בנין של שמחה יא

גאול"ת וגם להקדים עכ"פ ק"ש לתפלה וע"כ צריך לומר כמ"ש דמשום דס"ל לסתמא דהש"ס הכא דתע"ר להכי אין מדקדקין כ"כ בה על סגאול"ת ולא על הקדמת ק"ש לתפלה]

(יג) אלא שיש לומר שהש"ס דאמר דעבד כמר עבד ודעבד כמ"ע קאי ודאי רק אתפלה ולא אק"ש ואפילו שלא בשעת הדחק כדהוכחנו ומשום דת"ע רשות היא משו"ה סמכינן שפיר אר"י נגד רבנן וכדאסברינן לה בס"ד אלא דאנן נימא מדנפשין לדינ' מכח הך דפ"ק דנדה ו' ב' ודמכילתין ט' א' וש"מ הנ"ל למסמך בשעה"ד על ר"י לענין ק"ש ש"ע לדעת ר"ת דסבר ע"כ דק"ש דרבנן כמש"ל שם בשם השאג"א והפר"ח ולפי"ז יהא תליא הך בפלוגתיי' דהרשב"א בת' סי' רנ"ג הנ"ל עם הרשב"ץ בפסקיו לנדה שם אי שרי גם לדידן מדנפשין לסמוך בשעה"ד איחיד נגד רבים אע"ג דלא אתמר עלה בש"ס דכדאי הוא אותו יחיד לסמוך עליו באותו הדין בשעה"ד ויהא מוכח מד' ר"ת כאן דס"ל כדעת הרשב"א שם דגם לדידן שרי למסמך בשעה"ד גם איחיד נגד רבים ועבד"מ באה"ע סי' קכ"ז אות ג' מה שהביא בשם הרד"ך בת' בית ד' [וע' במאור ריש מכילתין שכ' ג"כ דכיון דנפישין פלוגתא דתנאי בהאי מלתא ולא איפסקא הלכתא בהדיא משום דוחקא דציבורא אם עשו כאחד מהם מה שעשו עשו וכדאי הוא אחד מן התנאים הנזכרים בענין זה לסמוך עליו בשעה הדחק עכ"ל וגם בדבריו ז"ל יש לדון כל מ"ש]

(יד) עוד יש ליישב זה גם אי נימא דסובר ר"ת בהא כדעת הרשב"ץ דלא שרי לן למפסק מדנפשין אפילו משום שעה"ד כיחיד נגד רבים היכי דלא א' הכי בש"ס להדיא והוא דאע"ג דלא אתמר בפירוש הלכתא כמאן עכ"ז כיון דחזי' דרב צלי ש"ש בע"ש ש"מ דס"ל ה' כר"י ומדר"ה ורבנן לא צלו עד אורתא ש"מ דס"ל דה' כרבנן מעתה הוה פלוגתא דאמוראי ה' כמאן מצינן למסמך גם שלא בשעה"ד על רב דסובר דהלכתא כר' יהודה והגם דמקמי אביי ורבא אין הלכה כתלמידו במקום הרב ור"ה תלמיד דרב הוה והוה לן למיפסק לגמרי כרב אולי משום דגם רבנן תלמידי' דר"ה ג"כ סברי כר"ה משום הכי לא פסקינן לגמרי בהא הלכה כרב

עוד יש ליישב זה בדרך חידוד והוא דהנה לכאורה תקשי מאי בעי רב חסדא מרב יצחק במכילתין כ"ז א' התם אמר רב כהנא ה' כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותי' הכא מאי שאין לו ביאור כלל לכאורה. מאי ס"ד דר"ח וכי משום דבתפלת השחר הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותי' יהא נמי הלכה כר' יהודה גם בתפלת המנחה אע"ג דלא תנן כוותיה בהא [וראיתי אח"ז שגם השאג"א התעורר ע"ז בסי' ו' ע"ש מה שתירץ ע"ז ואנכי נחני ה' לתרץ זה בדרך אחרת] דע"ז לא יועיל כלל גם אי נימא דתפלת ערבית רשות ולהכי אין מדקדקין בזמנה דזה לא מהני רק לענין דמצינן למסמך משו"ה איחיד במקום רבים גם שלא בשעת הדחק אבל לא דנימא דמשו"ה יהא הלכה כר' יהודה בבירור גם נגד רבים וזה פשוט [ודוחק לומר דמשו"ה מספקא לי' לרב חסדא דלמא הלכה כר' יהודה בהא משום דידע עובדא דרב דצלי ש"ש בע"ש דמייתי לה איהו גופי' בסמוך דעכ"ז לא מתיישב מה דתני לה במה דחזינן דהלכתא בהא דזמן תפלת השחר משום דתנן בהא כוותי' ולזאת נלע"ד לומר דרב חסדא מספקא לי' בטעמיי' דרבנן דר' יהודה כמו שאבאר בס"ד. והוא דהא ודאי דמדאורייתא לכ"ע זמן הקרבת תמיד ש"ע הוא עד הערב ממש כדאמר רבא בר"פ ת"נ שם. ערש"י שם ד"ה אלא כו' דמדאוריי' כל שש שעות אחרונות כשרות וכו' וא"כ גם לר' יהודה דא' בברייתא דרשת"ה שהרי תמיד של בין הערבים הי' קרב והולך עד פלג"ה ע"כ דר"ל שכן הי' דרך ומנהג הקרבתו לפי מה שקבעו לו חכמים זמנו ואמר בירוש' רפתה"ש א"ר יוסי לא הוקשה הפהמ"נ לתמיד של בין הערבים אלא לקטרת מהטעם הכון תפלתי קטרת וגו' מנחת ערב [וע' בתוס' פ' תה"ש כ"ו ב' ד"ה עד פלגהמ"נ שכ' דר' יהודה ס"ל דתפלה כנגד קטרת תקנוה ומהתימא שכ' זה מסברת עצמם ולא הזכירו שהוא מפורש בירוש'] גם מה שכתבו דר' יהודה ס"ל דכנגד קטרת תקנוה ג"כ מגומגם דאמאי לא נימא דגם רבנן הכי סברי וכן נ' פשטי דדברי הירוש' הנ"ל דמסיים עלה דהך דלא הוקשה וכו' אלא לקטרת צא שעה אחת לעיסוקו ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה והיינו כרבנן דסברי דזמן תהמ"נ הוא כל השתי שעות ומחצה עד הערב ממש הגם די"ל זה בדוחק גם לר"י אבל לא נהירא כלל ונראה בכוונת התוס' דלר"י ע"כ דמוכרחין אנו לומר דזמן תפה"מ לא תליא בזמן היתר הקרב' התמיד מדאוריי' כמש"ל דמדאורייתא לכ"ע זמנה עד הערב ממש דא"כ אמאי קאמ' עד פלגה"מ וע"כ דס"ל דזמן תהמ"נ תליא בזמן שהי' דרכן להקריב ואי ס"ל לר"י דנגד תמיד גופי' נתקנה הפהמ"נ הא תנן בר"פ ת"נ דקרב בט' ומחצה ולא פליג ר"י עלה והיינו גמר הקרבתו כדאמר ריב"ל שם ושעה אחת לעשייתו ובהא לא אשכחן דלפלוג רבא עלי' התם ע"ש [וכ"ה בירוש' שם צא שעה אחת לעיסוקו] וכן פרש"י להדיא שם במתני' בד"ה וקרב בט' ומחצה ע"ש [וצ"ע לפי"ז מ"ש רש"י במכילתין בר"פ תה"ש ד"ה מנחה קטנה מט' ומחצה ולמעלה וי"ל קצת ואכמ"ל] ולכן ע"כ דס"ל לר"י דנגד קטרת תקנוה ולא הי' דרכו להתמשך זמן הקטרתו יותר מן עד שעה ורביע קודם הלילה ודקאמר ר"י בברייתא דרפתה"ש שהרי תמיד של בה"ע קרב והולך עד פלג"ה ע"כ דר"ל מנחת התמיד וקטרת ששייכים ג"כ לתמיד. אבל לרבנן לא צריכינן לדחוקי בדבריהם בברייתא הנ"ל ולומר דנגד קטרת ומנחת התמיד קאמרי ומפרשינן להו כפשטן דמה שאמרו שהרי תמיד של בה"ע קרב והולך עד הערב היינו קרבן התמיד גופי' ולא משום דפליגי אמתני' דריש ת"נ דאמרה דקרב בט' ומחצה אלא משום דאזלי בתר שעת היתר הקרבתו מדאורייתא שהוא עד הערב כך מוכרח לו' סברת התוס' הנ"ל לפענ"ד

(טו) אמנם ק' לי על סברא זו. דא"כ אכתי אמאי ס"ל לרבנן דזמן מנחה קטנה הוא מט' שעות ומחצה ומעלה עד הערב כיון דלדידהו נגד התמיד גופי' הוא דנתקנה הא אדרבה עיקרו הי' מן ח' ומחצה עד ט' ומחצה והגם דאמרינן דאינהו אזלי בתר שעת היתר הקרבתו מדאורייתא על כל פנים הי' צריך להיות לדידהו זמן התחלת מנחה קטנה מן ח' ומחצ' ואילך אלא דאי משו' הא לחוד עדיין הי' מקו' לומ' דרבנן