בנין של שמחה יג

דע"כ דזמן ק"ש תליא ג"כ בזמן ת"ע ואי הוה ס"ל לר"ה ורבנן דה' כר' יהודה אמאי לא קרו וצלו ג"כ מפלגהמ"נ והוו סמכי נמי גאול"ת אלא ודאי משום דסבירא להו דאין הלכה כר' יהודה עכ"ד בשינוי ל' קצת לכאורה דבריו נכונים מאוד בזה [ובר מזלי' אנא בקושיא זו שהקשיתי' לפמש"ל אות ה' בשי' רש"י ז"ל] וא"כ תקשי טובא קושיא זו לפי מה שדחה הרא"ש דבאמת דזק"ש לא תלי אלא בזמן שכיבה לא בזמן ת"ע א"כ מאי מוכיח הש"ס מדר"ה ורבנן מידי דלמא משום דסברי כר' יוחנן ורצו לסמוך גאול"ת הוכרחו לאחר זמן ת"ע עד זק"ש ואפי' למ"ש הרא"ש ברפתה"ש שהבאתי לעיל דרב משום מצות הוספה מחול עה"ק לא חשש לסגאול"ת אין לתרץ זה ולומר דהוכחת הש"ס מדר"ה ורבנן ר"ל דגם בליל שבת לא הוו מצלי עד אורתא בהאי גוונא ממש דרב דצלי ש"ש בע"ש וההוכחה הוא מדלא חיישי גם אינהו למצות הוספה מחועה"ק ש"מ אין ה' כר"י. ז"א דאכתי תקשי דלמא גם אינהו כר' יהודה ס"ל ומשום דסברי דמסמך גאול"ת עדיף ממצות הוספה מחול על הקודש הוא דאחרוה לת"ע עד צה"כ ופליגא בהך על רב ויתבאר אי"ה להלן בטוב טעם דלק"מ

(יח) אמנם יש מקום לדחות דחיית הרא"ש ולקיים ראיית ר"ת דאי הא דצלי רב ש"ש בע"ש היינו רק ת"ע אבל ק"ש הוה קרי בצה"כ ומשום דס"ל כריב"ל דתפילות באמצע תקנום א"כ כי קאמר הש"ס התם ש"מ תלת וכו' וש"מ אסור לעבור כנגד המתפלל מסייע לי' לריב"ל דא' אסור לעבור כנגד המתפלל הול"ל ש"מ ארבע וכו' וש"מ נמי דתפלות באמצע תקנום ומסייע לי' לריב"ל גם בהך דא' תפלות באמצע תקנום והנה להרא"ש גופי' לא תקשי הך דהא איהו ס"ל דזק"ש תליא בזמן שכיבה ולדידי' ע"כ דרב קרי ק"ש בצה"כ וכריב"ל דתפלות באמצע תקנום די"ל ברווחא דלהכי לא אמר הש"ס ש"מ ד' משום די"ל דאה"נ דרב כר' יוחנן ס"ל ובחול קרי רב וצלי בצה"כ. ורק בשבת הוא דעבד הכי משום דמצות הוספה מחועה"ק אלימא לי' טפי מסגאול"ת כמש"ל באות י"ז בשם הרא"ש בעצמו. אבל לר"ת ודאי דע"כ דלית לי' הך סברא דאי אית לי' מאי ראי' מרב וכמש"ש. א"כ לפום מאי דסבר ר"ת שפיר הוכיח מרב דע"כ מדצלי ש"ש בע"ש הוה קרי אז גם ק"ש משום סגאול"ת דזק"ש תליא ג"כ בזמן ת"ע. דאי נימא דקרא ק"ש בצה"כ וכריב"ל א"כ אמאי לא אמר הש"ס ש"מ ד' אלא שיש לדחות ולומר דלא אמר הש"ס ש"מ רק על הדינים שנלמדו מהנהגות רב שהי' אז בגוף ענין התפלת י"ח ובשעת התפלה ממש ותדע דאלת"ה הא גם לדעת ר"ת דרב קרא אז גם ק"ש משום סגאול"ת ג"כ תקשי איפכא דאכתי לימא ש"מ ד' וכו' ומסייע לי' לר' יוחנן דאמר איזהו כו' זה הסומך גאול"ת ש"ע ולא כריב"ל וע"כ דצריך לומר כמ"ש

(יט) והנה לפמ"ש ההג"א מא"ז בפ"ק דמכילתין סי' יו"ד דבשבת א"צ לסמוך גאול"ת משום דסמיכת גאול"ת נפקא לן בירושלמי מסמיכות יענך ה' ביום צרה לפסוק יהיו לרצון וגו' צורי וגואלי ושבת לאו יום צרה הוא לכאורה אין מקום כלל לראיית ר"ת מרב די"ל דק"ש קרי בצה"כ משום דבשבת לא בעי למסמך גאול"ת גם לר' יוחנן הגם דר"ת ע"כ דלא סבר בהא כהא"ז אך לדידן לדינא י"ל לכאורה דלפי"ז אין מקום לראייתו וגם יתיישב בזה נמי לדעת הרא"ש הא דהוכיח הש"ס מדר"ה ורבנן דאין ה' כר"י שלפי ד' השאג"א הנ"ל [באו' י"ז] עיקר הוכחת ר"ה הוא מזה דאי זק"ש לא תליא בזמן ת"ע מאי מוכיח הש"ס מידי מדר"ה ורבנן דלמא אינהו נמי כר"י ס"ל ורק משום דרצו לסמוך גאול"ת אחרו הצלותא עד אורתא ותקשי הך לדעת הרא"ש כנ"ל שם ולפי"ז יתיישב דלעולם זק"ש לא תליא בזת"ע והש"ס דקא' מדר"ה ורבנן לא צלו עד אורתא ר"ל שגם בליל שבת לא צלו עד אורתא וכעין ככ' למעלה בשיטת רש"י ז"ל באות ח' ע"ש] והרא"ש שלא דחה בזה ראיית ר"ת אי משום דהיא רק סברא דנפשין הא דבשבת לא בעי למסמך גאול"ת. להכי דחאה בדעדיף מינה כעין שכ' למעלה [באות י"ז] דלהכי נמי לא דחאה הרא"ש בסברת עצמו שכ' ברפתה"ש. אי משום דהרא"ש לא ס"ל בהא כהא"ז כמ"ש להדיא בפסקיו בפ"ק דתענית סי' ב' וז"ל לפי שאין יכול להפסיק בין גאול"ת ע"ש וכן מוכח גם מהא דכתב ברפתה"ש רסי' ו' שהבאתי לעיל שם מדאצטריך לומר שלכן לא חשש רב לסגאול"ת בש"ש בע"ש משום הוספה מחועה"ק ולא אמר בפשיטות טפי משום דבשבת לא בעינן כלל למסמך גאול"ת

אמנם לפמש"ל בס"ד בשיטת רש"י ז"ל באות ח' דאפי' לסברת הא"ז מ"מ מחוייב הוא לכתחילה לר' יוחנן להקדים ק"ש לתפלה גם בשבת משום דגם להסברא ע"כ לומר דעיקרו אהקישא דקרא דושכבך ובקומך סמיך ע"ש [ובהכי א"ש נמי הא דמותיב התם מר ברי' דרבינא לר' יוחנן ממתניתין ושתים לאחריה ולא רמי מתני' ובריי' אהדדי] ומעתה ודאי אי משום הא לא אדחי ראיית ר"ת גם לדעת הא"ז מאחר דגם להא"ז מחוייב אליבא דר' יוחנן לקרוא שמע ואח"כ ת"ע גם בשבת. א"כ יש מקום לראייתו דמדצלי רב ש"ש בע"ש ע"כ דקרי ק"ש ברישא וא"כ ע"כ דזמן ק"ש הלוי בזמן ת"ע ולפי"ז עדיין לא נתיישב לדעת הרא"ש ז"ל הוכחת הש"ס מדר"ה ורבנן דאין ה' כר' יהודה גם אי נימא דר"ל דגם תפלת ליל שבת לא הוו צלו עד אורתא גם אפי' אי נימא דיסבור הרא"ש כהא"ז. דדלמא משום דרצו למקרי שמע והדר תפלה כדיני' לכתחילה לר' יוחנן איחרוה משום הכי לצלותו גם דליל שבת עד צאת הכוכבים זמן קריאת שמע ואז קרו והדר צלו ת"ע

(כ) ולזאת הי' נלע"ד לומר בישוב קושיא זו לדעת הרא"ש ז"ל כפי שכתבתי בס"ד לעיל באות ט' לשיטת רש"י ז"ל דר"י וריב"ל ל"פ אלא למ"ד תע"ח אבל למ"ד תע"ר לא בעי למסמך גאול"ת וגם לא בעי להקדים ק"ש [דמ"ד תע"ר לא גמיר כלל הקישא דובשכבך ובקומך] והוכחנו שם מהירוש' פתה"ש דר"ה סבר תע"ר ע"ש ולפי"ז א"ש ההוכחה מר"ה ותלמידיו דאין ה' כר"י דל"ל דאיחרו ת"ע עד זמן ק"ש כדי להקדים ק"ש לתפלה ולפי"ז ליתא גם ראיית ר"ת מרב דהא רב נמי ס"ל בהדיא בשלהי מס' יומא דתע"ר. וכן ברפתה"ש לחד גי' גרסי' התם רב אמר ה' כד' האומר רשות וכן בירוש' הנ"ל ר"ה בשם רב אמרה ע"ש וא"כ איכא למימר דזק"ש לא תליא בזת"ע אלא