בנין דוד א עח

נד) אמרי נא אחותי את וכו' למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך וברש"י ז"ל למען ייטב לי יתנו לי מתנות וכ"ל עפי"מ שראיתי לפ' הפ' ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון דאיתא בחולין [מ"ד ע"ב] ר' זירא כי הוי משדר לי' מבי נשיאה לא שקיל אמר שונא מתנות יחי' כי הוי מזמנא ליה הוה אזיל אמר אתייקורי דאתייקורי בי ופירש רש"י ז"ל בכבדין הם במה שאני סועד אצלם והנאתם היא ואין זו מתנה עכ"ל הרי מבואר כשכוונת הנותן אינו לטובת המקבל רק לטובת עצמו ל"ש בי' שונא מתנות יחי' א"כ ה"ה בנותן מתנה לכהן דכ' הכהן הגדול מאחיו ואחז"ל גדלהו משל אחיו שמצוה ליתן לו מתנות, א"כ הנותן אינו נותן למען הכהן רק למען טובתו לקיים גדלהו משל אחיו ע"כ ל"ש בי' שונא מתנות יחי' וזש"א ומלכי צדק הוציא לחם ויין, שלא זימן את אברהם אצלו א"כ ל"ש לומר אתייקורי דמתייקרי בי א"כ למה לקח אברהם המתנה הא שונא מתנות יחי', ולזה אמר והוא כהן לאל עליון, שאברהם הי' כהן כמבואר במדרש ובכהן ל"ש שונא מתנות יחי' ודפח"ח, ולפי"ז מובן הפ' דלכאורה יקשה איך יקח אברהם מתנות הא שונא מתנות יחי' לפי"ד הש"ס נדרים ל"ב ע"ב דלא הי' עוד כהן בעת ההוא] אמנם לפי הנ"ל ניחא דהא הנותן לא יתן לו מתנות רק בעבור שתאמר שרה שהיא אחותו וירצה בזה הנותן להנאת עצמו להיות מכובד בעיני שרה אשת המלך פרעה א"כ בכה"ג לא שייך לומר שונא מתנות יחי' כנ"ל וזש"א אמרי נא אחותי את למען ייטב לי וברש"י יתנו לי מתנות ולא שייך שונא מתנות יחי' כי לא יתנו בעבורי רק בעבורך, לכן וחיתה נפשי בגללך שאחי' אפ' שאקבל מתנות, והבן: נה) אמרי נא אחותי את במדרש פליאה מכאן ששוחטין לחולה שיש בו סכנה בשבת ונ"ל עפי"ד הרמב"ן ז"ל דע"י שאמר אאע"ה אמרי נא אחותי את ירדו אבותינו מצרימה, כי הי' לו לבטוח בד' שלא יהרגו אותו ע"ש ומבואר במדרש פ' בא דהקב"ה בעצמו גאלם ממצרים משל לכהן שנפלה תרומותיו בביה"ק אמר מוטב שאטמא עצמי ולא לאבד התרומה ע"ש ומובן עפי"ד הר"ן בשם הראב"ד ז"ל ביומא בחולה שיב"ס ואיכא נבילה בביתו דשוחטין בשבת אף דאיכא איסור סקילה ונבילה בלאו משום דאם ישחוט יעבור פ"א אבל אם יאכל נבילה יעבור על כל כזית וכזית א"כ ה"ה הכא דאם יטמא איכא איסור פ"א אבל אם יניח התרומה איכא איסור בכל עת, וזש"א המדרש אמרי כא אחותי את ועי"ז ירדו למצרים ונגאלו על ידי הקב"ה מטעם הנ"ל, אם כן כשמע דשוחטין לחולה שיש בו סכנה בשבת, דמוטב לעבור איסור חמור פעם אחת מאיסור קל הרבה פעמים. והבן: כו) אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך ובמד' אברהם אמר אמרי כא אחותי את למען ייטב לי לפיכך וייטב אלקים למילדות ונ"ל דבגור ארי' הק' איך אמר אאע"ה שתאמר אחותי את הא ידעה שא"א היא ובג"ע קיי"ל יהרג ואל יעבור ע"ש אמנם הד"נ לפי"ד הרמב"ם ז"ל פ"ו ה"ו ממלכים ותוס' סנהדרין [ע"ה ע"א] דב"נ אינו מצווה על קידוש השם וב"כ יהרג ואל יעבור ע"ש ומבואר ברמב"ן ז"ל פ' תולדות דהאבות קיימו התורה בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ ע"ש א"כ בחו"ל הי' להם דין ב"נ כמבואר בפר"ד, א"כ מתורץ קו' הגו"א הנ"ל דהא הי' במצרים ולא בא"י ויש להם דין ב"נ דיעבור ואל יהרג, לכן שפיר אמר אאע"ה שתאמר אחותי את והנה מבואר במהרש"א מז' ז"ל דלכן אמר פרעה להמילדות העברית וראיתם על האבנים אם בן הוא והמתן אותו, דב"נ מוזהר על שפיכת דמים גם על עוברין. אבל בנ"י אינם מוזהרין על עוברין לכן אמר דייקא למילדות העבריות וראיתם על האבנים היינו קודם שיצא לאויר העולם ואם בן הוא והמתן אותו לפטור משפיכת דמים וסימן מסר להם לדעת אם בן הוא עוד קודם שיצא ראשו או רובו דבן פניו למטה ובת פניו למעלה [סוטה י"א ע"ב] ודפח"ח והנה משו"ה לא שמעו המילדות לפרעה יען שידעו שאמר אאע"ה לשרה שתאמר אחותי את דנשמע מזה דבמצרים יש להם דין ב"נ כנ"ל א"כ מוזהרין גם על העוברין ולפי"ז מובן המדרש אברהם אמר אמרי כא אחותי את למען ייטב לי והורה בזה דבמצרים יש להם דין ב"כ ולכן שפיר יתראנה המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים דמוזהרין גם על עוברין לפיכך וייטב אלקים למילדות ודו"ק והוא דבר נכון: כז) וינגע ד' את פרעה וכו' על דבר שרי אשת אברם ואשת אברם כשפת יתר, ונ"ל עפי"ד רש"י על דבר שרי על פי דבורה אומרת למלאך הך והוא מכה, ותמהו דהא גם בלא דבורה מגיע לו עונש דב"נ נענש על אשת איש אף בשוגג. אמנם הד"נ לפימש"כ בתפארת יהונתן דלכן אמר אאע"ה אמרי כא אחותי את דהי' להם דין ב"נ ומבואר ברמב"ם ה' מלכים דב"נ כשנסתלקין מנשותיהן אמר לה אין את אשתי והיא אומרת אין את בעלי הרי יש לה דין פנוי' ולכן אמר אמרי כא אחותי את דבטל האישות ותהי כפנוי' ע"ש לכן שפיר כ' רש"י ז"ל דהעונש הי' רק עפ"י דבורה של שרי דמצד הדין אין מגיע לו עונש, והנה מבואר בזוה"ק דכ"ז שהי' נקרא אברם לא הי' מקיים התורה רק לאחר שקיים כל החמשה חומשי תורה נתוסף לו