בנין דוד א פז

יהא חלוש ולא יהא יכול למול אותם ולפימ"ש הראשונים דאברהם קודם שמל א"ע הי' לו דין ב"כ ולא קיים התורה רק אחר שמל א"ע לשם גירות א"כ ל"ק מידי דכ"ז שלא מל עצמו לא הי' חשש שמא יעבירנו ויעבור על שבת, והנה רש"י פי' בעצם היום ולא בלילה ובפנים יפות כ' דאף למ"ד מילה שלא בזמנה בין ביום ובין בלילה עכ"ז כיון דהמילה הי' לשם גירות הי' מוכרח להיות ביום דוקא כמפורש בש"ע יו"ד סי' רס"ח ס"ד עכ"ד ולפי"ז יובן ההמשך ויקח אברהם את ישמעאל בכו ואת כל ילידי ביתו כל זכר וכו' וימל בעצם היום הזה והיינו ביוה"כ א"כ יקשה דאם מל כל ביתו איכא חשש שמא יעבירנו לזה אמרה התוה"ק ואברהם בן צ"ט וישמעאל בן י"ג שנה וא"כ הי' מילה שלא בזמנה ועכ"ז הי' בעצם היום הזה כמולו אברהם וישמעאל בנו, וע"כ משום שהי' לשם גירות וא"כ לא שייך החשש דשמא יעבירנו כל זמן שהי' לו דין ב"נ ודו"ק: פו) ואברם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו, ונ"ל דהפנים יפות ז"ל הקשה איך מל אאע"ה את ישמעאל הא הי' עוד קטן דאין לומר דמל אותו בתורת עבד דכמו דמלין אותו בע"כ דאין צריך דעתו ה"ה דמלין אותו כשהוא קטן דהא לא הי' עבדו אלא עבדו של שרה בן הגר שהיתה שפחת שרה ונשים כמו שפטורות למול בניהם כ"כ פטורות למול עבדיהן ע"ש, אמנם י"ל לפי"ד המדרש שמואל אבות פ"ו דהא דכ' ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ קאי על אברהם כיון שבשבילו נברא העולם כמש"נ בהבראם באברהם נברא העולם ע"כ כל העולם שלו ע"ש, א"כ הי' ישמעאל כעבדו לכן מל אותו בהיותו קטן. והכה נודע דברי הירושלמי ברכות דכ' כימי השמים על הארץ מלמד שעשה הקב"ה מהלך ת"ק שנים כשני אבות דבשבילם נברא העולם ע"ש א"כ א"א לומר דאברהם קנה שמים וארץ דהא לא בשבילו לבד נברא העולם א"כ קאי קונה שמים וארץ על הקב"ה, ושוב יקשה איך מל אאע"ה את ישמעאל הא לא הי' עבדו, אמנם הד"כ דאיתא ביפה תואר דדברי הירושלמי נאמרים למד"א דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו א"כ חי קע"ג שנים דשנים שלא הכיר את בוראו לא קחשיב ויצחק חי ק"פ שנה ויעקב קמ"ז שנה ומוכח דבשביל אבות נברא עולם. אבל למד"א דבן מ"ח שנה הכיר את בוראו אינה מוכח כלל דבשביל האבות נברא עולם א"כ יכולים לומר דבשביל אברהם נברא העולם כמש"נ בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם ע"ש והנה בפנ"יפ כ' הטעם דצוה הקב"ה לאברהם על המילה בהיותו בן צ"ט שנה ולא מקודם דאמרינן כמד"א דבן מ"ח שנה הכיר את בוראו והיינו בתחלת שנת מ"ט ועד צ"ט שנה הוא מספר חמשים שנה, דעד חמשים שכה עלה למעלה עד שהגיע לנו"ן שערי הקדושה ואז הי' ראוי למול עצמו להיות תמים ע"ש, ולפי"ז מובן ההמשך ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו, א"כ נשמע מזה דבן מ"ח הכיר את בוראו, וא"א לומר דהעולם נברא בשביל האבות, אלא דנברא בשביל אברהם, א"כ קונה שמים והארץ קאי על אברהם וא"כ ישמעאל כעבדו, לכן אמרה התוה"ק וישמעאל בן שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו, הגם שהי' עוד קטן שפיר מל אותו כיון שהי' כעבדו. והבן וב"ה הוא דבר נכון: וירא א) וירא אליו ד' באלני ממרא וכו' וישא עיניו וירא והכה שלשה אנשים נצבים עליו ובמדרש א"ר לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי פ' סוחר תבואה והשני בדמות כטווי פי' מנהיג ספינות והג' בדמות ערבי סוחר מדברי ע"ש, וכ"ל ההמשך דהנה בזרע ברך כ' הטעם דבאו המלאכים בדמות הנ"ל דאיתא במדרש בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם דבשביל אברהם נברא העולם, ואחז"ל דהעולם כחלק לג' חלקים שליש ישוב שליש ימים שליש מדבריות ועל כל שליש ושליש ממונה מלאך אחר, ויען כי בשביל אברהם נברא העולם לכן כאשר חלה באו כולם לבקרו וע"כ המלאך הממונה על שליש ישוב בא בדמות סוחר תבואה שזהו התמנות שלו ומלאך הב' הממונה על שליש ים הוצרך לבוא בדמות מנהיג ספינה ומלאך הג' הממונה על שליש מדבר הוצרך לבוא בדמות סוחר מדברי ודפח"ח והכה כבר כתבו הקדמונים ז"ל להוכיח כמד"א דבשביל אאע"ה נברא העולם דהוא הי' מובחר כל היצירים מדחזינן דשנות אאע"ה היו קע"ה שנים משום דשבעה אלפי שני הוי עלמא ומדת עין יפה בהפרשת תרומה הוא אחד מארבעים ואין תורמין אלא מן היפה ויען שהי' אאע"ה מובחר היצירים לכן הי' הוא תרומתו של עולם וחי קע"ה שנים שהוא מדת עין יפה משבעה אלפים דהוי עלמא עי' בעיר דוד לזקיני הגאון ז"ל ובצ"פט ובשמנה לחמי מזה, והנה מבואר בתוס' [קידושין מ"א ע"א ד"ה תורם] הטעם שמדת עין יפה הוא א' מארבעים, וז"ל ועין רעה אחד מששים ונפקא לי' מקרא דכתיב ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורי' וחומר הוא שלשים סאין