בנין של שמחה יד

בצה"כ דווקא ורב נמי שביק למקרי ק"ש בצה"כ משום דלדידי' דסבר תע"ר לא בעי סגאולת"ע ולא הקדמת ק"ש לת"ע כמ"ש: [ור"ת צ"ל דס"ל כהתוס' ד' ב' דפליגי ארב עמרם וס"ל דסמיכת גאול"ת לא תליא בהא דתע"ר או חובה ויכול להיות לפ"ז דבעי סגאולת"ע גם אי תע"ר]

אך כל זה י"ל רק לדידן לגרמין בישוב קו' זו אי נימא דנקטינן להלכה כד' הרא"ש ז"ל אבל הרא"ש גופי' דבריו בפירקין סי' ה' נוטין יותר שדעתו דגם אי תע"ר מ"מ קי"ל כר' יוחנן דבעי סגאולת"ע ע"ש וא"כ אכתי קו' זו באתרה קיימא לדעתו ז"ל מאי הוכיח הש"ס מר"ה ורבנן דאין ה' כר"י כמש"ל

ע"כ הי' נלע"ד לומר לדעת הרא"ש דהא דא' הש"ס אדרבה מדר"ה ורבנן וכו' ש"מ אין ה' כר"י. אין ר"ל דש"מ דסברי בודאי דאין ה' כר"י דודאי איכא למימר דס"ל לר"ה ורבנן ג"כ כר"י ופליגי עם רב בפלוגתי', דר"י וריב"ל. דרב כריב"ל ור"ה ורבנן כר"י וכמש"ל או י"ל דפליגי אי מצות הוספה מחועה"ק עדיף ממצות סגאולת"ע או דסגאול"ת עדיף או י"ל דפליגי אי בעי סגאול"ת בשבת או לא ור"ה ורבנן סברי דגם בשבת בעי סגאול"ת. אלא דר"ל דאיכא לספוקי נמי דלמא משום דסברי ר"ה ורבנן כרבנן דר' יהודה משו"ה איחרוה לת"ע

(כא) ובזה יש לעשות סמוכין לד' הב"י בסי' רס"ז שכ' על מ"ש הטור בסי' רצ"ג בשם רי"ץ גאות וז"ל וכיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשיכה אין להתפלל ש"ש בע"ש וכו' וכ' ע"ז הב"י בסי' רס"ז וז"ל ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימין לדעת אחת הכי נקטי' ודלא כרי"ץ גיאות עכ"ל ותמה המג"א שם סק"א על הב"י שדבריו אלו הם נגד ד' הש"ס בפתה"ש שם דלרבנן אסור להתפלל ערבית מפלגהמ"נ מדדייק הש"ס מרב דהלכה כר"י ותירץ המג"א דאפשר לומר דלהמסקנא דא' דעבד כמר עבד וכו' רשאי להקדים בע"ש אעפ"י שבחול עושה כרבנן והוסיף לתת טעם ע"ז וכ' וז"ל דהא ת"ע נתקנה כנגד אברים ופדרים שמתעכלין בלילה ובשבת אסור ליתנן דאמרי' ולא עולת חול בשבת עכ"ל וטעמו זה תמוה אצלי דהנה נראה דעתו בבירור דהא דתפלת ערבית הוא נגד אברים ופדרים היינו נגד תחילת נתינתן על המזבח וכדדייק לישני' שכתב אסור ליתנן והכי מוכרח ודאי דעתו דאי ר"ל באברים ופדרים שכבר משלה בהן האור לא א"ש מ"ש דאמרי' ולא עולת חול בשבת הא במשלה בהן האור שרי להקריבן בשבת דנעשו לחמו של מזבח כמ"ש להדיא ביומא (מ"ו א') וכמ"ש התוספות בספ"ק דשבת ד"ה למשרי וביומא שם ד"ה אבל לא ע"ש וע"כ דכוונתו על תחילת נתינת האברים ופדרים על המזבח וא"כ דבריו סותרין ד' הברייתא דרפתה"ש שא' שם להדיא ומפני מה אמרו תפלת הערב א"ל קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבעו"י קרבים והולכי' כל הלילה הרי שדייקה הברייתא למיתני שלא נתעכלו דוקא ור"ל אבל עכ"פ כבר משלה בהן האור מבעו"י רק שעדיין לא נתעכלו לגמרי [וכן העתיקו הרי"ף והרא"ש ל' ברייתא זו שלא נתעכלו מבעו"י הגם שבתוספתא דילן אין כ' בה אלו השלשה תיבות שלא נתעכלו מבעו"י ע"כ לומר דמשבשתא היא וצ"ל כגי' הרי"ף והרא"ש וכ"ה בברייתא בפ' טרף בקלפי (מ"ה א') ע"ש וכן העתיק הטור בסימן רל"ה וכל הפוסקים] ומה שהוכרחה הבריי' גופה לומר שהיא כנגד אותן שמשלה בהן האור דוקא ולא אמר שהוא נגד תחילת נתינתן על המזבח י"ל דהוא הוא בעצמו הטעם משום ת"ע דשבת דאי היתה נגד תחילת נתינתן לא הי' הדין נותן להתפלל ת"ע דשבת בלילה אלא מבעו"י דוקא משום ולא עולת חול בשבת ותו דלפ"ד המג"א אכתי תקשי מאי מוכיח הש"ס מדרב דה כר' יהודה דלמא בכל שבת גם רבנן מודו דאדרבה זמנה מבעו"י דוקא משום דולא עולת חול בשבת ועוד דודאי דגם רבנן דר"י הכי סברי לדעת התוס' בשבת שם וביומא שם ע"ש ואפי' לאינך אמוראי דפ' במה מדליקין (כ"ד ב) דנפיק להו איסור שריפת קדשים ביו"ט מקראי אחריני לא מקרא דעולת שב' בשבתו עכ"ז לית התם מ"ד דשרי לה בשבת עכ"פ וה"נ תקשי לפ"ז אר"ה ורבנן גופיי' דמשמע דאפי' של שבת לא הוו מצלי עד אורתא אמאי הא הוי לה כעולת חול בשבת ועוד דנראה מד' המג"א גופי' דעתו דלאו לעיכובא אמר דצריך להתפלל ש"ש מבעו"י דוקא אלא דר"ל דרשאים להתפלל אותה גם מבעו"י וגם משתחשך. ולפי טעמו הנ"ל. הלא תקשי היכי שרי להתפללה משתחשך

האומנם כי יש מקום אתי ליישב איזה קושיות מהם והוא דנימא דס"ל להמג"א דת"ע נתקנה נגד כל אופני הקטרת האברים ופדרים בין נגד תחילת נתינתם להקטרה על המזבח ובין נגד אותן שכבר משלה בהן האור [וכן משמע מפרש"י ביומא מ"ה א'] ולהכי רשאי להתפלל ערבית ש"ש מבעו"י ואז הוא נגד תחילת נתינתם להקטרה שהי' מוכרח בש"ש להיות מבעו"י דוקא משום ולא עולת חול בשב' ושרי נמי להתפללה גם ש"ש משתחשך אם ירצה ואז הוא נגד הקטרתם אח' שמשלה בהן האור מבעו"י והבריי' דנקטה בלשונה שלא נתעכלו מבעו"י לאו למעוטי תחילת נתינתן להקטרה קאתי אלא ר"ל כלפי מה שאמרה אח"כ שקרבין והולכין כל הלילה ושלכן ת"ע זמנה כל הלילה ואי בנתעכלו והיינו שאין בהם ממש הא קי"ל בפ' המזבח מקדש (פ"ו א') דאפי' פקעו קודם חצות לא יחזיר וכן אפי' בשרירי הא א' התם דפקעו אחר חצות לא יחזיר ועל כרחך הא דשרי להחזירן כל הלילה הוא רק בלא נתעכלו והיינו ביש בהם ממש דא' התם דיחזיר אפי' אחר חצות ע"ש וגם שלפרש"י הנ"ל גם תחילת נתינתן נכלל בלשון שלא נתעכלו ומעתה יתיישב נמי ממילא הא דר"ה ורבנן דצלו גם של שבת בלילה וכן לפי הדין גם להמג"א גופי' דסבר עכ"פ דשרי להתפלל גם בלילה וכמש"ל אך גם לפי"ז עדיין במקומה עומדת קושייתנו הנ"ל על הוכחת הש"ס מדרב דה' כר"י דדלמא בת"ע דליל שבת גם רבנן דר"י מודו דעכ"פ דשרי להתפללה גם מבעו"י נגד התחלת הקטרתן שהי' מוכרח להיות מבעו"י דוקא [אבל אין להקשות דא"כ גם בחול לרבנן דר"י אמאי לא שרי להתפלל ת"ע מבעו"י נגד התחלת וגם סוף הקטרתן שהי' יכול להיות כולו קודם הלילה וע"כ דצ"ל משום דכ"ז הכשר זריקת דם התמיד שהו' עד הערב שנגדו נתקן תפהמ"נ לא מתחיל זת"ע שהוא נגד הקטרת האברי' דתמיד שהי' אחר זריקת דמו אעפ"י שהיו יכולים ליקטר מבעו"י אם זרק הדם תחילה וא"כ לכאורה ה"ה ת"ע דשבת נמי כיון דזמן זריקת הדם הי' כשר עד הערב לא מתחיל זת"ע עד צה"כ הא לאו קושיא היא די"ל ברווחא דבחול משום דשרי להתחיל הקטרת האברים גם בצה"כ לכן אמרינן דכ"ז הכשר זריקת הדם לא מתחיל זת"ע שהוא נגד אברים ופדרים