בנין דוד א עד

עפימש"כ המפורשים דלכן התחבר אאע"ה עם אנשי דורו להדריכם למוטב ולא כח יען כי אאע"ה בן ג' שנים הכיר את בוראו ולא הי' ירא להתחבר עם הרשעים שמא יחזור לסורו. והנה מחו' הגה"ק מדעש ז"ל במעגלי צדק כתב דלכן כתיב מקודם שנים ואח"כ שנה, דכל השנים שהי' בענין אחד כאמר בלשון יחיד ובהשנים שהי' נפרדות זו מזו כאמר שנים, ויען כי בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו א"כ החמשה שנים לא הי' שווים, משא"כ השבעים הי' שווים לכן כאמר חמש שנים ושבעים שנה ע"ש. וזש"א וילך אתו לוט ויען ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה א"כ כשהי' בן ג' שנים הכיר את בוראו, לכן התחבר עם לוט להחזירו למוטב: מ) ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו וכו' ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. ונ"ל עפי"ד הזוה"ק וז"ל ויקח אברם את שרי אשתו מהו ויקח אלא אמשיך לה במלי מעלייתא בגין דלית ליה רשו לבר נש לאפקא אתתיה למיסק בארעא אחרא בלא רעותא דילה וכו' כגון כך ויקח אברם משיך לה במלין עכ"ל. והנה בזית רענן מהמג"א הקשה הא מבואר בכתובות [ק"י ע"ד] דלילך לא"י כופין אותה לעלות עמו, ותירץ עפי"ד התוס' שם דבאיכא סכנת דרכים אין כופין אותה ע"ש, וכאן הי' ג"כ סכנת דרכים ע"ש. אמנם לכאורה יקשה דהא גם אליעזר הי' לו קפיצת הדרך מכש"כ אברהם א"כ ליכא סכנת דרכים אולם הד"נ לפימש"כ כ"ק הגה"ק מוחז"ל בייטב לב עה"פ וירא את המקום מרחוק דלכן לא הי' לו קפיצת הדרך יען שהלכו עמו הנערים עם הדומה לחמור ע"ש דפח"ח, א"כ הרי לוט שהי' רשע הלך עמו ע"כ לא דהי' להם קפיצת הדרך. והכה כ' ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ואחז"ל דחרן יצאה לקראתו שהי' לו קפיצת הדרך. ולפי"ז מובן הפ' ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו דלכן הי' מוכרח למשוך לה במלין כיון דלקח גם את לוט ולא יהי' להם קפיצת הדרך ואיכא סכנת דרכים דאין עולות עמו, ולראי' דלא הי' להם קפיצת הדרך אמרה תוה"ק ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען, שהמה באו לארץ כנען ולא שארץ כנען יצאה לקראתם. ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון: מא) ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו וכו' ואת הנפש אשר עשו בחרן. ונ"ל ההמשך עפי"ד הזוה"ק הנ"ל דלכן לקח את לוט עמו דדהמע"ה יצא ממנו. והנה מבואר ביבמות [ע"ז ע"א] דה"ט דמותר דוד לבוא בקהל אף שבא מרות המואבית דרק האנשים נאסרו דהי' להם לקדם בלחם ומים ולא הנשים דכבודה בת מלך פנימה ע"ש. והנה במדרש איתא הטעם דנענשה דינה שבא עלי' שכם דיצאנית היתה כדכתיב ותצא דינה וכבודה בת מלך פנימה ועוד איתא טעם אחר משום חטא שנשא יעקב אבינו ב' אחיות. והנה איתא בקדמונים דלא חטא יעקב בזה דגיירם וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, כמבואר במדרש ואת הנפש אשר עשו בחרן דגיירם והוה לי' כמו שנולדו, א"כ לא היו ב' אחיות כלל ועי' בפר"ד. ולפי"ז מובן ההמשך ויקח אברם וכו' ואת לוט יען שדהמע"ה יצא ממנו וראוי לבוא בקהל משום כבודה בת מלך פנימה, והראי' דהא נענשה דינה דיצאנית היתה דא"א לומר דה"ט שבא עלי' שכם עבור שחטא יעקב בב' אחיות דהא גיירם וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וזש"א ואת הנפש אשר עשו בחרן א"כ נשמע דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא חטא יעקב והא דנענשה דיצאנית היתה דכבודה וכו' א"כ ראוי דהמע"ה לבוא בקהל לכן שפיר לקח את לוט עמו. ודו"ק כי נכון הוא: מב) ולפי הנ"ל יל"פ הפ' לקמן וירא ד' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ וכו' ויט אהלה, ובמדרש הובא ברש"י אהלה כתיב בתחלה נטה את אהל אשתו ואח"כ את שלו ופי' במתנות כהונה משום כבודה בת מלך פנימה. וכ"ל דהנה הא דלקח אברהם את לוט עמו והקב"ה הסכים אתו [כמבואר בכזה"ק] הטעם משום דדהמע"ה עתיד לצאת ממנו כנ"ל ועוד איתא במפורשים הטעם משום שלא הי' לו לאברהם זרע ע"כ לקח עמו את לוט שירשנו. והכה הבאתי לעיל דחז"ל דלכן הי' ראוי דהמע"ה לבוא בקהל ולהיות מלך ישראל אף שבא מרות התואבי', דלא נאסרו הנשים כי לא הי' להם לקדם בלחם ומים שכבודה בת מלך פנימה כמבואר בש"ס יבמות הנ"ל. ולפי"ז מובן הפ' וירא ד' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ, א"כ כיון שנתבשר שיהי' לו זרע א"א לומר עוד דלכן הסכים הקב"ה עמו לוקה את לוט שירשנו דהא זרעיו ירשנ' ועכצ"ל דלכן הסכים ד' עמו שדוד המע"ה יצא ממנו שיהי' ראוי לבוא בקהל דכבודה בת מלך פנימה ע"כ ויט אהלה בתחלה ואח"כ את שלו דכבודה בת מלך פנימה להיות באהל. והבן וב"ה הוא דבר נכון: מג) עויל"פ ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט וכו' ואת הנפש אשר עשו בחרן וברש"י ז"ל אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים עפ"י הנ"ל דמשו"ה לקח את לוט עמו דראה שדהמע"ה עתיד לצאת ממנו דמותר לבוא בקהל אף שבא מרות המואביה דדרשינן מואבי ולא מואבית. והכה מוח"ז הגאון הברוך טעם ז"ל פי' הפ' תהלים קי"ט שרים