בנין של שמחה ק

כמאן דליתא ולא מצטרף בהדי חזקה אבל רוב שאינו גמור לא אלים כ"כ לר' יוחנן למהוי מיעוטי דידי' כמאן דליתא וכי איכא חזקה בהדי מיעוטי מצטרפין לי' למיעוטי בהדי חזקה והוי פלגא ופלגא נגד הרוב ואין שורפין ולא מסברא דנפשאי אני אומר כן אלא תלמוד ערוך הוא בידינו פ"ק דנדה (די"ח ע"ב) דקרי להא דרוב תינוקות מטפחין רובא דאיכא חזקה בהדה [ור"ל כנגדה כדפרש"י ותוס' שם] והיינו כדפרישית דזהו החילוק בין רוב גמור לשא"ג. דברוב גמור אמרינן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף וברוב שא"ג ל"א דעדיף מחזקה אלא דהוי פלגא ופלגא וכ"כ התוס' שם בד"ה מיעוטא כמאן כו' ואומר ר"ת דרוב תינוקות אינו רוב גמור ולא הוי כנגד חזקה אלא פלגא ופלגא ומן התורה טהור כו' וכ"כ התוס' (ד"ג ע"א) בד"ה גמר סוף טומאה כו' וכ"כ רש"י בשלהי קדושין בד"ה ואין שורפין לתרומה כו' כדמפרש טעמא דאמרינן העמד עיסה על חזקת טהרה וכו' והוא מיעוט תינוקות הרי להדי' דעת רש"י דטעמא הוא משום דסמכינן מיעוטא לחזקה בהא סלקינן ובהא נחתינן דאפי' על רוב שאינו גמור נמי סמכינן אף לקולא היכא דליכא חזקה כנגדה וא"כ בנ"ד אף אי נימא דחזקה דהביאה סימנים באה מחמת רוב שאינו גמור מ"מ אית לן לסמוך עלה אף לקולא כיון דליכא כנגדה שום חזקה דודאי ברור ופשוט כביעתא בכותחא דבנ"ד ליכא למימר העמידוה על חזקת קטנותה כיון דעכ"פ עשוי להשתנות ולהביא סימנים והוי ממש כבוגרת ביומא דמשלם שית דלית בה חזקה כמבואר שלהי קדושין דע"ט וא"כ טעמא בעי אי חזקה היא מ"ט לא סמכינן עלה לחליצה והי' נראה לומר דודאי הך חזקה הוי כשאר חזקות דסמכינן עלייהו אף לקולא ואה"נ אם כבר חלצה ולא אפשר למבדקה אה"נ דסמכינן אהך חזקה ושריא והא דמסקינן לחליצה בעי בדיקה היינו לכתחילה משום דכל היכא דאפשר לברורי לא סמכינן אחזקה והא דקיי"ל כר"נ אמר שמואל (ב"ב דקנ"ו) דבודקין לקדושין ולגירושין נמי אתי שפיר אהך טעמא דמחייבינן לברורי היכא דאפשר וא"כ אי לא נבדוק בקדושין ונסמוך על חזקה נימא דחזקתו ודאי הביא סימנים בשעת הקדושין ואין קדושי השני כלום לכך בודקין אולי ימצאו לו שערות והיכא דבדקו ולא אשכחו אזדא לה החזקה והוי ספיקא דאורייתא ותצטרך גט גם מהשני ואם ימצאו לו שערות הרי לא אתרעי החזקה וממילא מחזקינן לי' למפרע בגדול מחמת החזקה וכן בגירושין אי נסמוך אחזקה נימא דחזקתו ודאי הביא סימנים והוי גט גמור אבל לא סמכינן אחזקה היכא דאפשר לברורי ולבדוק אולי ימצאו לו שערות וכיון דבדקינן ולא אשכחנא הוי ספיקא דאורייתא והוו רק ספק מגורשת והיינו היכא דאפשר לברורי אבל היכא דלא אפשר לברורי באמת הוי חזקה גמורה ככל חזקות הש"ס דסמכינן עלייהו בין לקולא בין לחומרא וכן הוא להדי' דעת התוס' ב"ב (דף קנ"ד ריש ע"ב) דהך חזקה הוי חזקה גמורא היכא דלא אפשר לברורי ע"ש שהקשו בפשיטות דנסמוך על חזקה זו אף לאפוקי ממונא והיינו משום דהתם כבר מת ולא אפשר לברורי ודברי רש"י ב"ב (ד' קנ"ו) אהא שבודקין לקדושין נמי מתיישבין להתפרש כן והא דכתב שם רש"י דלא סמכינן אשנים לאחזקינהו בגדולים אף להקל אפשר דהיינו דווקא משום דקאים קמן לבדקינהו ואפשר לברורי וכמו שסיים אלא בודקין אחריו כו' ואכתי איכא למימר דעיקר הבדיקה הוא כמ"ש משום דאפשר לברורי אולי לא ימצאו שערות ואז יהי' קדושי ספק משום דאזדא לה חזקה ואם ימצאו לה שערות אז הוא דיחשבו קדושי ודאי ממילא מחמת החזקה כיון דלא איתרע ע"י הבדיקה ואם נפרש גם דברי התוס' כן דכוונתם דלאו דמשום דחזינן השתא הסימנים הוא דאמרינן מסתמא אתו לאלתר אלא דממילא כיון דלא איתרע החזקה ע"י הבדיקה ממילא קם לו בחזקת גדול למפרע. אם דעתם כן הוי ניחא סברתם לחלק בין הך דהכא להך דשלהי קידושין דאי נימא דלא מחזקינן לי' למפרע בגדול אלא מחמת השערות דחזינן השתא הרי סברתם דחוקה מאוד מ"ש התם דס"ל לשמואל השתא הוא דבגרה ומ"ש הכא אכן לפי מ"ש החילוק נכון ומבואר דהכא נמי לאו משום סימנים דחזינן השתא הוא דמחזקינן ליה לגדול אלא משום חזקה דרבא הוא דמחזקינן ליה בגדול ולא בדקינן ליה אלא אולי לא ימצאו ואז אזלא לה החזקה אבל כיון שנמצאו ערות הרי לא אתרע לה החזקה וממילא קם בחזקת גדול למפרע מיום שבא לכלל שנים מחמת חזקה דרבא דהוי חזקה גמורה אף להקל

גם דברי התוס' ד"ה ולגירושין יש לכוין למה שכתבנו והיינו שכתבו בתחילת דבריהם דהבדיקה הוא שאם לא ימצאו שערות לא יהא גירושין משמע להדי' שאם לא הבדיקה סמכינן אחזקה והוי גירושין גמורים רק הבדיקה הוא לברורי שמא לא ימצאו שערות ואז יתרע החזקה ולא נסמוך עליו להתירה לשוק אבל להחמיר סמכינן עלה דאם קבלה קדושין מאחר אחר הגירושין תהא צריכה גט משני משום דחזקה הביא סימנים בשעת הגט ונשרו קודם הבדיקה ולולא החזקה לא הוי חיישינן לנשירה וכמ"ש הרי"ף להדיא דמחמת החזקה הוא דחיישינן שמא נשרו וזהו שסיימו וכן לחליצה משמע דלחליצה נמי עיקר הבדיקה הוא שמא לא ימצאו שערות ואז יתרע החזקה וידעתי שפשט דברי רש"י ותוס' נוטין יותר לומר דהחזקה הוא רק לחומרא ולא לקולא כלל אבל הואיל ויש מקום לפרש דבריהם כנ"ל לא מנעתי מלפרש אולי יוכשר בעיני המעיין לפרש כן ויכוונו דברי התוס' דהכא עם דברי התוס' דקנ"ד שהבאתי לעיל דס"ל להדי' דהך חזקה הוי חזקה גמורה היכא דא"א לברורי והוי ניחא נמי שפיר הא דקשי' לן הא דקרי לה חזקה ולא סמכינן עלה לחליצה וכדכתבינא ניחא דבאמת גם לחליצה סמכינן עלה היכא דלא אפשר לברורי רק היכא דאפשר לברורי לא סמכינן אחזקה ואף שלדעתי הי' נוח לפרש כן אף אם דעת רש"י ותוס' כן כיון דכל סוגי' התלמוד נוחין להתפרש כן כדכתבינא ובפרט שכבר מצאנו להתוס' דקנ"ד דסברי הכי אבל מ"מ ודאי לקולא אין לסמוך ע"ז לומר דחליצתו תהא חליצה וגירושיו גירושין היכא דלא בדקינן וליכא לברורי הואיל ולא נמצא כן בשום פוסק ראשון ואחרון זולת בדברי תוס' דקנ"ד ופשטא דלישנא דרש"י ותוס' דקנ"ו משמע יותר דלעולם לא סמכינן אהך חזקה לקולא וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ל"ג ס"ה דינו הובא בח"מ ר"ס ל"ה באריכות ובכלל דבריו הם דברי התוס' הללו דבודקין לקדושין ודבריו מורין יותר לו' דלא סמכינן אהך חזקה לקולא כלל: וראיתי שגם דעת הרמב"ן והר"ן הוא דחזקה דרבא לא הוי אלא לחומרא ולענין מיאון אבל לחליצה לא מהני אף היכא דכבר חלצה ולא אפשר למבדקה דהנה הרמב"ן בחידושיו למס' גדה הקשה אשינויא בתרא דאי למיאון