בנין דוד א פא

אות ה' ע"ש וזש"א ויתן לו מעשר מכל האות ה' יען שמדתי חסד לכן אמר ואם אקח מכל אשר לך דמצד החסד צריך אני להחזיר כנ"ל. והבן ונכון בס"ד: סט) במסורה הרימותי בחור מעם הרימותי קולי ואקרא הרימותי ידי ונ"ל עפי"ד התפארת שלמה ז"ל לפ' הפ' משכיני אחריך נרוצה דהנה נמכרנו לאוה"ע ובעת הגאולה יקנה השי"ת אותנו לצאת לאורה, וקנין הצאן היא במשיכה ע"י קורא לה והיא באה או ע"י הכישה במקל ורצתה [קידושין כ"ב ע"ב] וכ"כ קנין צאן קדשים הכנ"י, ואם יהי' הקנין ע"י קורא לה והיא באה אזי הקב"ה הולך בראשונה וכנסת ישראל אחריו, אבל ע"י הכישה במקל רצים כנ"י בראשונה והש"י רץ אחריהם במקל להכות אותם, וזש"א שהמע"ה משכיני שהשי"ת ירחם על כלל ישראל לעשות הקנין משיכה ולא ע"י הכישה במקל ביסורים רק אחריך כרוצה שיהי' הקנין ע"י שקורא לה והיא באה שילך השי"ת בראשונה והכנ"י אחריו ודפח"ח וזש"א המסורה הרימותי בחור מעם שארים את בנ"י הבחור מכל עם ע"י הרימותי קולי ואקרא שאהי' קירא לה והוא באה אבל אם אהי' קורא לה ולא תבא אלי אזי הרימותי ידי להיות הכישה במקל ח"ו. ע) ולפי הנ"ל יל"פ הפ' ישעי' מ"ד כה אמר ד' מלך ישראל וגואלו ד' צבאות אני ראשון ואני אחרון. הכוונה כה אמר ד' מלך ישראל וגואלו שהוא מלך ישראל ויגאל אותם. אבל מעורר אותם לדעת, אני ראשון שיוכל להיות הקנין משיכה ע"י קורא לה והיא בא, ואז השי"ת עומד בראשונה וכנ"י אחריו, ואני אחרון שאם אהי' קורא לה ולא תבא. אזי אעשה הקנין משיכה ע"י הכישה במקל ע"י יסורים ח"ו, ואז המה רצים בראשונה ואני אחריהם וזהו ואני אחרון והבן ונכון היא בס"ד: עא) ויאמר אברם וכו' ואם אקח מכל אשר לך וכו' אחר הדברים האלה הי' דבר ד' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם וכו' ואחז"ל שהי' ירא כיון שנעשה לו כס זה שהרג המלכים שמא קיבל שכרו עי' במדרש וברש"י ז"ל, ותמהו על הלשין אחר הדברים האלה וגם למה לא אמר לו ד' תיכף לעיל אל תירא אברם, ונ"ל דהפנים יפות ז"ל הקשה איך החזיר הרכוש הא איכא איסור דלא תחנם ע"ש אמנם הד"נ לפי"ד החק יעקב או"ת ס' תמ"ח סקי"ב דבדבר האסור לישראל מותר ליתן לעכו"ם וליכא איסור לא תחנם ע"ש והרי אחז"ל תענית [כ"ב ע"א] דאסור להנות ממעשה נסים ע"ש וכיון שחשב אברהם דהא דהרג המלכים הי' עפ"י כס ואסור לו להנות מהרכוש לכן נתן בחזרה דליכא איסור דלא תחנם ולפי"ז מובן ההמשך ויאמר אברם וכו' ואם אקח מכל אשר לך ועכצ"ל דלכן החזיר דחשב דהי' ע"י כס ע"כ ליכא איסור דלא תחנם כנ"ל וזש"א אחר הדברים האלה היינו אחר הדברים שדיבר אברהם למלך סדום שאמר ואם אקח וכו' דנשמע מזה דחשב דהא דהרג המלכים הי' עפ"י כס אם כן מורא עלה על ראשו שמא קיבל שכרו לכן הי' דבר ד' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם וכו'. והבן ונכון בס"ד: עב) אל תירא אברם אנכי מגן לך, ונ"ל עפי"ד חז"ל שהי' ירא שע"י הנס ינכו לו מזכיותיו, והנה מבואר בת' מחנה חיים חו"מ ס' י"ט דנם הכעשה לציבור אין מנכין להם מזכיותיהם ע"ש, והנה אחז"ל פסחים [קי"ז ע"ב] והיה ברכה בך חותמין לומר ד' מגן אברהם ולא בהם חותמין לומר ד' מגן אברהם יצחק ויעקב ע"ש, והטעם דחותמין רק באברהם מבואר באלשיך הק' ז"ל דאברהם כציבור דמי כי ע"י זכותו נולד יצחק ויעקב וזרעם ע"ש וזש"א אל תירא אברם כי לא אנכה מזכיותך יען כי אנכי מגן היינו זה שאומרים ד' מגן לא כאמר רק לך היינו ברוך אתה ד' מגן אברהם ולא כאמר מגן אברהם יצחק ויעקב יען דאתה נחשב לציבור ולציבור אין מנכין מזכיותיהם והבן ונכון: עג) אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד ונ"ל דבכזה"ק פמ"ד כ' דהי' ירא מפורענות שמא יגרום החטא והכה אחז"ל מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה וכ' הרא"ם ז"ל הכונה דאם הקב"ה הבטיח איזה טובה חוזר בחד דרגא שלא יבא הטובה אם גרם החטא וכן אם הבטיח שלא יבוא פורענות יכול לחזור אם גרם החטא אבל אם הבטיח טובה אינו חוזר שלא יבוא הטובה וגם יבא הפורענות זה אין הקב"ה עושה וזש"א מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה היינו שלא יבוא הטובה ושיבוא הרעה ודפח"ח וזש"א אל תירא אברם מפורענות כי אנכי מגן לך מהפורענות בזה שאני אומר לך שכרך הרבה מאד א"כ אפילו אם יגרום החטא שלא יבא הטובה אבל מ"מ הפורענות לא יבוא כי מטובה לרעה אינני חוזר כדברי הרא"ם ז"ל הנ"ל: עד) ויאמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ואיתא במדרש פליאה הים ראה וינס מה ראה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם. וכ"ל דאחז"ל דתנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל, ומבואר בקדמונים ז"ל הטעם שלא רצה הים מתחלה לקיים התנאי דטען