בנין דוד א פד

יען שעברו לעבוד עם ישראל וכ' לא תעבוד בבכור וכו' ע"כ מגיע להם מלקות ארבעים והא קיימ"ל דאין לוקה ומשלם, ועי' בפר"ד ובייטב פנים לשבה"ג מכ"ק מוחז"ל ובשם משמואל לתרץ עפי"ד התוס' [כתובות ל' ע"ב] דבהקדש ל"א קמלבדר"מ לרנבה"ק וכמו כן לדידן אמרינן בהקדש לוקה ומשלם כמבואר בשיטה מקובצת שם וברמב"ם ז"ל [מעילה פ"א] ע"ש, א"כ ישראל דדינם כהקדש שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה אמרינן לוקה ומשלם ע"ש, והנה קיימ"ל דבן הבא מהנכרית קרוי בכה, ולפי"ז מובן הפ' ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם דלכן אני מיעצך לבחור בגלות כי אפילו אם יהי' בגלות לא יתערבו בגוים להתחתן בהם לכן יהי' קרוין עוד זרעך, יען כי ועבדום וענו אותם, שיהי' אצליהם עבדים א"כ לא ירצו להתחתן עמהם וישארו זכאין קדישין כדברי הזוה"ק הנ"ל ולראי' כי ישארו קדושים כי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצא ברכוש גדול, ויקשה הלא קיי"ל דאין לוקה ומשלם, ועכצ"ל כנ"ל דישראל קדושים המה ובהקדש אמרינן דלוקה ומשלם, א"כ מזה תדע שישארו בקדושתם לכן אכי מייעצך לבחור בגלות: פ) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, וכ"ל עפי"ד הנזה"ק לפרש הפ' ד' נתן וד' לקח דאחז"ל כ"מ שנאמר וד' הוא ובית דינו, דאחז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ליתן שכר גם על המחשבה, אבל על מחשבה רעה ליכא עונש, והמלאכים אינם יודעים מחשבות בני אדם כנודע, לכן כאמר אצל השכר ד' נתן בעצמו כי א"א לו לדון עם בית דינו דהא אינם יודעים המחשבה אבל אצל העונש כאמר וד' לקח דהא גם הקב"ה אינו דן על המחשבה דליכא עונש עלי' ודן רק על המעשה שיודעים גם המלאכים ע"כ דן עם בית דינו ודפח"ח, וכ"ז בישראל אבל בעכו"ם דיש עונש גם על המחשבה א"א להקב"ה לדון עם בית דינו דהא אינם יודעים המחשבה לכן דן בעצמו וזש"א וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי בעצמי בלי בית דיני כדי לענוש אותם גם על המחשבה רעה. והבן: פא) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכו' ותאמר שרי וכו' בא כא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, ומדקדקים למה אמרה כן לאחר שאמר הקב"ה ואח"כ יצאו ברכוש וכו' ונ"ל עפי"ד הדברי יוסף שנודע שכל אמהות הי' להם ה"א בשמם שהוא סוד הזרע ה"א לכם זרע [ורחל נתקנה ע"י בלהה שפחתה שהי' לה ה"א כמבואר בבאר מ"ח פ' קרח בשם האר"י הק' ז"ל] וזה הטעם שאמרה אולי אבנה ממנה דה"א שיפעול אצל הגר יפעול ג"כ אצל שרה כיון שהוא שפחתה וקיי"ל מה שקנה עבד קנה רבו ע"ש והנה הבאתי לעיל באות ע"ז דברי הפנים יפות ז"ל דלכן יצאו ברכוש של המצרים בשכר עבודה אע"ג שלא עבדו רק לפרעה דהמצרים היו עבדים לפרעה ומה שקנה עבד קנה רבו והי' הרכוש של פרעה ע"כ יצאו ברכוש ע"ש ולפי"ז מובן ההמשך ואח"כ יצאו ברכוש גדול ונשמע מזה דמה שקנה עבד קנה רבו, לכן אמרה בא כא אל שפחתי אולי אבנה ממנה דיפעול אצלה הה"א של הגר דמה שקנה עבד קנה רבו. והבן: פב) ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר, וכ"ל דכבר הקשו הא אחז"ל [יבמות ס"ד ע"א] דשרה אמנו לא ילדה דאילונית היתה ע"ש ואילונית קדושי טעות נינהו כמבואר [ביבמות ב' ע"ב] א"כ לא היתה שרה אשת אברהם כלל, ונ"ל דנודע שיטות התוס' שם [ובגיטין מ"ו ע"ב] דאילונית קדושי טעות נינהו אפילו בבעל, ולא דמי לעולא דס"ל [כתובות ע"ד ע"ב] דהמקדש על תנאי ובעל צריכה גט דאין אעבב"ז ומחל התנאי דזה דוקא בשאר מומין אבל באילונית לא מחיל ואין צריכה גט ע"ש, והרי"ף והרא"ש הביאו מקצת גדולים דס"ל דאילונית צריכה גט מספק שמא שייך גם באילונית חזקה דאאעבב"ז ע"ש, אבל שיטת רש"י שם דגם באילונית אם בעל אמרינן חזקה דאאעבב"ז וצריכה גט כמו דס"ל לעולא בשאר מומין ועי' ברמב"ן בחי' והנמק"י בשם הר"ת ובה"ה מה"א ה"י ומשמע מהרמב"ן דלשיטת הר"ת הוי קדושי תורה, ועי' בלח"מ שם מש"כ בדעת הרמב"ם ובתג"ש ובשעה"מ פ"ו מה' יבום הכ"א ועי' בפנ"י גיטין שהאריך בזה ועי' בישרש יעקב ריש יבמות ואכמ"ל, א"כ להשיטות דבבעל גם באילונית הוי קדושי תורה ולא קדושי ספק א"כ שפיר היתה שרה אשת אברהם דלא הוה קדושי טעות דכיון דבעל אמרינן חזקה דאאעבב"ז ונודע דברי הרי"ף פ"ב דיבמות שהביא בשם רב נטרונאי גאון ז"ל, דהא דאמרינן דהבא על השפחה הולד כמותה היינו בבא על שפחה דאחרים אבל אם בא על שפחה דידיה הוא בן חורין, ובנו הוא, דאמרינן דאאעבב"ז ובודאי שחררה ושוב הביא בשם גאון אחר דמספקא לי' אי שייך בכה"ג חזקה דאאעבב"ז, לכן כתב הרי"ף דנקטינן להא מילתא לחומרא לגבי איסורא ואמרינן חזקה דאאעבב"ז דאם מת צריכה חליצה לחומרא אבל אסורה ליבם דל"א בכה"ג חזקה דאאעבב"ז דאזלינן לחומרא שמא לא בעל לשם קדושין ולא נשתחררה, אבל לענין ממון נקטינן לקולא דאם מת ונשאר בן מהשפחה דלא ירית לי' דל"א חזקה דאאעבב"ז בכה"ג ע"ש. א"כ ה"ה לענין אילונית דאי נימא דאשתו הוא מה"ת דחזקה דאאעבב"ז מהני החזקה גם לעניני ממון. אבל א"כ כשיטות הגדולים דהא