בנין דוד א צב

לכאורה עכצ"ל דהביא ג"כ לחם ולא כאפרים מקשאה הנ"ל כמש"כ במהר"ם שיף חולין [ק"ה ע"א] דהא כ' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו' ויאכלו ועכצ"ל דהי' להם לחם דהא האוכל גבינה ורצה לאכול אח"כ בשר צריך קנוח בפת [מובא לעיל אות י"א] אמנם הד"כ דהא כתבו הקדמונים ז"ל דלכן כ' ובן הבקר אשר עשה היינו שברא אותו ע"י ספר יצירה וליכא כלל איסור בשר בחלב א"כ לא הביא לחם לכן שפיר לא כ' גבי לחם שרץ, ולפי"ז מובן ההמשך וימהר אברהם וכו' לושי ועשי עגות ואל הבקר רץ יען כי לחם לא הביא ולכאורה יקשה הא עכצ"ל דהביא לחם דהא ויקח חמאה וחלב ובן הבקר א"כ הי' צריך קנוח בפת, וז"א אשר עשה היינו שברא הבן בקר ע"י ספר יצירה א"כ ליכא איסור בב"ח ע"כ לא הביא לחם כלל, לכן שפיר כתיב רץ אצל הבן בקר ולא אצל הלחם כיון דלא יצאה מכח אל הפועל. ודו"ק ונכון בס"ד: טז) עוי"ל ההמשך ויאמר מהרי שלש סאים קמת סולת וכו' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר דהנה אחז"ל ב"מ [פ"ז ע"א] אמר ר' יצחק כתיב קמח וכתיב סולת הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שהאשה עיני' צרה באורחים, ומקשים העולם הא סולת טוב יותר מקמח וראיתי במרגניתא דרב ממוחז"ל הגאון הברוך טעם ז"ל לתרץ עפימד"א בשבת [קי"ז ע"ב] הציל פת נקי' אינו מציל פת הדראה פת הדראה מציל פת נקי' וכ' שם בתוס' אומר ר"י כשאפו ביו"ט של פסח מצות מסולת נקי' שיש לו די לצורך יו"ט אין אופים אחריהם פת של הדראה אלא מתחילה יעשה של הדראה ואח"כ יעשה הנקי' והנה המלאכים באו לאאע"ה בפסח [ערש"י ושפ"ת] ואמר אאע"ה לשרה אמנו שתאפה פת מקמח שבאם יצטרך עוד תוכל לאפות מסולת אבל שרה לקחה תיכף סולת ובזה לא תוכל לאפות אח"כ עוד, ומזה נשמע שהאשה עיני' צרה באורחים ודפת"ח, והכה כ' ויקח חמאה וחלב וכו' ואחז"ל דלחם לא הביא שפירסה שרה כדה וא"א הי' אוכל חולין בטהרה והקשה הנזה"ק למד"א בקידושין [ל"ב ע"ב] דכערבים נדמו לו א"כ למה הי' מחמיר עליהם לאכול חולין בטהרה, וכ' בהקדמת בית אפרים לתרץ לפימד"א במדרש ובתוס' ר"ה [י"א ע"א] דפסח הי' א"כ איך הי' יכול לעשות מלאכה בשביל הערביים הא הי' יו"ט ואין לומר הואיל ואיקלע אורחים מאת הנפש אשר עשו בחרן ושיטת הרמב"ם דגם המבשל לעכו"ם ביו"ט אינו לוקה דאמרינן הואיל, דז"א דהא הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה ולא הי' בא שום אורח ומבואר בתוס' פסחים [מ"ו ע"ב] דהואיל דלא שכיח ל"א להתיר. אמנם הד"ב דהא הי' יכול להטריח עצמו דחזי לי' לאאע"ה, א"כ מתורץ קו' הנזה"ק דלכן לא הביא לחם דנטמאת העיסה א"כ שוב הי' אסור לאפות דלא שייך הואיל דלא חזי לי' כיון דהוא אכל חולין בטהרה ודפח"ח, ולפי"ז מובן ההמשך ויאמר וכו' סולת קמח א"ר יצחק הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שהאישה עיני' צרה באורחים כנ"ל דברי מוחז"ל יען שהי' בחג הפסח, ולראי' אמרה ויקח חמאה וחלב ולחם לא הביא יען שהי' בחג הפסח דהי' אסור לאפות הלחם דלא שייך הואיל כיון דהי' אסור לו לאאע"ה לאכול כנ"ל. והבן ונכון בס"ד: יז) ויקח חמאה וחלב וכו' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, ונ"ל עפי"ד חז"ל דלחם לא הביא שפירסה שרה נדה ונטמא הלחם, והנה בנזה"ק הקשה דאף שאאע"ה הי' אוכל חולין בטהרה מ"מ לא הי' לו להחמיר על האורחים ומדוע לא הביא הלחם עבור האורחים, אמנם הד"נ לפי"ד הבל"ע שאמרו לאאע"ה כן תעשה היינו שרצו שגם הוא יאכל עמהם ע"כ שפיר לא הביא הלחם דהא הוא לא יהי' יכול לאכול עמהם הלחם, והנה באפיק"י דקדק על סדר הכ' ויקח וכו' ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, דהו"ל לכתוב ויתן לפניהם ויאכלו והוא עומד עליהם, וכ' לתרץ דאם הי' כ' ויאכלו והוא עומד עליהם הי' משמע שלא אכל עמהם ולכן כ' והוא עומד עליהם לשמשם ויאכלו דגם אאע"ה אכל עמהם, וזש"א ויקח חמאה וכו' ולחם לא הביא דפירסה כדה והי' אוכל חולין בטהרה, ושלא יקשה קו' הכזה"ק הנ"ל אמרה התוה"ק והוא עומד עליהם ויאכלו דאכלו כולם ביחד לכן שפיר לא הביא לחם. ודו"ק: יח) ויקח חמאה וחלב וכו' ויאמרו איה שרה אשתך וראיתי לדקדק דתיבת אשתך כשפת יתר וכ"ל עפידחז"ל הנ"ל דלחם לא הביא דפירסה נדה וכ' במהרש"א דידע אברהם שתיפרוס כדה היום ונדה מטמאה מעל"ע למפרע ע"כ לא הביא לחם דהא הי' נביא [ואין מהצורך לומר כדברי מהרש"א שהמלאכים הודיעו לאאע"ה כמובן] ונודע דברי זקיני הגאון הר"ר העשיל ז"ל לפרש הפ' ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ובש"ס מכות [ט' ע"ב] פריך לה וכי אי לאו נביא הוא לא בעי לאיהדר, וכ' לתרץ דהא אחז"ל דשרה אילונית היתה ואילונית קדושי טעות נינהו כמבואר ביבמות [ב' ע"ב] א"כ לא היתה שרה כלל אשת אברהם ולא היתה אשת איש, אמנם הרי קיימ"ל דבקיבל עליו שידע שאילונית היא ואפ"ה קדשה לא הוה קדושי טעות א"כ אברהם שהי' נביא וידע דאילונית היא ואפ"ה קדשה שפיר היתה אשתו, וזש"א ועתה השב אשת האיש