בנין דוד א צד

המצוה של הכנסת אורחים להאכילם הי' גדול מהם כיון דיש להאדם יצה"ר ואפ"ה עשה המצוה כנ"ל א"כ חזינן דבעת שבאו המלאכים לאאע"ה הי' גדולים ממנו אבל לאחר שעשה המצוה הי' להם ירידה אצל אאע"ה שנתעלה למעלה מהמלאכים, ולפי"ז מובן המדרש שאמר הקב"ה להמלאכים לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם, כי הי' לכם ירידה אצלו בעת שאכלתם כי לאחר שעשה המצוה הי' גדול מכם א"כ ראוי ליתן התורה לישראל ולא לפניכם כי כאשר יעשו ישראל מצות ד' הם גדולים מחלה"ש. ודו"ק: כג) ויאמרו אליו אי' שרה אשתך ויאמר הנה באהל [וברש"י צנועה היא] ויאמר וכו' והנה בן לשרה אשתך, ונ"ל עפי"ד הח"ס ז"ל לפרש הפ' ויהי' לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים כי בני פנינה סרו מדרכי ד' ויען כי לא היתה צנועה הי' נחשב אצלה לבנים. אבל חנה שהיתה צנועה לא נחשב אצלה בנים כאלו לבנים וזה ולחנה אין ילדים בנים כאלו עכ"ד, וכתיב [משלי י'] בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו, ומפרשים כי האב מצווה על פו"ר ואפילו אם יהי' הבן רשע ח"ו כתחז"ל ברכות [י' ע"א] בהדי כבשי דרחמנא למה לך. לכן אם הבן הוא חכם ישמח האב יותר מאמו אבל אם הוא כסיל ורשע אין תוגה לו דעכ"פ לבן יחשב שקיים מצות פו"ר רק התוגה לאמו דאיכה מצווה על פו"ר ונפשה מרה לה כי בן כזה לא לבן יחשב כנ"ל ולחבה אין ילדים, וזש"א ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הכה באהל צנועה היא, ע"כ בישרו לו והנה בן לשרה אשתך שיהי' הבן צדיק שיהי' נקרא בן גם אצלה ולא יהי' רשע שאצל שרה לא לבן יחשב רק אצל אברהם שעכ"פ קיים מצות פו"ר. ודו"ק: כד) ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים, ונ"ל עפיד"א בדברי צדיקים לפ' ואברהם זקן בא בימים דאחז"ל זקן זה שקנה חכמה והנה האדם צריך להיות כנגד עיניו כל ימי חייו השני ימים יום הלידה שבא לעולם רק לעסוק בתורה ומצות, ויום המיתה שעתיד ליתן דין וחשבון על כל רגע ורגע מימי חייו, וז"פ ואברהם זקן שקנה חכמה בא למעלות החכמה בימים ע"י השני ימים שזכר יום הלידה ויום המיתה עכ"ד, והנה אחז"ל נשים דעתן קלות ולז"א ואברהם ושרה זקינים שקנו חכמה, באים שבאו למעלת החכמה בימים ע"י השני ימים שהי' כנגד עיניהם יום הלידה ויום המיתה, יען כי חדל להיות לשרה ארח כנשים שלא הי' לה הדרך של הנשים שדעתן קלות אלא קנתה חכמה: כה) ותצחק שרה בקרבה וכו' ויאמר ד' אל אברהם למה זה צחקה שרה וכו' היפלא מד' דבר למועד אשוב אליך כעת חי' ולשרה בן וכ"ל עפי"ד המפורשים דלכן לא הי' לה עונש על מה שצחקה שלא דהי' לה בן כי צחקה בקרבה רק במחשבה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה עכ"ד, והנה איתא הטעם דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה כיון דהיפלא מד' דבר שהשי"ת יודע מקודם מה שיחשב האדם ואם כי הידיעה אינו מכריח שיבוא לידי מעשה בפועל אבל עכ"פ הידיעה מכריח את האדם עכ"פ שיהי' לו מחשבה רעה עכ"ד, וזש"א ותצחק שרה בקרבה וכו' ויאמר וכו' למה זה צחקה שרה דלא הי' ראוי שיהי' לה אפילו מחשבה רעה, עכ"ז אין מגיע לה עונש יען היפלא מד' דבר ובתרגום היתכסי מן קדם ד' א"כ כיון שאני יודע מחשבות האדם א"כ הידיעה מכריח על המחשבה רעה, לכן למועד וכו' ולשרה בן דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה ואין מגיע לה עונש: כו) למועד אשוב אליך כעת חי', וכ"ל דאחז"ל ישוב היום שמא ימות למחר, כי אין אדם יודע עתיו ורגעיו הכה כי כן אין לומר כשאפנה לעת זקנתי או למועד אחר אעשה תשובה כי לא תדע מה יולד יום, וזש"א אם תעלה במחשבתך למועד אשוב אליך יבוא עת שאעשה תשובה, אזי תשב אל לבבך כעת חי' שמא רק כעת הזאת אני חי ולמחר איננו ולכן תשוב עתה חרד: כז) היפלא מד' דבר למועד אשוב אליך, ונ"ל עפי"ד הבני יששכר ז"ל הטעם דמועיל תשובה הגם שהוא דבר שחוץ לשכל האנושי שאם יחטא אדם כנגד ממ"המל הקב"ה שיועיל תשובה אך כי גם העונש עבור החטא הוא ג"כ למעלה משכל האנושי כידוע קו' הרמב"ם ז"ל כיון שהקב"ה יודע עתידות על זמן הבא אח"כ ויודע שיחטא האדם א"כ ליכא בחירה א"כ מדוע מגיע עונש על החטא, וכ' לתרץ כי לא מחשבותי מחשבותיכם והוא למעלה משכל האנושי כ"כ השי"ת מקבל שבים הגם שהוא למעלה משכל האנושי ע"ש דפח"ח [הובא לעיל פ' בראשית אות כ"ו] וזש"א היפלא מד' דבר למועד ובתרגום היפלא היתכסי מן קדם ד', היינו וכי מכוסה ונעלם מד' דבר שיהי' למועד לאיזה זמן א"כ ליכא בחירה, ועכצ"ל כנ"ל דלא מחשבותי מחשבותיכם, לכן אשוב אליך דיועיל תשובה. ודו"ק: כח) היפלא מד' דבר למועד אשוב אליך כעת חי' ולשרה בן, וכ"ל עפי"ד היער"ד ח"א לפ' מחז"ל [סנהדרין צ"ג ע"ב] מפני מה לא