בנין דוד א צ

ממצות קבלת פנ"הש, כי גדולה הכנ"א מקפ"הש ודפח"ת וזש"א וירא וירץ לקראתם מפתח האהל, היינו שראה כמו מקדם אף שרץ מתחלת הדרך, א"כ מוכח דגדולה הכנ"א מקפ"הש דאל"כ לא הי' מצוה מה שרץ מתחלת הדרך והי' לו להזיק למאור עיניו, לכן ביקש רק לאחר שרץ אם כא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וכו' להמתין עליו עד שיכנס האורחים כי גדולה הכנ"א מקפ"הש, ומתורץ קו' רש"י ז"ל על נכון: טז) ולפי"ז יל"פ ההמשך והוא יושב פתח האהל כחם היום וכו' וירץ לקראתם מפתח האהל דהנה מקשים מכא ידע אאע"ה שגדולה הכנ"א מקפ"הש ותירצו עפי"מ שאחז"ל [ב"מ פ"ו ע"ב] מאי כחם היום שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריח אותו באורחים ע"ש א"כ א"כ דגדולה קפ"הש מהכנ"א למה הוציא החמה הא לא יעזוב מצות קפ"הש, אלא בודאי נשמע דגדולה הכנ"א מקפ"ה עכ"ד וזש"א והוא ישב וכו' כחם היום שהוציא הקב"ה החמה מנרתיקה, א"כ נשמע מזה דגדולה הככ"א מקפ"ה א"כ צריך לרוץ מתחלת הדרך ולא מחצי דרך כנ"ל לכן וירץ לקראתם מפתח האהל מתחלת הדרך כיון שרץ למצוה השני' הגדולה מהראשונה נכון הוא בס"ד: א) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' ויאכלו ויאמרו אליו איה שרה אשתך, ובמס' ב"מ [פ"ז ע"ב] רבי יוסי בר"ח אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה, ונ"ל דאיתא שם ויקח חמאה וכו' ואילו להם לא אייתי קמייהו אמר אפרים וכו' אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה הי' ושרה אמנו אותו יום פירסה כדה ע"ש, וא"כ איך שגרו לה כוס של ברכה הא מבואר ביו"ד סי' קצ"ה דאסור לשלוח לנדה כוס של ברכה אמנם י"ל דר"י בר"ח ס"ל כמ"ד במדרש שהביא לחם ג"כ שלא פירסה כדה, אמנם הא מקשים מדוע לא נאמר בקרא דהביא לחם וכ' במהר"ם שי"ף לתי' לפ"ד בחולין [ק"ה ע"א] באוכל חלב ואח"כ בשר דס"ל לר"ז אין קנוח הפה אלא בפת א"כ כיון דכ' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' ויאכלו, דמשמע שאכלו מקודם חמאה וחל ואח"כ הבשר וע"כ הי' צריכין קנוח הפה בפת וממילא מוכח שהביאו לחם ולא הוצרך הכ' להזכיר ודפח"ח, וזש"א ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' ויאכלו א"כ כשמע שהביא לחם ג"כ ולא פירסה כדה, לכן שפיר שאלו איה שרה אשתך כדי לשגר לה כוס של ברכה, והבן ונכון בס"ד: יב) ויקח חמאה וכו' והוא עומד עליהם תחת העץ ואכלו. ובב"מ [פ"ו ע"ב] תני דבי רבי ישמעאל בשכר שלש זכו לשלש וכו' בשכר והיא עומד עליהם זכו לעמוד הענן [ארבעים שנה] עיי"ש, וצ"ב למה הי' השכר ארבעים שנה דיקא, ואמר נכדי חביבי יניק וחכים טובא חריף ושנון כ' שבתי שיחי' בן בני הרב הגאון האב"ד דק"ק סארוואש שליט"א, עפימד"כ באור תורה ז"ל דאכילת כל מלאך הי' יותר שלשה פעמים מאכילת סתם אדם והי' שיעור אכילת המלאכים שלשה כדי אכילת פרס ער"ש, ובלקוטי הח"ס ז"ל [סי' כ"ג] כ' דשיעור כדי אכ"פ תשעה מינוטין ע"ש, א"כ הי' שהיית המלאכים בהסעודה כ"ז מינוטין, ומגיע לאברהם אבינו שכר עבור כ"ז מינוטין שעמד עליהם, והנה בילקוט [פ' ויקרא] יליף דעונש הוא אלף תקל"ו פעמים ממעילה דאם מעל בפרוטה משלם אשם בשתי סלעים שהוא אלף תקל"ו פרוטות ע"ש, ומדה טובה מרובה ממדת פרענות ר"נ פעמים, דגבי מדה טובה כ' שומר הברית והחסד וכו' לאלף דור, וגבי מדת פרענות כ' פוקד א אבות וכו' ועל רבעים, היינו לד' דורות, חזינן דמדה טובה מרובה ממדת פרענות ר"נ פעמים, א"כ לפי"ד הילקוט הנ"ל דהעונש הוא אלף תקל"ו פעמים לפי"ז למדה טובה השכר ר"כ פעמים אלף תקל"ו והוא עולה שפ"ד אלף, א"כ מוכח דהשכר למדה טובה שפ"ד אלף פעמים וכעי"ז כ' האו"ת ז"ל בכ"מ עיי"ש, ולפ"ז למינוט אחד מגיע שכר שפ"ד אלף מינוטין, שהוא ששה אלף וד' מאות שעה, וזהו שכר למינוט אחד, ולפי"ז עולה השכר לאברהם אבינו עבור הכ"ז מינוטין שעמד עליהם קע"ב אלף ושמנה מאות שעה, והנה גבי עמוד הענן כ' לא ימיש עמוד הענן יומם, ובמעיו"ט עמ"ס ברכות כ' שיום הוא י"ב שעות דמעמוד השחר עד צאת הכוכבים י"ב שעות ע"ש ובס' הקנה כ' דשנה הוא ש"ס ימים א"כ בשנה הי' לפניהם העמוד הענן ד' אלף וש"כ שעות, ובהארבעים שכה קע"ב אלף ושמנה מאה שעות, ולפי"ז מכוין היטב דבשכר הכ"ז מינוטין שאברהם אבינו ע"ה הי' עומד עליהם זכו בניו לעמוד הענן ארבעים שנה דייקא, ודו"ק היטב. עכ"ד נכרי שיחי' ונכון הוא: יג) ויקח חמאה וכו' ב"מ [פ"ז ע"א] ואילו לחם לא אייתי אמר אפרים וכו' א"א אוכל חולין בטהרה הי' ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה ותיבות אותו היום תמוהים ונ"ל דהרא"ם הקשה הא פירסה כ אחר הבשורה ותי' המהרש"א נדה [ו' ע"ב] דידע אברהם שתפרוס כדה באותו היום דמטמאה מע"לע למפרע לכן לא הביא לחם ע"ש וזש"א אותו היום פירסה כדה היינו לא קודם הסעודה רק אחר הבשורה, ואפ"ה לא הביא לחם דמטמאה מעל"ע ע למפרע ונטמא הלחם כדברי המהרש"א ז"ל הנ"ל. והבן: