בנין של שמחה יב

ס"ל דתחילת הקרבתו הי' מן ט' ומחצה ואילך ושעה אחת לעשייתו דקא' בפ' ת"נ היינו הפשיטו וניתוחו לא הקרבתו והקרבה עיקר לכן מן תחילת זמן הקרבתו עד משך כ"ז היתר הקרבתו דאורייתא הוא זמן הפהמ"נ לרבנן [ולפי"ז יש קצת מקום גם לד' רש"י בפ' תה"ש הנ"ל [באות י"ד] שכ' מט' שעו' ומחצה ולמעלה ופי' כן לרבנן וברפת"נ כ' אליבא דר' יהודה ודוחק] אבל עדיין תקשי לרבנן אמאי קרי לה לפי"ז תפלת המנחה ובשלמא לר"י ניחא משום דקטרת אקרי מנחה בקרא תכון תפלתי קטרת וגו' מנחת ערב אבל לרבנן קשיא [וע' בתוס' פ' ק"ז א' ד"ה סמוך כו'] ועוד דלפי"ז לא מתיישב כ"כ לשון הברייתא דרפת"ה דלרבנן מפרשינן מה דאמרי שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב היינו קרבן התמיד גופי' ובדר"י מפרשינן הך לישנא אמנחת התמיד והקטרתה. והעולה על כל דעדיין הוא נגד דברי הירושלמי הנ"ל [אות י"ד] דמוכח מיני' בהדיא דגם לרבנן נמי נגד קטרת תקנוה כמש"ש וע' בט"ז סי' קל"ב סק"ג וסי' רל"ד סק"ב ודבריו הם נגד ד' הירושלמי הנ"ל]

(טז) ולזאת נלענ"ד לומר דגם לרבנן ודאי דנגד קטרת ומנחת התמיד תקנוה כמ"ש בירוכלמי ולכן נקראת גם לדידהו תפלת המנחה דוקא ובהא פליגי ר"י סבר דזמנה רק עד משך דרך ומנהג זמן הקרבתם ולא הי' נמשך זמן הקרבתם יותר מן עד שעה ורביע אחר גמר הקרבת התמיד גופי' שהי' בט' ומחצה ורבנן ס"ל דזמנה עד משך זמן היתר הקרבתם דאורייתא והוא עד הערב אלא דרב חסדא הוה מספקא לי' בטעמיי' דרבנן דר"י איך סבירא להו אי כמש"ל אות י"ד לסברת התוס' משום דס"ל דתחילת הקרבת התמיד התחיל בט' ומחצה אך לא לגמרי כסברת התוס' דלדידהו רבנן לא סברי כלל דנתקנה נגד קטרת התמיד ולכן הוה ק' לן הנך קושיות דאקשינן לעיל אות ט"ו לסברתם אלא דסבר רב חסדא דאפשר דלרבנן ס"ל דתקנוה נגד שניהם היינו נגד הקרבת התמיד גופי' וגם נגד מנחתו וקטרת שלו [וי"ל זה בדוחק גם בכוונת התוס' ולא תקשי עליי' מש"ל] וטעמיי' לאו משום דאזלי בתר שעת היתר הקרבת התמיד. אלא דכיון דתחילת הקרבתו הי' בט' ומחצה הי' נמשך זמן הקרבתו שעה או שעה ומחצה ואח"כ הי' נמשך עסק הקרבת המנחה והקטרת כשעה או שעה ומחצה באם שהקרבת התמיד הי' רק שעה ולכן נקראת גם לדידהו הפלת המנחה משום דזמנה נמשך עד זמן גם גמר הקרבת מנחת התמיד והקטרת שנקרא ג"כ מנחה בקרא כמש"ל וסתמא דמתני' דר"פ ת"נ דתנן בה וקרב בט' ומחצה הוה פשיטא לי' לרב חסדא שפירושה גמר הקרבתו וא"כ ע"כ דאתיא כר"י ומעתה יכול להיות דהלכתא כר"י גם בדין זמן תפלת המנחה כמו בתפלת השחר דהלכתא כוותי' משום דתנן כוותי' דהא בהך נמי סתמא דמתני' דר"פ ה"נ כוותי' דר"י או דלמא טעמיי' דרבנן דר"י הוא כמש"ל דגם אינהו סברי דגם גמר הקרבת התמיד הי' בט' ומחצה ומשום דזמן תפהמ"נ הוא עד משך היתר הקרבת מנחת התמיד והקטרת שנקרא ג"כ מנחה כמש"ל לכן נקראת תפלת מנחה. ולפי"ז מהני' דר"פ ת"נ אתיא גם כרבנן והו"ל ר' יהודה יחיד נגד רבים והלכה כרבים [וע' בהגמ"י פ"ג מה' תפלה שכ' בשם ר"ח וז"ל ועכשיו נהגו כל ישראל כרבנן להתפלל מנחה עד ערב וכר' יוסי דאמר בירושלמי לא הוקשה תפהמ"נ לתמיד של בין הערבים אלא לקטרת עכ"ל ותמה ע"ז הפני משה בפי' הירוש' שם בתוספתו במראה הפנים וכ' וז"ל ואיני יודע מה למדנו מד' ר' יוסי דהכא לענין פלוגתיי' דר' יהודה ורבנן ע"ש שהאריך בזה ולי נראה ברור דלא כיון מעולם בעל ההגמ"י להביא ראי' מד' ר' יוסי שבירוש' לפסוק מש"ה כרבנן דר"י אלא כוונתו כמ"ש בפנים דהוקשה לו לבעל הגמ"י הא גם לרבנן לא הי' קרב אלא או עד ט' ומחצה אי נימא דמתני' דר"פ ת"נ אתי' גם כרבנן או עכ"פ רק עד שקיעת החמה וסבר בעל הגמ"י כפי' התוס' בזבחים דהא דדם נפסל בשקיעת החמה היינו תחילת שקיעה. ע"ז הביא ד' ר' יוסי אלו דלא הוקשה תפהמ"נ לתמיד גופי' ולא לזמן זריקת דם התמיד אלא לקטרת שהיתה נקטרת אחר זריקת הדם עד חשיכה וכפרש"י שפי' דמה שאמר תפהמ"נ עד הערב היינו עד חשיכה ולא כהתר"י שפי' דהיינו עד שקה"ח] ולפי"ז ממילא נימא דגם הא דמסיק הש"ס השתא דל"א הלכתא וכו' דעבד גם כר"י עבד אין הטעם משום דתע"ר אלא דהוא ג"כ משום הך ספיקא גופי' דהוה מספקא לי' לרב חסדא דדלמא סתם מתני' דת"נ כר"י לחוד אתיא והלכתא כוותי' משום דסתם לן תנא כוותי' והוה לה סתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם במתני' וא"כ לשיטת ר"ת דס"ל דזק"ש תליא ג"כ בזמן ה"ע ממילא תהוי הלכתא כר"י גם לענין ק"ש אי נימא דסתמא דת"נ אתיא כוותי' לחוד וא"כ אי נימא דס"ל לר"ה דק"ש דרבנן כמש"ל באות י"ב בשם השאג"א והפר"ח. אית לן ודאי למיזל לקולא אפי' שלא בשעה"ד ככל ספיקא דרבנן משום דלא ידעינן כמאן אתיא סתם מתני' דרפת"נ ונתישבה בס"ד קושייתנו הנ"ל באות י"ב

(יז) והנה ר"ת הביא ראי' לשיטתו מרב דצלי ש"ש בע"ש [כן הוא ברשב"א וברא"ש ובתוס' כלנו הועתק בטעות ראי' זו לשיטת ר"י ואין לו ביאור וע' מהרש"א] ומסתמא גם הי' קורא ק"ש עכ"ל ור"ל דאל"כ הא לא סמך גאול"ת. והרא"ש דחה ראי' זו דדלמא רב כריב"ל ס"ל דתפלות באמצע תקנום ושמע הי' קורא אחר צה"כ ולענ"ד דהוה מצי למדחי דאפי' אי יסבור רב כר' יוחנן דבעי למסמך גאול"ת ג"כ אינה ראי' עפמ"ש הרא"ש גופי' ברפתה"ש שם אהך דרב צלי ש"ש בע"ש וז"ל ואעפ"י שלא הי' סומך גאול"ת כיון שהי' מכוין למצוה להוסיף מחול עה"ק לא חייש לסמיכה עכ"ל שם וצ"ע לכאורה על הרא"ש אחר שהוא ז"ל בעצמו כ' סברא זאת וכן מצאתי אח"כ בשאג"א ז"ל שתמה בזה על הרא"ש אמנם י"ל משום דהך סברא שכתב הרא"ש ברפת"ה היא סברא דנפשי' להכי דחי דחיה דעדיפא מינה כיון דסגאול"ת מחלוקת דר"י וריב"ל הוא א"כ דלמא רב כריב"ל ס"ל ומש"ש השאג"א עוד די"ל דר"ת ה"ק דא"א לומר דזמן ק"ש לא תליא בזמן ת"ע אלא בזמן שכיבה דוקא בצה"כ. ורב דצלי ש"ש בע"ש משום דכריב"ל ס"ל א"כ מאי מוכיח הש"ס דמדר"ה ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא ש"מ אין ה' כר"י דלמא גם אינהו סברי כר"י ודלא צלו עד אורתא הוא משום דס"ל כר' יוחנן ורצו לסמוך גאול"ת וע"כ מוכיח ר"ת