בנין דוד א פג

סלעים הם אלף ותקל"ו פרוטות, אכן ר"א הקליר ביוצר לפ' שקלים חושב סלע בשמנה מאות פרוטות [משום דסובר דדינר הוא חמשה מעה ומעה הוא שני פונדיון ואיסר] לפי"ז העונש אלף ושש מאות פעמים, והנה בזה שוין הילקוט והיוצר שאיסר הוא שמנה פרוטות דבאיסר שני קונטרנקין ובקונטרבק שני מסמסין ומסמס שני פרוטות אבל למד"א [קידושין י"ב] דשש פ' באיסר שוב לחשבון היוצר העונש אלף ושני מאות פעמים א"כ השבטים שנטלו שלא כדין עשרים דינר מחויבין לשלם כ"ד אלף דינרין. ובמד"ר פס"א חושב שכר עבודה ליום בדינר וכ' באו"ת ז"ל דאין לחשוב לשנה שכר עבודה רק ק' דינר לפי"ד המד' דישראל שמרו במצרים שבת ויו"ט ובב"י [ס' ל"ב] ובפ"ר פ' בא כ' דימות החול הם ש' והרמז שי"ן של תפילין, והברטנורא פאה [פ"ח מ"ח] כ' דקים להו לרבנן דצריך לשנה לכסות ומזונות מאתים דינר וישראל נטלו כל זה מהמצרים וינוכה משכרן ולא נשאר רק ק' ע"ש, ומאתים וארבעים פעמים מאה הוא כ"ד אלף א"כ מכוון דבשביל שמכרו את יוסף נשתעבדו מאתים וארבעים שנה דייקא עכ"ד נכדי שיחי' ונכונים המה: עז) עוי"לפ המדרש הנ"ל באות ע"ד עפ"י הנ"ל דא"כ דהגלות התחיל משנולד יצחק כבר נשלם הזמן וצריך הים לקיים התנאי כנ"ל, וזה נכון א"כ דגלות מצרים הי' בחטא אאע"ה שאמר במה אדע, אבל א"נ דהגלות הי' בחטא מכירת יוסף א"א לומר דהתחיל הגלות משנולד יצחק כמובן. וכבר הקשו איך אפשר לומר דהגלות הי' בחטא אברהם א"כ מדוע לא הי' ישמעאל ג"כ בגלות לשלם חוב אביו, ותרצו כיון דיצחק אבינו לקח ארץ כנען ירושה עליו ג"כ לשלם חוב אביו להיות בגלות, והנה איתא בסנהדרין [צ"א ע"א] דבני אפריקא באו לדון עם ישראל דארץ כנען שלהם הוא דכ' ארץ כנען וכו' וכנען אביהון דהנהו אינשי ופרש"י וז"ל ואתם ירשתם שלא כדין דשלנו היא דכנען אבינו הי' עכ"ל אמר להו גביהא בן פסיסא הא כ' ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו ומה שקנה עבד קנה רבו ע"ש והנה בפנים יפות ז"ל הקשה איך בטלו את הרכוש בשכר עבודה כמאמר חז"ל הא לא עבדו רק לפרעה כמה שנאמר ויבן ערי מסכנת לפרעה וכו' והם לקחו מהעם כדכתיב וישאלו איש מאת רעהו וכו' וכתב לתרץ דכתיב בפ' ויגש ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם וכו' לפרעה והי' כולם עבדים לפרעה וא"כ מה שקנה עבד קנה רבו ע"כ שפיר לקחו הרכוש שהי' של פרעה ע"ש ולפי"ז מובן המדרש הים ראה וינס מה ראה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם דכיון שראה הרכוש מצרים ע"כ צ"ל דלכן נטלו הרכוש מהעם דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו א"כ שפיר ירש יצחק אבינו את ארץ כנען ועליו לשלם חוב אביו להיות בגלות ולא ישמעאל, ושפיר אמרינן דהגלות הי' בשביל אברהם והגלות התחיל משנולד יצחק וכבר נשלם הזמן והי' מוכרח הים לקיים תנאו לכן וינס והבן כי נכון הוא בס"ד: עח) עוי"לפ דאיתא במדרש ובשוח"ט דארונו של יוסף ירד לים ונס הים מלפניו כמו שנס יוסף, שנאמר וינס ויצא החוצה וביארו המפורשים שהים ידע דמדתו של הקב"ה לשלם מדה כנגד מדה וכמו שנס יוסף צריך הים ג"כ לנוס מפניו, והנה בפ' בא כ' דבר כא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ויתן ד' את חן העם בעיני מצרים וישאלו וינצלו את מצרים, ולכאורה יפלא הלא אחז"ל רעהו ולא עכו"ם והאיך אמר מאת רעהו דקאי על המצרים, וראיתי לפרש דנודע שמדת הקב"ה לשלם מדה כנגד מדה ובמדה שאדם מודד מודדין לו ובנ"י היו צריכים בעת ההוא למציאת חן גדול בעיני המצריים שישאילו אותם כלי כסף וכלי זהב, והי' הענין חוץ לדרך הטבע כי היו בנ"י בעיני המצריים כשפלים ונבזים ולזה אמר הקב"ה דבר כא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב כלומר שהם בעצמם יגמלו חסד זה לזה, ועי"ז יגמול להם הקב"ה חסד לשלם מדה כנגד מדה. לכן ויתן ד' את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים ודפח"ח. וזש"א המדרש הים ראה וינס מה ראה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם דמשו"ה הי' להם הרכוש שהקב"ה שילם להם מדה כנגד מדה כנ"ל לכן וינס מפני הנס ג"כ לשלם לו מדה כנגד מדה שזה מדתו של הקב"ה: עט) ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם וכו' וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וכ"ל דאיתא במדרש דהקב"ה נתן הבחירה לאאע"ה לבחור לזרעו גלות או גיהנם, והי' מסתפק במה לבחור ויעץ לו הקב"ה לבחור בגלות ע"ש והנה איתא בזוה"ק שמות ד"ה פתח ר"ש פומי' וז"ל כד חמא קב"ה וכו' אמר דילמא ח"ו יתערבון בשאר עממין וישתאר פגימותא בכלהו עלמין, מה עביד קב"ה טלטל לכלהו מהכא להכא עד דנחתו למצרים למידר דיוריהון בעם קשי קדל דמבזין נמוסיהון ומבזין להון לאתתתכא בהו ולאתערבא בהדייהו וחשיבו להון עבדין וכו', עד דאשתכלל כלא בזרעא קדישא וכו' וכד נפקו זכאין קדישין עכ"ל, והנה הקדמונים ז"ל הקשו איך יצאו ברכוש הא מבואר במדרש שהי' כל מכה של ארבע מכות