בנין דוד א פב

שלא נשלם הזמן של ד' מאות שנה שלא היו במצרים רק רד"ו שנים, אמנם מבואר ברש"י ד"ה כי גר כי הגירות התחיל משנולד יצחק ועד שיצאו ממצרים הי' ד' מאות שנים, וזהו נכון אי אמרינן דארץ ישראל אינה מוחזקת לנו מאבותינו שלא קנה אותה אאע"ה אבל א"כ דמוחזקת לנו דקנה אותה אאע"ה א"כ א"א לומר הא דאמר הקב"ה כי גר יהי' זרעך שמתחיל משנולד יצחק הא כתיב בארץ לא להם וארץ ישראל הוא שלהם והדברים עתיקין ומבואר בלקט יוסף בשם הקדמונים ז"ל דה"ט דא"י אינה מוחזקת לנו שלא קכה אותה אברהם דהקב"ה אמר לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ולא הלך רק לארכה ולא לרחבה, וס"ל כמד"א סנהדרין [פ"ה ע"ב] דלחלק צריך קרא, ובלא קרא אמרינן דשניהם במשמע א"כ הא דאמר הקב"ה לארכה ולרחבה שילך לארכה ולרחבה והוא לא הלך רק לארכה ע"כ לא קנה את א"י, אבל למד"א דלחלק לא צריך קרא שפיר קנה דאברהם אבינו את א"י עכ"ד והכה מבואר שם בסנהדרין דמד"א דברה תורה כלשון בני אדם ע"כ ס"ל דלחלק לא צריך קרא, ומאן דס"ל דלא דברה תורה כלב"א ע"כ ס"ל דלחלק צריך קרא ע"ש ואיתא בספרי דרכוש מצרים לקחו ישראל משום הענקה דכ' הענק תעניק לו, וכתבו הקדמונים ז"ל דזה נכון לת"ק דס"ל בקידושין [י"ז ע"ב] דאפילו אם לא נתברך בית בגללו מעניקין א"כ שפיר מגיע להם הרכוש משום הענקה הגם שהמצרים לא נתברכו בגללם דעוד נלקו בגללם בעשר מכות, והנה טעם פלוגתתם מבואר בש"ס דת"ק ס"ל מדכתיב הענק תעניק לו מכל מקום אפילו לא נתברך בית בגללו, וראב"ע ס"ל דדברה תורה כלשון בני אדם ולא דרשינן מהענק תעניק לרבות אפילו לא נתברך בית בגללו, א"כ מבואר דת"ק ס"ל כמד"א אדברה תורה כלב"א ולפי"ז מובן המדרש הים ראה וינס מה ראה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, היינו דכיון שראה הרכוש שהוא משום הענקה דאפי' לא נתברך בית בגללו מעניקין לו דכ' הענק תעניק לו מכל מקום דלא דברה תורה כלשון ב"א א"כ אמרינן דלחלק צריך קרא ובלא קרא שניהם במשמע ולא קנה אברהם את הארץ שלא הלך רק לארכה וא"י אינה מוחזקת לכו ומקרי ארץ לא להם ושפיר י"ל דכבר כשלם הד' מאות שנה שהתחיל הגירות משנולד יצחק, והי' צריך הים לקיים התנאי שהתנה הקב"ה עמו לכן ויכם ודוק כי נכון הוא בס"ד. עה) ועבדים וענו אותם ארבע מאות שנה. ובמדרש דהגלות הי' בשביל חטא מכירת יוסף וצ"ב למה הי' ארבע מאות שנה לא פחות ולא יותר ואמר נכדי חביבי ה"ב החריף עצום ובקי בפלא העילוי כמר יקותיאל יהודא שיחי' בן לבכי הרב הגאון אבדק"ק סארוואש שליט"א לפרש עפי"ד הקדמונים ז"ל דהחטא הי' שביטלו אותו כ"ב שנים מכיבוד אב. אכן לפי"ד רש"י ז"ל עה"פ ויהי' מקץ שע"י שאמר כי אם זכרתני נתוסף לו ב' שנים א"כ אין לחשוב לחטא השבטים רק כ' שנים. והנה ברש"י עה"פ וישב ראובן כ' ובמכירתו לא הי' שם שהגיע יומו לשמש את אביו. ומשמע מזה דכל או"א מהשבטים שימש ביומו והי' השימוש של יום אחד כמצוה אריכתא והבן] ולפי"ז לא ביטלו את יוסף רק חלק י"ב מהעשרים שנה ולחלק הימים עולה שש מאות ימים. לפי"ד ס' הקנה ששנה הוא ש"ס ימים הובא באור תורה ז"ל בכ"מ א"כ ביטלו אותו משש מאות מצות. ואיתא בחולין דף פ"ז ע"א דשכר מצוה עשרה זהובים וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' חובל ומזיק וכתב באור זרוע ה' כיסוי הדם ס' שצ"ט בשם ר"י החסיד דזה נלמד מהא דכתיב גבי אליעזר ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם וזה הי' בשביל שגרמה לו לברך את השם ובתרגום פ' עשרה סלעין דדהבא הרי מבואר דשכר מצוה עשרה סלעים של זהב וכן כתבו הבעלי תוספות בשם רבינו יהודה החסיד וכתב האו"ת ז"ל דלפי"ז שכר כל מצוה ומצוה מאתים וארבעים סלעים של כסף לפי"ד הירושלמי קידושין פ"א ה"א דינר כסף אחד מכ"ד בדינר זהב א"כ בעבור שש מאות מצות מגיע קמ"ד אלף סלעים דת"ר פעמים ר"מ הוא קמ"ד אלף ובמגילת תענית פ"ג חושב שכר עבודת כל איש סלע ליום א"כ לשנה שהוא ש"ס יום לפי"ד ספר הקנה הנ"ל עולה ש"ס סלעים וד' מאות פעמים ש"ס עולה קמ"ד אלף נמצא לפי"ז דבעד ארבע מאות שנה עולה שכר עבודה קמ"ד אלף סלעים של כסף ולפי"ז החשבון מדוקדק שבשביל שמכרו את יוסף וביטלו אותו חשש מאות מצות על כן נגזר לכל אחד לעבוד עבודה השוה סכום קמ"ד אלף סלעים שהוא שכר עבודה של ארבע מאות שנה במכוון. ודוק: עו) ובסדר הדורות דף ל"ח כ' בשם האברבנאל דישראל הי' במצרים ר"מ שנה דבב' אלפים רל"ח ירדו למצרים ובב"א תע"ח יצאו משם ר"ל החשבון עד"ז דהנה כתיב וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ופי' במדרש עשרים דינר א"כ נטלו השבטים ממון שלא כדין עשרים דינר וידוע דברי התו"כ פ' ויקרא [והובא במקצת גם בקידושין י"ב] דהעונש אלף תקל"ו פעמים דהא כשמעל בשוה פרוטה אמרה תורה שיביא אשם שוה שני סלעים וסלע הוא ד' דינרין ודינר הוא ששה מעה ומעה שני פונדיונין ופונדיון שני איסרין ואיסר שמונה פרוטות נמצא שני