בנין דוד א צו

המדרש מכאן שנשים פסולות לעדות. ודו"ק ונכון בס"ד: לג) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אכי עושה [וברש"י בסדום] וכי' ויאמר ד' זעקת סדום ועמורה כי רבה וכו', ובירושלמי [ב"מ פ"ד ע"ב] בדור המבול כ' רבה ובסדום כ' רבה כמעשה אלו דור המבול מעשה אלו אנשי סדום [א"כ אין להם חלק לעוה"ב כדור המבול כמבואר בסנהדרין [ק"ז ע"א] ע"ש, ונ"ל ההמשך בהקדם המדרש המכסה אכי וכו' מתן תורה גליתי לו [ר"א אמר אפילו הלכות עירובי חצירות הי' אברהם יודע] גיהנם גליתי לו דינה של סדום למחר ואינו מגלה לו בתמיה, ותמהו דמשמע כיון שידע דיני תורה וידע שיש גיהנם עי"ז צריך הקב"ה להודיע לו דינה של סדום ואיך תלוי' זה בזה, וגם תמוה מה בפמ"כ אם יהי' דינה של סדום למחר או ביום אחר ונ"ל דאיתא במדרש דסדום נהפכה בשבת ובמעיני הישועה הקשה הלא מבואר בסנהדרין [ל"ה ע"א] דאין רציחה דוחה שבת והקב"ה שומר את השבת ואיך נהפכה בשבת וכ' לתרץ דבתוס' שם הקשו למד"א מקלקל בחבורה פטור אמאי אין רציחה דוחה שבת הא הוה מקלקל ותירצו דהוה לי' תיקון שיהי' לו כפרה להנצל מגיהנם ולירש עוה"ב] א"כ אנשי סדום דאין להם חלק לעוה"ב שוב הוה מקלקל בחבורה דפטור לכן נהפכה בשבת ודפח"ח [עי' לעיל פ' לך אות ס"ג מזה] ולפי"ז מובן ההמשך והמדרש וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה בסדום מתן תורה גליתי לו גיהנם גליתי לי, א"כ יודע דאין רציחה דוחה שבת דהו"ל תיקון שיהי' לו כפרה להנצל מגיהנם, דינה של סדום למחר [היינו בשבת] אינו מגלה לו [הטעם דיתהפכה בשבת בתמיה] הא יקשה לו דאני שומר את השבת ואיך אהפכה בשבת, ולזה אמר ויאמר ד' זעקת סדום ועמורה כי רבה ובירושלמי כ' בדור המבול רבה ובסדום כ' רבה לומר כמעשה אלו מעשו אלו, א"כ אין להם חלק לעוה"ב ואין להם כפרה ושוב לא הו"ל תיקון, ושפיר נתהפכה בשבת דמקלקל בחבורה פטור. ודו"ק כי נכון הוא בס"ד: לד) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי גדול וכו' למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' וכו', ותיבת אחריו לכאורה כשפת יתר, ונ"ל עפי"ד המדרש ואברהם היו יהי' וכו' זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, א"ר יצחק כל מי שמזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה מ"ט זכר צדיק לברכה, וכל מי שמזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מ"ט ושם רשעים ירקב, והטעם מבואר בנזה"ק עפי"ד הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקים שראוי לשבת החשובים במעלתם כדי להטיב מנהגיהם בעיני בכי אדם ללמוד ממעשיהם ולגנות הרעים בפחיתותם כדי שיתגנו פעולתם בעיני כי אדם ע"ש, וזש"א המכסה אכי מאברהם וכו' ואברהם היו יהי' לגוי היינו כיון שהזכיר את הצדיק ברכו כדברי המדרש זכר צדיק לברכה, ומבאר הטעם ע"ז למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, שעי"ז ילכו בניו וביתו אחריו בדרך הקודש אשר סלל הוא ושמרו דרך ה' ג"כ לעשות כמעשהו הטובים. ודו"ק: לה) ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' וכ"ל דלכן כולד יצחק לאברהם לעת זקנתו בן מאה שנה ולא קודם לכן כי מעודו הי' אאע"ה נרדף מכל הצדדים ולעת כזאת אין דברי האב נשמעין כ"כ באזני הבן, אבל לעת זקנתו שה' ברך את אברהם בכל ואוה"ע המליכו אותו עליהם למלך עד שנברכו בו כל גויי הארץ אז הי' הזמן מוכשר להוליד את יצחק ולגדלו להיות ראוי לעולה תמימה, והכה איתא בבעה"ט וז"ל ואברהם היו יהיה לגוי גדול היו יהיה לגוי בגימטריא ק' פ' כשיהי' בן ק' אז יהי' לגוי גדול עכ"ל, וזש"א ואברהם היו יהיה לגוי גדול וכו' דאז יוליד את יצחק ולא מקודם, ולמה, ע"ז אמר ונברכו בו כל גויי הארץ כי אז כבר יתעלה עד שיתברכו בו כל גויי ארץ, ויהי' ראוי לצוות את בניו אחריו וזהו למען אשר יצוה את בניו וכו' כי דבריו יהיו נשמעין. ודו"ק: לו) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי וכו', וכ"ל ההמשך עפי"ד הרשב"ם ז"ל דלכן אמר ד' המכסה אני וכו' כי אלו העיירות מארץ כנען מכחלת בניו הם ואיך אחריב שלא מדעתו הקרקע של בניו, ועי' לכ"ק מוחז"ל בי"ת מזה, והנה איתא בזרע ברך פ' חקת ובפתח האהל דלכן ניתנה ארץ כנען לבנ"י יען שהי' בגלות מצרים ארבע מאות שנה כפי הגזירה ע"ש, ולכאורה דקשה הלא לא היו רק רד"ו שנים א"כ עכ"פ העיירות של ארץ כנען סדום ועמורה וכו' אין מגיע לבנ"י דהא לא קיימו את הגזירה של ד' מאות שנה, אמנם הדבר נכון לפי"ד המדרש ילקוט פ' שלח דהזמן של ד' מאות שנה כשלם ע"י אברהם ושרה במה שאחרו אברהם ושרה לילד את יצחק, ואברהם הי' אז בן ק' ושרה בת תשעים ועלה הק"צ שנים לרד"ו והי' ארבע מאות שנה ע"ש, א"כ שפיר שייך כל ארץ כנען לבנ"י וסדום ועמורה וכו' שלהם הוא, לכן אמר השי"ת המכסה אני מאברהם וכו' כי איך אחריב הקרקע של בניו, והנה