בנין דוד א עג

לאבי' ויפרש לו כוונתם לברכה ותחול הברכה עליו גם מאבי' עכ"ד ולפי"ז הי' הברכה מצד המברכים במחשבה ולא בדבור שהי' נראה כקללה ומצד אבי' אף בדבור ושכר מגיע גם להמברכים כיון דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, אכן אם יזדמן עובדא הנ"ל להיפך דאחד יאמר תזרע ותחצד ויהי' מחשבתו לרע שילך לאיש אחר ויפרש דבריו לרע דהיינו שיוליד בנים וימותו בכה"ג יקלל השי"ת רק להשני שקילל בדבור ולא הראשון שקילל רק במחשבה דמחשבה רע אינו מצטרף למעשה לכן בברכה כאמר לשון רבים דהיינו להמברך במחשבה ולהמברך בדבור אבל בקללה כאמר בלשון יחיד שהקב"ה יקלל רק להתפרש הקללה בדבור ודפח"ח. וזהו ההמשך והי' ברכה קרי בריכה שמטהר הרחוקים והטמאים שבאים אליו להתגייר וזה בא מכח תשובה מאהבה וזה ע"י דמחשבה טובה מצטרף למעשה ולא מחשבה רע לכן ואברכה מברכיך הברכה יהי' לרבים והקללה רק ליחיד ודוק כי נחמד הוא: לו) ובאופן הנ"ל י"ל עפי"ד הכלי יקר דלכן בברכה נזכר הוא יתברך תחלה ואצל הקללה להיפך דכיון דמחשבה טובה מצטרף ולא מחשבה רע לכן בברכה הרי יחשוב הברכה בלבו קודם שיברך בדבור לכן יברך אותו השי"ת תיכף עוד קודם שיברך בפיו אבל בקללה מוכרח להיות שיקלל מקודם ואח"כ יקלל אותו כי על המחשבה רע ליכא עונש עכ"ד, ושפיר יובן ההמשך והי' ברכה שבאים להתגייר והוא ע"י תשובה מאהבה משום דמחשבה רע ל"ה כמעשה ומחשבה טובה כמעשה לכן ואברכה מברכיך ומקללך אאר והבן: לז) ואברכה מברכיך ומקללך אאר בתר"י ואברך ית כהנא דפרסין ידיהון בצלו ומברכין ית בכך וצ"ב. ונ"ל בהקדם לפרש המדרש פ' נשא כה תברכו את בנ"י וכו' ואני אברכם ובמדרש אמר הקב"ה הכהנים מברכין את ישראל ומי מברך את הכהנים כשהוא אומר ואני אברכם אמר הקב"ה אכי מברך את הכהנים והכהנים מברכים אה ישראל ע"ש וצ"ב, ונ"ל עפי"ד הכלי יקר והגר"א מווילנא ז"ל דלכן כאמר אצל מברכיך תחלה ואברכה ואצל הקללה כתיב אח"כ אאר דבנוהו שבעולם ברכה של עשיר מרובה משל עני דהעשיר יש לו השגה גדולה לא כן העני משא"כ בקללה הוא להיפך דקללה של העני גדולה משל העשיר לכן אצל הברכה אמר השי"ת ואברכה שהוא יברך תחלה להמברכים א"כ יהי' להם השגה גדולה לברך בברכה מרובה משא"כ אצל הקללה יקלל אותו השי"ת אחר שיקלל כדי שלא יהי' הקללה גדולה ודפח"ח. ונודע ג"כ דברי קדוש ישראל מרוזין ז"ל שאמר לפרש מחז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, דידוע דפרנסה משמע בהרחבה ומזונות משמע רק כדי חיו ואם יש להצדיק הדור רב טוב אזי יש לו השגה לברך ולהשפיע להעולם ג"כ מכ"ט לא כן אם הצדיק הדור הוא עני אינו משפיע רק לחם לאכול. וזש"א חז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני דמש"ה אין להם פרנסה בריוח רק ניזונים המה יען שחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת וכו' ע"כ אין לו השגה גדולה לברך ולהשפיע רב שפע להעולם עכדפח"ח. ולפי"ז מובן דברי המדרש הנ"ל הכהנים מברכים לישראל ומי מברך את הכהנים דהא אם הכהנים לא יזכו לברכה לא יהי' להם השגה לברך בברכה מרובה, ולזה אמר המדרש ואני אברכם דהקב"ה מברך את הכהנים תחלה, ואח"כ הכהנים מברכים לישראל בברכה מרובה, ולפי"ז שפיר יובן התר"י דכיון דנאמר ואברכה מברכיך ומקללך אאר והיינו כנ"ל דמקודם יברך הקב"ה להמברכים כדי שיהי' ברכתם מרובה, לכן שפיר ואברך ית כהנא היינו מקודם, שיהי' להם השגה לברך בברכה מרובה והבן כי הוא דבר נכון בס"ד: לח) ונברכו בך כל משפחות האדמה וילך אברם כאשר דבר אליו ד' וילך אתו לוט וכ"ל ההמשך עפי"ד הש"ס יבמות [ס"ג ע"א] ואמר ר"א מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה אמר לי' הקב"ה לאברהם שתי ברכות [וברש"י כמו מבריך את הגפן כלאים פ"ז ס"א] טובות יש לי להבריך בך רות המואביה וכעמה העמונית שיצאו מהם מלכים ונביאים מרות דוד המלך ומנעמה חזקיה ואסא וכו' ע"ש ברש"י], ובמהרש"ל ד"ה רות וז"ל אפילו אותן שהזהרתי לבוא בקהל בנים אמצא היתר ע"י עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כדי שיהי' כל המשפחות שבעולם נברכים ונדבקים בך עכ"ל. ואיתא בזוה"ק ד"ה ויקח וז"ל מה חמא אברהם לדבקא עמיה לוט אלא בגין דצפה ברוח הקודש דזמין למיפק מניה דוד עכ"ל. ולפי"ז מובן ההמשך ונברכו בך כל משפחות האדמה היינו השתי ברכות רות המואביה וכו' שיצא ממנה דוד המע"ה שאמצא היתר להבנים ע"י מואבי ולא מואבית שיהי' דהמע"ה ראוי לבוא בקהל כדברי המהרש"ל הנ"ל, וזש"א וילך אברם כאשר דבר אליו ד' וילך אתו לוט, דלכן שפיר הלך לוט עמו דצפה ברוח הקודש דזמין למיפק מניה דוד המע"ה כדברי הזוה"ק דהא ראוי לבוא בקהל ולהיות מלך. והבן ונכון הוא: לט) וילך אברם וכו' וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה. ונ"ל דבזוה"ק הקשה אמאי הלך אתו לוט הא אל תתחבר לרשע. ונ"ל