בנין דוד א צח

פי' כשיהי' בן ק' אז יהי' לגוי גדול עכ"ל. וזש"א הקב"ה המכסה אני מאברהם דלא יפה לי לעשות שלא מדעתו דהכרכין שלו הם דא"א לי לחזור והעונש יהי' הגלות דהגלות לא יהי' לתקן הדורות הנ"ל דאברהם יתקנם והראיה ואברהם היו יהי' לגוי דאז יהי' לגוי שיולד יצחק לאחר שיהי' מאה שנה כשכבר תיקן הדורות הנ"ל, ועכצ"ל דהגלות יהי' על שאמר במה אדע א"כ א"א לי לחזור מהמתנה, לכן לא יפה לי נעשות שלא מדעתי. והבן ונכון בס"ד: מא) ארדה נא במדרש א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה שאמר ארדה כא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה כליה הן חייבין. ונ"ל עפי"ד העקרים לפ' הפ' [תהלים קל] כי עמך הסליחה למען תורא, דאם לא הי' תשובה מועלת לא הי' מגיע לאדם עונש על חטאו דנחשב כאנוס ע"י היצה"ר, אך יען שהקב"ה מקבל שבים ואין לך אדם שאין לו שעה לשוב ועכ"ז אינו שב לכן מגיע לו עונש. וז"פ כי עמך הסליחה שאתה מקבל שבים לסלוח להם. למען תורא שיהי' להם יראת העונש עכ"ד. וזש"א מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה, שנאמר ארדה כא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה כליה הן חייבין, היינו מדחייבין כליה שיש להם עונש, מזה כשמע שהקב"ה מקבל שבים, דאל"כ לא הי' מגיע עונש להחוטא דכאנוס הוא כנ"ל: מב) ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. ובמדרש, א"ר לוי מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות אמרה לה כלה מזונותיה וכבר היא נטוי למות, מה עשתה מלאה את הכל קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וכיון שהרגישו בה נטלוה ושרפו אותה, אמר הקב"ה אפילו אם אני אבקש לשתוק דינה של הנערה אינו מניח אותי לשתוק הדד"כ הכצעקתה, הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה ואיזו זו דינה של הנערה עכ"ל. ולפי"ז יל"פ הפ' [תהלים קט] יהיו נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם יען אשר לא זכר עשות חסד וירדוף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת. שדהתע"ה רומז כאן על אנשי סדום ועל ההולכים בעקבותיהם, שיהי' נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם. ומבאר למה אשר לא זכר עשות חסד שלא עשו חסד עם זולתם ולא די בזה שלא עשו חסד עם עני ואביון לרחם עליו אלא עוד הוסיפו סרה, וירדוף איש עני ואביון, היינו שרדפו כ"כ לעני ואביון, שאף אם הי' מזדמן אחד אשר לבו עליו דוי על צער העני והי' לבו נכאה ונשבר בשביל העני לרחם עליו דנו ג"כ את האיש הנכאה לבב למיתה, וזהו ונכאה לבב למותת כמעשה במדרש הנ"ל. והבן: מג) ארדה כא ואראה וברש"י ז"ל לסוף מעשיהם ונ"ל עפי"ד המדרש היו שריה כאילים וכו' מה איל ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור ובאה"י פי' כי הדור המתחילין להרע מנערותן וכ"ז שמזקינים דעתן מטורפת ומרבין להרע ודור הבא רואה בילדותו מעשה אבותיו והולך בעקבותיו ואוחז בהן ומוסיף והולך להרע יותר ויותר נמצא ראשו של זה התחלתו של הדור הנולד, בצד זנבו של זה בצד סופו של הדור דלפניו שזה מסיים וזה פותח, ובזה פי' כ"ק מוחז"ל בייט"ל אנשי סדום וכו' מקצה פי' כל או"א התחיל להרע מקצה של חבירו עכ"ד. וזש"א ואראה לסוף מעשיהם היינו מה שראו שעשו הדור הקדום בסוף, מעשיהם זה הי' מעשיהם של דור החדש בהתחלה: מד) ויפנו משם וכו' במדר' הדא אמרת אין עורף למלאכים וביפ"ת דארבעה פנים להם מכל עבריהם ע"ש, ובזה מובן המשך המדרש והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם, א"ר לוי אחד נדמה לו כדמות סדקי וא' כדמות צוותי וא' כדמות ערבי וכו' א"ר אב' אהל פילון של א"א מפולש הי' וכו' ע"ש וכבר הקשו הא אחז"ל [ב"ת פ"ו ע"ב] נד חזי' דשרי ואסר פירשו מיד וירץ לקראתם א"כ שייך לומר וירץ לאחריהם ולא לקראתם. וי"ל בשני אופנים א') כתירוץ הרא"ם שהי' פילון מפולש לד' רוחות והלכו כנגד פתח מצד זה וא"א רץ כנגדם מפתח אחר ע"כ בא לקראתם נגד פניהם. ב') דכיון דיש להמלאכים ד' פנים כנ"ל א"כ שפיר רץ לקראתם נגד פניהם וזה נכון אי אמרינן דידע דמלאכים הם אבל למד"א דכבני אדם נדמו לו א' כדמות סדקי וכו' א"כ ליש לומר דרץ לקראתם דיש להם ד' פנים דהא נדמו לו כבני אדם, [ואע"ג דבאמת מלאכים הי' אבל לא"א נדמו כבנ"א כמובן] וא"כ עכ"צ לתרץ הרא"ם דמפולש הי'. וזש"א וירא שלשה אנשים וכו' אחד כדמות סדקי וכו' א"כ עכצ"ל כנ"ל דמפולש הי', לכן אחר ר"א דהי' מפולש. ודוק ונכון בס"ד: מה) עוי"ל עפי"ד הרא"ם דלכן כ' וירץ לקראתם דאו"פ מפולש הי' כנ"ל, וגם י"ל כדברי הק' מור"ש מאסטרפאלי ז"ל דהמלאכים ראו פני השכינה וחזרו דרך אחוריהם כמו כ"ג יוצא דרך כניסתו [יומא כ"ב ע"ב] אבל א"א ע"כ רץ כדרכו דא"א לו לרוץ דרך אחוריו כמובן וכיון דהכנ"א גדולה