בנין של שמחה קג

על הלח"מ שנטה מהיפוך אל היפוך לומר דחזקה דרבא הוי חזקה ודאית ומדרבנן לא ניחוש לה כלל] וכ"כ הה"מ סוף דין ה' דהרמב"ם כדעת הרי"ף בהלכות וכך יפה לנו להשוות דעתם שהמה תמיד לאחדים אף שהרמב"ם לא הזכיר בפירוש הבדיקה במיאון דרבנן אולי סמך על דיוקא דסיפא גבי מיאון דאורייתא היכא שנבעלה כתב ואינה צריכה בדיקה למיאון דוק מינה דברישא במיאון דרבנן צריכה בדיקה וכך יפה לנו לומר דהרמב"ם לא הוי דעת יחידאה בפרט לגירסתנו בש"ס ב"ב דקנ"ו דגרסינן להדיא והלכתא כר"נ אמר שמואל בכולהו

ועדיין יש לדחות שמפרש בפי' הרמב"ן והר"ן דלא נקיט מיאונין אלא לאפוקי מדר' יהודא. ואיך שיהי' ודאי אין לסמוך ע"ד הרמב"ם כפי' הלח"מ להוכיח מדמיאון דרבנן לא בעי בדיקה ש"מ דחזקה דרבא לאו דוקא אלא ספיקא בעלמא הוא [זולת דהלח"מ גופי' אף דס"ל דבדרבנן לא חיישינן לחזקה דרבא אפ"ה ס"ל דבדאורייתא הוי חזקה גמורה ודאית ומשהגיעה לכלל שנים הוי מקודשת גמורה וכמש"כ בדין ו' שהבאתי לעיל] דכבר הבאתי שהרי"ף בפ' ב"ש ס"ל דהא דאמר שמואל בודקין למיאונין הכי הלכתא ומוקי לה במיאון דרבנן וכ"כ הרמב"ן במלחמות וכן מבואר באר היטיב בתוס' ב"ב דקנ"ו וכ"כ הרשב"א בתה"א בית ז' שער ד' בסוגי' דמשהגיעה לימי הנעורים כ' שם להדי' דלוסתות ומיאונים דרבנן נמי בעי בדיקה וכ"כ הטוש"ע להדי' דמיאון דרבנן בעי בדיקה וכ"כ כל הפוסקים באין חולק וכבר כתבתי דהמ"מ מפרש גם דברי הרמב"ם כן ועוד מדכתבו התוס' בפ' בא סימן (דנ"ב ע"ב) בשם ר"ת בס' הישר דמשהגיעה לכלל שנותי' לא תמאן בזה"ז דאע"ג דהיכא דלא בעל לא חיישינן שמא נשרו אין אנו בקיאים לבדוק כל הגוף כו' וכ"כ התוס' בכמה דוכתין הרי להדי' דאף במיאון דרבנן הבדיקה הוא כ"כ חובה עד דמשום דאין אנו בקיאין בבדיקה אסרו למאן כלל וכ"כ הטור בשם סה"ת וכן הוא בשו"ע ס"ס קנ"ה ואף שכתב שם הב"ש משום דהוי ספק חסרון ידיעה נראה פשוט דהיינו משום שהבדיקה היא חובה משו"ה אף אם נבדוק ולא נשכחינן כלום מ"מ דילמא איכא גומות ולא בקיאין למשכחינהו ואף דספיקא דרבנן הוא לא מקילינן בה משום דהוי ספק חסרון ידיעה אבל אי נימא דלא בעי כלל בדיקה בדרבנן וכדעת הלח"מ אכתי למה לא תמאן בזה"ז ומה בכך דהבקיאות בבדיקה הוא חסרון ידיעה אם נאמר שעפ"י הדין א"צ בדיקה כלל אלא ודאי מוכח מדברי התוס' וסה"ת וכל הפוסקים שהביאום דהבדיקה חובה היא עפ"י הדין במיאון דרבנן הרי קמן דחזקה דרבא לאו ספיקא בעלמא הוא ומשו"ה אף בדרבנן לא אזלינן בה לקולא ובהכי מיתרצי שפיר קושי' הרמב"ן והר"ן הנ"ל שהקשו אי למיאון למה לי חזקה בחששא בעלמא סגי והל"ל אינה ממאנת שמא הביאה סימנים ולפמ"ש איצטריכא לי' גם למיאון היכא דלא נבעלה לאחר זמן דלא שרינן לה בלא בדיקה וא"כ אין לסמוך על ספק שמא לא הביא סימנים אף לענין ס"ס אמנם שבתי וראיתי שיש מקום מרווח לסמוך עליו לענין ס"ס שכבר כתבתי לעיל דאע"ג דקרי' לי' חזקה מדלא סמכינן עלה לענין חליצה ברווחא איכא למימר דהך חזקה באה מחמת הרוב שאינו גמור וכדאשכחן גבי דרכו של תינוק לטפח וברוב שא"ג אף אי נימא דהוה רובא דאורייתא מ"מ שפיר אית לן לאיפלוגי בין חד ספיקא לתרי ספיקי דהנה הרב בעל פ"י חידש סברא נכונה דהנך רבוותא דספק דאוריי' אסורו מן התורה א"כ כל עיקר טעמא דשריותא דס"ס הוא משום דבחד ספק ה"ל פלגא ופלגא ומשו"ה כי איכא עוד ספיקא ה"ל רובא להתירא וכמ"ש הרשב"א בתשובה וא"כ אף ברוב גמור אי איכא עוד ספק שקול כגון ספק אינו תחתיו הרי גם כהך ספיקא לחוד הא ה"ל פלגא ופלגא א"כ בספק אונס ה"ל מיעוטא נגד רוב דרצון מ"מ הרי צד היתירא דספק אונס אע"ג דמיעוטא הוא מ"מ בהדי ספק אינו תחתיו ה"ל רובא ובזה הניח בצ"ע קושית התוס' דהכא ולדידי קושייתו על תוס' לק"מ דכיון דקי"ל כרבנן דפליגי אר"מ וס"ל דמעוטא כמאן דליתי' ולא מצטרפינן לי' בהדי חזקה ה"נ לא מצטרפין לי' לאידך ספיקא דכמאן דליתי' כלל הוא וכן דקדקו התוס' בדברי קושייתם דנקטו בלשונם דנימא מיעוטא כמאן דליתא ולית לן אלא חד ספיקא [ומה שיש לעיין בזה להביא ראיות מאיזה סוגיות שבש"ס אכמ"ל]

אמנם היינו ברוב גמור כדסליק אדעת התוספות בקושייתם אבל היכי דהוי רוב שא"ג הרי להדי' אמרינן בש"ס פ"ב דנדה (די"ח ע"ב) דאיכא חזקה בהדה וכמש"ל שזהו החילוק בין ר"ג לרוב שא"ג דבר"ג הוי מעוטא דידי' כמאן דליתא ולא מצטרפינן לי' בהדי חזקה וברוב שא"ג מצרפינן מיעוטא דידי' לגבי חזקה למהוי פלגא ופלגא וא"כ לענין רוב שא"ג חזר וניעור סברת הרב בעפ"י דמצטרפין מיעוטא דידי' לגבי פלגא דאידך ספיקא למהוי רובא ובהכי מיתרצא נמי שפיר קו' התוס' דפ"ק דכתובות לפי שיטת התוס' דפ"ב דנדה דסברי דברוב שא"ג הוי מדאורייתא דמ"מ למסקנת התוס' דרוב רצון הוי רוב שא"ג שהרי אית לן לאפלוגי בין ס"א לתרי ספיקי אף אי הוי רובא מדאו' וכדכתיבנא

וא"כ בנ"ד אף אי נימא דחזקה הוי מדאורייתא מ"מ מדקאמרינן דלחליצה בעי בדיקה אית לן למימר דהך חזקה אתי' מחמת רוב שא"ג וברוב שא"ג מצטרפין מיעוטא דידי' לגבי אידך ספיקא למהוי רובא דהתירא ומכ"ש להנך רבוותא דסברי דהך חזקה לא הוי אלא מדרבנן ודאי ברור ופשוט דקיל וקיל מרוב שא"ג ואית לן לאצטרופי מיעוט דאין מביאין סימנים לפלגא דאידך ספיקא למהוי רובא וא"כ אי אית לן עוד ספק שקול יש מקום לסמוך גם על ספק שמא לא הביא סימנים

וכבר כ' לעיל דהרא"ש והרמב"ן והר"ן ס"ל דהך חזקה לא הוי אלא מדרבנן ומכל הנך רבוותא שהבאתי לעיל דמצרכי בדיקה אף במיאון דרבנן אכתי אין ראי' דפליגי ארמב"ן ורא"ש ור"ן דאינהו נמי מצו סברי דהך חזקה לא הוי אלא מדרבנן וכדכתיבנא לעיל דלשיטה זו צריכין למימר דכל עיקר דגזרו רבנן למחשבי' לחזקה היינו להצריך בדיקה במיאון דרבנן והכי מסתבר נמי מדעת התוס' (ב"ב קנ"ו) דהא כבר כתבתי שדברי הרא"ש בתשובה ודברי התוס' ד"ה בודקין לקידושין אחד הם אלא שהרא"ש ז"ל האריך יותר ע"כ ודאי יפה לנו וחובתנו הוא, להשוות דעתם ולומר דכונת התוס' נמי כפשטות משמעותן דהך חזקה לא מהני לקולא כלל היינו מדאורייתא לא הוי חזקה כלל ואעפ"כ כ' שם התוס' אח"ז דהא דבודקין למיאונין היינו במיאון דרבנן