אנפי הנז' שם ודכ"ע כר"י ס"ל וע"כ דר"ל כמש"ש היינו רק דאיכא לספוקי נמי דלמא סברי ר"ה ורבנן תלמידיו כרבנן דר"י ומעתה הלא יקשה לפי"ז אמאי קא' הש"ס והשתא דלא אתמר הלכתא וכו' דעבד כמ"ע ודעבד כמ"ע דלפמ"ש הא בדר"ה ורבנן מספקא לן כמאן סברי ורב הא ודאי כר"י ס"ל וא"כ הוה לן למפסק ה' כר"י אלא ע"כ מוכח מינה דגם הא דא' רב חסדא מדרב צלי ש"ש בע"ש ש"מ ה' כר"י ג"כ כוונתו דנראה יותר לומר דמשום דסבר ה' כר"י גם בחול עבד הכי אבל אין כוונתו שמוכרח לומר כן דהא איכא למימר דסבר כרבנן דר"י ורק בשבת משום מצות הוספה מחועה"ק עבד הכי משום דס"ל לרב דבזה גם רבנן מודו דשרי להתפלל ת"ע מבעו"י או אפשר דלרב גופי' נמי הוה מספקא לי' הלכתא כמאן משו"ה אע"ג דבתפלת ערבית דחול עבד כרבנן בת"ע דשבת משום מצות הוספה מחועה"ק סמך אדר"י ולא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי דאפשר דתפלת מנחה התפלל אותה תמיד קודם פלג"ה או כיון דרק בע"ש עבד הכי לא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי

(כב) והנה כל דברינו באות הקדום הולכים לפי שיטת התוס' בספ"ק דשבת (כ' א') ד"ה למשרי וביומא (מ"ו א') ד"ה אבל לא ע"ש ושם שכ' לחלק בין אברים דתמיד של בה"ע דע"ש שמשלה בהן האור מע"ש מבעו"י דבין לר"מ ובין לרבנן דמהני' שלהי פ' טרף בקלפי קרבין בליל שבת ונפקא לן הא מקרא דבכל מושבותיכם ואברים שלא משלה בהן האור מבעו"י דע"ש אסור להקריבן בליל שבת ונפקא לן הא בפ' ב"מ (כ"ד ב') מקרא דעולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשב' ע"ש ושם היטב וק' לי טובא על פי' התוס' בזה. חדא דלפירושם הוצרכו לפרש דמ"ש רב הונא ביומא שם דתמיד סופו אינו דוחה ופירש רבה דבריו שר"ל אינו דוחה שבת היינו רק לענין לשרפו במערכה בפ"ע. אבל במערכה גדולה על כרחך דנשרפין בשבת. וזה דוחק גדול דהא לישנא דאינו דוחה משמע דאינו דוחה כלל גם דחוק מאד לפירושם דהא הדרשא מקרא דבכל מושבותי' סתמא אמר' הש"ס וכן הדרשא דעולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ג"כ סתמא אמרה הש"ס. והתוס' חילקו מסברא דנפשייהו בלי שום ראי' מהש"ס בין משלה בהם האור מבעו"י דע"ש ללא משלה גם הדוחק הגדול שהרגישו בעצמם לפי פירושם שמוכרחים לומר לל"ק שביומא שם דלאו דוקא פסולין אלא גם בכשרין בעינן משלה בהן האור מבעו"י דע"ש גם ק' לפירושם מ"ש ביומא שם ופליגא דר"ה ל"ל להש"ס לחלק בין השוין. הא איכא למימר ברווחא דלא פליגי ור"ה בלא משלה בהן האור מיירי וראיתי במל"מ בפ"א מה' תמידין ומוספין שהרגיש ג"כ בקושיא זו ותירץ משום דאינו דוחה לגמרי משמע ע"ש אבל תירוצו זה אינו עולה יפה דהא לפי' התוס' ע"כ לומר דהאי אינו דוחה לאו לגמרי קא' דהא אמערכה גדולה שרי לפירושם גם לר"ה א"כ אמאי לא נימא גם בזה דלאו בכל גווני קאמר דאינו דוחה אלא רק בלא משלה בהן האור מבעו"י] גם ק' לפירושם מש"ש רבה לאביי לרב חסדא ל"ק שבת דהותרה היא בציבור ולשון הותרה ודאי לגמרי משמע כמו בחול ואפי' לא משלה בהן האור כמו לענין טומאה לר"נ דא' ביומא (ו' ב') דהותרה היא בציבור אמר שם לחד לישנא דאפי' היכא דאיכא טהורין וטמאין בההוא בית אב סבר ר"נ דעבדי נמי טמאין דכל טומאה מת בציבור רחמנא שריא ואפי' לל"ק התם אליבא דר"נ סבר עכ"פ דלא צריך לאהדורי לאתויי טהורים מבית אב אחר כלל

עוד ק' טובא לפירושם דמנ"ל להש"ס לומר ופליגא דר"ה [אדבר קפרא ורבא] כיון דלפירושם הא דמפרש רבה אליבא דר"ה דסופו אינו דוחה את השבת כונתו רק דלא למיעבד מערכה בפ"ע אבל דוחה לשרפן במערכה גדולה א"כ דלמא ר"ה אליבא דרבנן דר"מ הוא דאמר דהא ר"מ ורבנן כולהו ס"ל דדחי שבת ולא פליגי אלא בגוונא דחול כמה מערכות היו שם ולעולם בכל יום אפי' בשבת ס"ל לר"ה וכדהוה פשיטא לי' הכי לרבא וקרי למאן דלא אמר הכי לא חש לקימחי' גם רחוק מאד לפירושם דצ"ל דר"ה ורבה ור"ח כולהו אליבא דר"מ קיימו ולדידן דקיי"ל כרבנן לא נ"מ מידי בכל דבריהם [וע' במל"מ שם בסוף ד"ה ויש לחקור] גם דלפירושם נשארו בספ"ק דשבת שם בקושיא מה דהכא מפיק הא דדחי שבה מבכל מושבותיכם וביומא שם מפיק לה מבמועדו ואסי' בשבת: