בנין דוד א צז

איתא בבעה"ט ואברהם היו יהיה לגוי היו יהיה לגוי בגימטריא ק' דכשיהי' אברהם בן ק' יזכה ליצחק שיצא ממנו הגוי גדול וכמבואר במדרש פ' לך ע"ש וזש"א המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כי איך אחריב העיירות של בניו דגם אלו העיירות שלהם דנשלם הד' מאות שנה ע"י אברהם ושרה שנולד יצחק לאברהם בהיותו בן ק' כנ"ל. וזהו ואברהם היו יהיה לגוי ובבעה"ט דבגימטריא ק' דאז יהי' כולד יצחק ע"כ א"א לי להחריב העיירות אלו שלא מדעתו. והבן ונכון בס"ד: לז) המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וכו' זעקת וכו' וחטאתם וכו' ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. וכ"ל דלכאורה יש להסתיר הגזירה מאברהם שלא יבטל הגזירה בתפלתו אמנם לפימש"כ האוה"ח הק' ז"ל דזעקת וחטאתם הוא כנגד ב' רשעיות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ע"ש. ומבואר במדרש מדכתיב הכצעקתה ולא כ' הכצעקתם, דאמר הקב"ה אפילו אם אני מבקש לשתוק דינה של הנערה שהרגוה על שנתנה מזון לעני אינו מניח לי לשתוק ע"ש. והנה מחו' הגה"ק מדעש ז"ל במעגלי צדק פ' כח כ' דלא מהני תפלת צדיק רק על חטא שבין אדם למקום ולא על חטא שבין אדם לחבירו דגם יוה"כ אינו מכפר. א"כ לפי הנ"ל דעיקר ענשם הי' על חטא שבין אדם לחבירו וע"ז לא מועיל תפלת צדיק א"כ אין מהצורך להסתיר הגזירה מאברהם וזש"א המכסה אני מאברהם וכו' זעקת וכו' וחטאתם וכו' שחטאו בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ואפ"ה ארדה בא ואראה הכצעקתה דדינה של הבערה אינו מניח לי לשחוק כנ"ל. ע"כ אין מהצורך לכסות הגזירה מאברהם: לח) המכסה אני מאברהם וכו' אשר יצוה וכו' לעשות צדקה. ונ"ל עפי"ד רש"י ז"ל כי הכרכים שלו הם ולא יפה לי לעשות שלא מדעתו. ובשם משמואל הקשה הא אינם שלו דמה שקנה עבד קנה רבו. אמנם הד"כ דבנ"י נקראים בנים למקום ולא עבדים. והכה מבואר במס' ב"ב [י' ע"א] דלדעת המין אסור ליתן צדקה דישראל עבדים הם ור"ע השיב לו דישראל בנים למקום לכן צדקה למצוה יחשב. וזש"א המכסה אני מאברהם וכו' כי הכרכים שלו הם דישראל נקראים בנים. וזהו למען אשר יצוה וכו' לעשות צדקה כיון דישראל בנים למקום ולא עבדים והבן: לט) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ובמסורה וד' פקד את שרה וכו' ותהר ותלד שרה לאברהם בן. ונ"ל דאיתא במדרש אמר הקב"ה אברהם זה נביא הוא שנאמר כי נביא הוא ואינו מגלה לו בתמיה ע"ש. ולכאורה יקשה לפדחז"ל שאברהם הי' טפל לשרה בנביאות מדוע לא גילה הקב"ה לשרה. אמנם הד"כ לפי"ד הע"מ במאמר אם כל חי הובא בעמדי' שבעה בפחד יצחק לפ' הפ' וד' פקד את שרה וכו' ותהר ותלד שרה לאברהם בן. כי אברהם הי' כגד החמה ושרה כגד הלבנה והי' משתמשים תחלה בכתר אחד כמו החמה והלבנה במדריגה אחת. אבל כשמדריגות והטבעיים מהאיש והאשה שוין א"א להם להוליד, ולכן מיעט הקב"ה לשרה ונתעלה אאע"ה למדריגה יותר גבוה ממנה ועי"ז זכתה להריון ולהוליד את יצחק שממנה יבנה כל בית ישראל ובזה נתפייסה. וז"פ וד' פקד את שרה לשון מיעוט וחסרון [כמש"כ ולא נפקד ממנו איש] שהחמירה ממדריגתה לכן ותהר ותלד שרה לאברהם בן ע"ש באריכות גדול דפח"ת. והנה בעת הפיכת סדום כבר נפקדה שרה בהריון כמחז"ל במדרש. א"כ לפי"ד הע"מ הנ"ל כבר עלה אאע"ה למדריגה יותר גדולה ממדריגות שרה אמנו. לכן שפיר אמר הקב"ה המכסה אני מאברהם, כי א"א לי לכסות לו כי נביא הוא אבל לשרה לא אגלה, וזש"א המסורה וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, דייקא מאברהם לא אכסה אבל משרה אכסה. יען וד' פקד את שרה וכו' ותהר ותלד וכו' דעי"ז נתמעטה ונחסרה ממדריגתה ועלה אברהם למעלה הימנה לכן לא אכסה דייקא מאברהם והבן: מ) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול וכו'. ונ"ל עפי"ד רש"י ז"ל דהקב"ה אמר דלא יפה לי לעשות שלא מדעתו כי נתתי לו הארץ וחמשה כרכין שלו הן ע"ש. והנה לכאורה יש להעיר דהא חטא אאע"ה במה שאמר במה אדע כי אירשנה ובכה"ג יכול הקב"ה לחזור עכ"פ מחמשה כרכין, אולם הד"נ דהא אמר לו הקב"ה לעונש על שאמר במה אדע וכו' שיהיה בניו בגלות ע"כ א"א לו להקב"ה עוד לחזור. והנה בעשרה מאמרות כ' דהגלות הי' לתקן הג' דורות דור אנוש דור המבול ודור הפלגה ע"ש ושוב יקשה כנ"ל אמנם הד"נ לפי"ד זקיני המגלה עמוקות ז"ל הובא ג"כ בעמודי' שבעה דהגלות לא הי' לתקן הדורות הנ"ל כי הי' להם תיקון ע"י אאע"ה ומה"ט לא בולד יצחק עד שהי' אברהם בן מאה שנה דאז כבר תיקן דורות הנ"ל שר"ת מאה הוא מבול אנוש הפלגה ע"ש. א"כ עכצ"ל דהגלות יהי' בשביל שאמר במה אדע וכו'. והנה איתא בבעה"ט ואברהם היו יהיה לגוי גדול וז"ל היו יהיה לגוי בגימטריא ק'