בנין דוד א פה

דצריכה גט הוא מחמת ספק דאזלינן לחומרא א"כ בעניני ממון אזלינן לקולא ול"א חזקה דאאעבב"ז והכה איתא במדרש דס"ל לר' נחמי' הא דכתיב ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר דלכן כתיב לו לומר דתיבת לו נמשך לתיבת לה שלאחריו היינו לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר, וכ' שם בנזה"ק לפרש דהגר היתה שפחת שרה בת פרעה שנתן פרעה לשרה בעד שכרה ולכן שמה הגר היינו הא אגריך כמבואר ממילא היתה הגר שפחת שניהם של אברהם ושרה להשתמש בהם, וזש"א לו ולה שפחה מצרית שהיתה שפחה לשניהם ע"ש א"כ לפי"ז דגם אברהם הי' משתמש בהגר ע"כ צ"ל דסבר דאמרינן דחזקה אאעבב"ז אפילו בעניני ממון א"כ ממילא שרה אשת אברהם אף דהיתה איילונית דאמרינן דאאעבב"ז כשיטת רש"י ז"ל ולפי זה מובן הפ' ושרי אשת אברם לא ילדה דשרי סברה שהיא אשת אברם אע"ג דלא ילדה ולכאורה יקשה דהא דלא ילדה משום דהיתה אילונית וא"כ הוה קד"ט, לכן אמרה התו"הק לתרץ לו ולה שפחה מצרית שהיתה הגר שפחת אברהם ושפחת שרה יען ושמה הגר שאמר פרעה הא אגריך היינו שכרך. א"כ הגר היא נכסי מלוג ושייך ג"כ להבעל דהא שרה היתה אשת אברהם, א"כ חזינן דע"כ סבר אברהם כשיטת רש"י ז"ל דגם באילונית אמרינן חזקה אאעבב"ז, דהא השתמש בהגר ואי הוה אמינא דרק לחומרא אמרינן החזקה דאאעבב"ז א"כ בממון לא מהני החזקה כדברי הרי"ף הנ"ל ואיך השתמש בה הא אינה כלל שפחתו, ומדהיתה שפחתו נשמע דסבר כשיטת רש"י דאמרינן חזקה דאאעבב"ז אף באילונית לכן שפיר היתה שרי אשת אברהם הגם שלא ילדה ודוק והוא דבר נחמד מאוד בעזהי"ת: פג) ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה וכו' ויקח אברהם את ישמעאל בנו וכו' וימל את בשר ערלתם בעצם יום הזה וכו' וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בכו והדקדוקים רבו ונ"ל דהפנים יפות הקשה לפרש"י דישמעאל נימול בן שלש עשרה שנים דכתיב בעצם היום הזה א"כ איך גיירו [דהמילה הי' לשם גירות כמאמרם ז"ל] הלא עדיין קטן הי' דבעינן י"ג שנה ויום א' וכ' לתרץ (א) דהוי לי' כגר שנתגייר בניו ובנותיו עמו דמהני אף בגר קטן דניחא לי' במה דעביד אבוה כמבואר בכתובות [י"א ע"ב] ע"ש, והכא נימול גם אברהם וגייר עצמו דכתיב נימול אברהם וישמעאל א"כ ניחא לי' לישמעאל במה דעביד אבוה לכן מהני. (ב) דישמעאל לא הי' לו דין בן אלא דין עבד שהוא בן הגר שפחתו ומבואר [ביבמות מ"ח ע"א] דעבד יליד בית יכולים למולו בע"כ ואין צריכין דעתו וממילא ה"ה אפילו קטן כיון שא"צ דעתו ע"ש, והנה לכאורה הי' מקום לומר דא"כ דשרה היא אשת אברהם עכצ"ל דישמעאל אינו בנו של אברהם אלא עבדו, וא"נ דישמעאל הוא בנו של אברהם עכצ"ל דשרה אינה אשתו של אברהם דהא אחז"ל [ביבמות ס"ד ע"א] דשרה אמנו אילונית היתה ע"ש ושיטת התוס' [יבמות ב' ע"ב] דאיילונית א"צ גט דהוה קדושי טעות אפילו אם בעל דל"א חזקה דאין אדם עושה בב"ז ע"ש, אבל שיטת הרמב"ם ז"ל פ"ד מה"א דאיילונית צריכה גט דס"ל דאמרינן חזקה דאאעבב"ז, [כמבואר במפורשים לתרץ קו' הלח"מ] והנה איתא ביו"ד ס' רס"ז ס"ט פלוגתת הראשונים שיטת ר"כ גאון דישראל הבא על שפחתו הולד בן חורין דאמרינן חזקה דאאעבב"ז ובודאי שחררה, אבל שיטת הרמב"ם ז"ל דהולד עבד ולא בן חורין דולד שפחה כמותה כמבואר [בקידושין ס"ח ע"ב] דל"א חזקה דאאעבב"ז ע"ש, והמפורשים כ' טעם פלוגתת ר"כ גאון והרמב"ם ז"ל, עפמש"כ המ"מ פ"א מה"א דבאיסור דרבנן לא זהירי אינשי א"כ לא שייך חזקה דאאעבב"ז לכן ס"ל להרמב"ם דאיילונית לא הוה ק"ט דחזקה דאאעבב"ז דס"ל להרמב"ם דהבא על הפנוי' לוקה משום לאו דלא תהי' קדישה ולכן ס"ל דהבא על שפחתו הולד עבד דל"א חזקה דאאעבב"ז דס"ל דהבא על שפחה מכין אותו מכות מרדות וכ' המ"מ פ"א מה"א דאזיל לשיטתי' דל"ת קדישה הוא אזהרה להבא על הפנויה א"כ ליכא בשפחה הלאו דלא תהי' קדישה, אבל ר"כ גאון ויתר הראשונים ס"ל דלאו דלא תהי' קדישה אתא לאסור שפחה לישראל כשיטת התרגום פ' תצא א"כ איכא איסור תורה ושייך החזקה דאאעבב"ז לכן ס"ל דהבא על שפחתו הולד בן חורין ובנו הוא דבודאי שחררה וממילא ס"ל דאילונית הוה קדושי טעות דלא שייך החזקה דאאעבב"ז דבבא על הפנוי' ליכא איסור תורה דהלאו דל"ת קדישה קאי על שפחה עכ"ד, א"כ לפי"ז אי נימא דשרה היא אשת אברהם אף דאילונית היא משום דחזקה דאאעבב"ז דהלאו דל"ת קדישה קאי להבא על הפנוי' א"כ ממילא הבא על שפחתו הולד עבד דלא שייך החזקה דאאעבב"ז דל"ה אלא איסור מדרבנן ולא מה"ת דהלאו קאי על הפנוי' א"כ ממילא ישמעאל הוא עבדו של אברהם בן השפחה ולא בנו ואי נימא דישמעאל הוא בכו דחזקה דאאעבב"ז דהבא על השפחה הוא איסור תורה א"כ ממילא הבא על הפנוי' ליכא איסור תורה א"כ ל"ש באיילונית החזקה דאאעבב"ז א"כ לא היתה שרה אשת אברהם, ואברהם אבינו בודאי סבר דשרה אשתו הוא ואכצ"ל דהי' סובר דישמעאל אינו בנו אלא עבדו, וכ"ז נכון קודם שנתבשר