בנין דוד א צה

נקרא ספר נחמיה בשמו משום שהחזיק טובה לעצמו שאמר זכרה לי אלקי לטובה, ופריך דוד נמי אמר הני זכרני ד' וכו' ופקדני בישועתך, ומשני דוד רחמי קבעי ע"ש דמצד הדין אין מגיע להאדם שוב גמול מהקב"ה כי מי יקדמני ואשלם אמר ד' לכן אין לבקש מאלקים מדה"ד שמורה שמבקש גמול המגיע לו עפ"י דין, אלא יבקש מד' מדה"ר גמול ושכר מצד הרחמים ואז השי"ת ממלא משאלותיו, וזש"א נחמי' אמר זכרה לי אלקי לטובה שביקש מצד הדין לכן הי' לו עונש לא כן דוד אמר זכרני ד' וכו' ופקדני בישועתך שביקש ממדה"ר וזהו דוד רחמי קבעי לכן נענה ודפח"ח, וזש"א היפלא מד' דבר כי אם מבקשים מד' ממדה"ר וכי היפלא מד' דבר שלא למלאות רצון המבקש, לכן למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן למלאות המבוקש: נט) היפלא מד' דבר למועד אשיב אליך כעת חיה, ונ"ל עפי"ד היער"ד ה"א עה"פ במסתרים תבכה נפשי דלכן מכוסה מועד הגאולה וזמן שישוב ד' אלינו, דאלו הי' נודע לכו אורך זמן הגלות לא הי' לנו כח ועצמה לסבול הצער אבל כיון דנסתר הקץ חושבים בכל עת צרה שהוא עקבתא דמשיחא והוא הנותן חיל לסבול הכל א"כ המבין יבין כי הסתרת הקץ מורה היותו לזמן מרובה ח"ו וזש"א היפלא מד' [וברש"י מכוסה ממני] דבר היינו מה שהקב"ה כסה והעלים דבר ואיזה דבר למועד אשוב אליך זמן ומועד שישוב ד' אלינו כמש"כ ואשובה אליכם ולמה עשה ד' ככה להסתיר קץ הפלאות ע"ז בא הכ' כמשיב כעת חיה שעי"ז נוכל לסבול עול הגלות ולהשאר בחיים עד אשר יאר ד' רוח ממרום לגאלינו בב"א: ל) ויאמר ד' וכו' למועד אשוב אליך וכו' ולשרה בן, וכ"ל עפי"מ שהביא החיד"א ז"ל לפרש הפ' [ישעי' כא] הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם ד' ציון, הכוונה עפי"ד המדרש פ' נח א"ר לוי בכל מקום שנאמר אין לה הוה לה ותהי שרי עקרה אין לה ולד הוה לה וכו' ציון היא דורש אין לה והוה לה ובא לציון גואל, וזהו הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם הסתכלו והביטו אל אברהם וכו' כי אחד קראתיו שהי' אחד דהיינו בלא זרע, ואפ"ה ואברכהו וארבהו כי כ"מ שנאמר אין לה הוה לה, ומזה ראי' כי כחם ד' ציון דשם כ' ג"כ דורש אין לה והוה לה ובא לציון גואל ודפח"ח, וזש"א ויאמר ד' וכו' למועד אשוב אליך היינו למועד הגאולה אשוב אליך מדכ' ציון דורש אין לה והוה לה והראי' ולשרה בן יען דכ' ותהי שרה עקרה אין לה ולד והוה לה, א"כ מזה נשמע גם על ציון דכ' דורש אין לה והוה לה דבא לציון גואל ואשובה אליכם. ודוק: לא) ולפי"ז מובן הפסיקתא פ"ב וד' פקד את שרה וכו' ותהר ותלד, הדד"כ מושיבי עקרת הבית זו ציון הכוונה דכמו גבי שרה דכ' אין לה והוה לה, כמ"כ גבי ציון דכ' דורש אין לה והוה לה להיות מושיבי עקרת הבית זו ציון להיות אם הבנים שמחה ב"ב אמן: לב) ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת, ואיתא במדרש פליאה מכאן לנשים שפסולות לעדות, ונ"ל דמבואר ברמב"ם עדות פ"ט ה"ב וז"ל נשים פסולות לעדות מה"ת שנאמר על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה עכ"ל, ובכ"מ וז"ל והראי' שהביא אינה כוחה לי שהרי כל התורה בלשון זכר נאמרה עכ"ל, והנה בשמנה לחמו דרוש לשבועות כ' הטעם דהתורה בלשון זכר נאמרה להורות דהתורה מן השמים ניתנה למרע"ה דבשמים כל המלאכים זכרים הם כמבואר במדרש עיר גברים דכולן זכרים ע"ש א"כ לריב"ל דאמר [במדרש בראשית] מנצפ"ך הלכה לממ"ס ולכן כתיב מ"ם מ"ם נו"ן נו"ן צדי"ק צדי"ק פ"א פ"א כ"ף כ"ף לומר ממאמר הקב"ה למשה מנאמן הקב"ה למשה מצדיק הקב"ה למשה מפה של הקב"ה לפה של משה מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה ע"ש, א"כ כשמע דהתורה מן השמים ניתנה למשה, ושוב יכולין לומר דהתורה לא נאמרה דוקא בלשון זכר והנה נודע דברי הזוה"ק דכ"ב אתוון המה מדה"ר וה' אתוון דמנצפ"ך המה מדה"ד ה' גבורות, ונודע דברי האר"י הק' ז"ל דמצד מדה"ר ליכא עון על מחשבה רעה, אבל מצד מדה"ד איכא עון גם על מחשבה רעה, ועם הצדיקים הקב"ה מתנהג לפי מדה"ד דגם מחשבה רעה לחטא יחשב, ולפי"ז מובן הויכוח שהי' בין הקב"ה עם שרה שהיא אמרה לא צחקתי והקב"ה אמר לה לא כי צחקת דשרה חשבה דלא נחשב לצחוק דהצחוק הי' רק במחשבה כמש"כ ותצחק שרה בקרבה כמש"כ המפורשים. אבל הקב"ה אמר לה לא כי צחקת כי לפי צדקתה נדונית במדה"ד דמחשבה רעה לעון חשב כנ"ל, דאותיות מנצפ"ך המה הללחמ"ס והמה מדה"ד להתנהג עם הצדיקים במדה"ד, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ותכחש שרה וכו' ויאמר לא כי צחקת כי נדונה במדה"ד כפי אותיות מנצפ"ך שהמה הללממ"ס ונשמע דהתורה מן השמים ניתנה למרע"ה א"כ יכולים לומר דהתורה לא נאמרה דוקא בלשון זכר כנ"ל, א"כ ממילא נשמע דנשים פסולות לעדות מדכ' על פי שני עדים לשון זכר כדברי הרמב"ם ז"ל, וזש"א