בנין דוד א פו

אאע"ה שיהי' לו בן אבל אחר שנתבשר שיהי' לו בן א"כ נתברר לו דשרה אינה אילונית כלל דנתרפאת א"כ הי' יכול לסבור כהשיטות דהבא על שפחתי הולד בכו דאאעבב"ז דבבא על השפחה איכא לאו דל"ת קדישה ויסבור דבבא על הפנוי' ליכא לאו דל"ת קדישה ואפ"ה שרה אשתו היא אע"ג דלא שייך החזקה דאאעבב"ז לא הוה קדושי שרה קדושי טעות דהא נתברר דלאו אילונית היא דנתרפאת ולפי"ז מובן ההמשך הפ' ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה א"כ שוב לא הוה מקח טעות א"כ יכולים לומר דבבא על הפנויה ליכא לאו דלא תהי' קדישה דהלאו קאי לבא על השפחה א"כ שוב אמרינן חזקה דאאעבב"ז ובודאי נשתחררה וממילא לא הי' ישמעאל בן שפחה אלא בן אברהם וזהו ויקח אברהם את ישמעאל בנו דכעת יסבור אברהם דהוא בנו ולא עבדו א"כ יקשה איך נאמר וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה וישמעאל בן שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו הלא קטן הי' כקו' הפנים יפות, דאין לומר כנ"ל דבעבד מועיל אף שהוא קטן כיון שמועיל בעל כרחו דהא הוא בנו ולא עבדו, ולזה אמרה התוה"ק בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו א"כ שפיר הי' מועיל דכיון דבנו הוא וגם אביו מל א"ע אמרינן דניחא לי' במה דעביד אבוה כתירוץ הפנים יפות דגר שנתגייר בניו ובנותיו עמו דמהני אף שהמה קטנים דניחא להו במה דעביד אבוהון ודוק כי הוא דבר חריף בס"ד: פד) ויקח אברהם את ישמעאל בנו וכו' וימול את בשר ערלתם וכו' ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו וכו' בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו, ונ"ל דנודע דהגר היתה שפחת שרה מנכסי מלוג ולמד"א קנין פירות כקנין הגוף היתה שייך חצי' לאברהם וחצי' לשרה ונשתחררה חצי' מצד אברהם דהבא על שפחתו בודאי שחררה לשיטת ר"כ גאון ז"ל הנ"ל, א"כ היתה חצי' שפחה וחצי' בת חורין א"כ גם ישמעאל הי' חצי' עבד וחצי' ב"ח, ולפימש"כ המנ"ח מצוה ב' דאם יש לישראל בן מחצי' שפחה וחצי' בן ב"ח דאם הוא שפחה דידי' הו"ל הבן חצי' עבד דידי' וחצי' בן שלו ומחויב למול אותו הן מצד האב והן מצד האדון כי הוא אב ואדון שלו, אמנם אם היא שפחה של אחרים וא"כ מצד חירות הוא בכו ומצד עבדות הוא של אדון אחר, אז החיוב מוטל על שניהם למולו וגם הברכות דאחר המילה יאמרו שתי ברכות אשר קידש וכו' ואשר קדשנו וכו' למול את העבדים ע"ש ועוד כתב שם המנ"ח לחדש דנשים מחויבות למול עבדיהן דדוקא מבניהם נתמעטו מקרא דאותו ולא מעבדיהם ע"ש וא"כ יש להעיר דהא משמע מקרא דאאע"ה מל את ישמעאל מבלי שליחות שרה כלל דלא אמרה דבר הא המצוה היתה מוטל גם על שרה מצד חצי עבדות שבו והי' לו לאאע"ה ליטול רשות משרה ואז הי' יכול למול מצדו שהוא בכו כי חצי' ב"ח הוא ומצד שרה שהוא חצי' עבד דחייבות האשה למול והיא הערה נכובה, אמנם י"ל לפי"מ שכתב האו"ח דבאמת הקשו התוס' דלמ"ל קרא דאותו למעט נשים תיפ"ל דהוה מצות עשה שהזמן גרמא, ותירצו דאתיא כרשב"א דס"ל דמילה שלא בזמנה הוא בלילה ג"כ ול"ה מצעשהז"ג וא"כ לדידן דקיימ"ל כרבנן דמילה שלא בזמנה ג"כ אינו אלא ביום שוב נשים פטורות למול עבדיהן דהוה מצעשהז"ג ע"ש, א"כ לפי"ז לא הי' החיוב על שרה למול את ישמעאל כיון דהוה מצעשהז"ג דקיימ"ל כרבנן דמילה שלב"ז הוא ג"כ רק ביום א"כ שפיר מל אברהם לישמעאל בלא שליחות שרה, וברש"י ז"ל פירש בעצם היום וכו' היינו ביום ולא בלילה ומוכח מזה דאף מילה שלא בזמנה [והמפורשים האריכו בזה וקצת מפורשים כתבו דל"ה מילה שלא בזמנה כיון דאז נצטווה ואכמ"ל] הוא ביום ולא בלילה, ולפי"ז א"ש ההמשך ויקח אברהם את ישמעאל בנו וכו' וימל את בשר ערלתם, וכדי שלא יקשה לך הא הי' ג"כ עבד של שרה והיתה ג"כ מחויבת לקיים בו מצות מילה, ואיך עשה אברהם בעצמו בלי שליחות שרה כאלו הי' רק בנו ולא ג"כ עבד של שרה ועכצ"ל דמילה הוה מצעשהז"ג ופטורה גם ממילת עבדי' והיינו משום דהוה מצעשהז"ג דגם מילה שלא בזמנה הוא רק ביום, ולזה אמרה התוה"ק ואברהם בן צ"ט שנה וישמעאל בן י"ג שנים והרי הי' מילה שלא בזמנה ועכ"ז בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו דייקא ביום ולא בלילה, ומוכח דהוי מצעשהז"ג ופטורה ממילת עבדי', ולכן שפיר קיים אאע"ה המצוה בעצמו בלי שליחות שרה. ודוק כי ב"ה הוא דבר נחמד: פה) ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת וכו' וימל אברהם את בשר ערלתם בעצם היום הזה ואברהם בן צ"ט וכו' בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בכו, ונ"ל דהנה בפרדר"א [הובא בתוס' ב"ב י"א] איתא דאברהם מל ביוה"כ מדכתיב בעצם היום הזה וביוה"כ ג"כ כתיב בעצם היום הזה ולכאורה יש להעיר דהראשונים הקשו אמאי מילה דוחה שבת ניחוש שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר, ותי' הר"ן דבמילה כל העם אינם טרודים רק המוהל לכן יזכירו אותו שלא יעביר ד' אמות ברה"ר ע"ש, וא"כ באברהם דנימולו כולם והי' טרודים קשה שמא יעבירנו אמנם לפימש"כ הרמב"ן ז"ל דקודם מל אברהם לכולם ואח"כ מל עצמו כדי שלא