בנין דוד א עב

וזרעו לברכה, הכוונה דאם חונן ומלוה כל היום לאחרים ומי ישגיח על בניו לכן הבטיח דהמע"ה וזרעו לברכה מהשי"ת בתורה וביראה עכדפח"ח. והנה אאע"ה כל מגמתו הי' לזכות הרבים אבל לאחר שהבטיח לו השי"ת ואעשך לגוי גדול שיזכה לבנים ואגדלה שמך א"כ כשיהי' גדול שמו יפנו אליו מכל הצדדים לטרדו ומי ישגיח על הבנים. לכן אמר לו הקב"ה והיה ברכה שיהי' לזרעו ברכה ממני לכן קרי בי' בריכה מה בריכה וכו' אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים שתהא כל היום חונן ומלוה לאחרים דזרעו יזכו לברכה: לג) ואברכך וכו' והיה ברכה וברש"י ואברכך בממון ובמדרש והיה ברכה קרי בי' בריכה מה בריכה וכו' אף את מקרב רחוקים לטהרם וכ"ל עפי"ד הח"ס ז"ל הנודעים לפ' ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו וברש"י בחזרתו פרע הקפותיו, דכל קניני גשמיים הי' עליו למשא וזש"א כבד מאד וכו' שהי' לו למשא אך בהליכתו למצרים ורצה לגייר גרים הי' שואלים אותו אם כדבריך שאתה עובד לד' אחד מדוע עני אתה והי' כשאר חייב תשובה לכל או"א אבל בחזרתו שהי' לו כ"ט פרע הקפותיו התשובה שנשאר חייב שראו כי הרים ד' קרנו ועי"ז הי' יכול לקרבם לתורה ודפח"ח. וזש"א ואברכך בממון ולכאורה הי' אצל אברהם ההון למשא, ולז"א והיה ברכה קרי בי' בריכה לטהר את הטמאים, לכן הי' לו הצורך לברכת ממון שלא ישאלו אותו מדוע עני אתה: ל) ואגדלה שמך וכו' ואברכה מברכיך ומקללך אאר, ונ"ל ההמשך עפי"ד הגה"ק מוהר"ש מאסטראפאלי ז"ל לפרש דהרש"י ז"ל ואגדלה שמך שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם, ועוד פרש"י ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב, דהנה הקשו מדוע אומרים אלקי יעקב ולא אומרים אלקי ישראל, ותירצו עפימד"א בסה"ק לכוון בתפלת י"ח בברכה הראשונה בהזכרת אבות אברהם יצחק יעקב שהם י"ג אותיות כמנין אחד לדעת כי ד' אחד, א"כ אם הי' אומרים אלקי ישראל לא הי' החשבון מכוון כמנין אחד כי הי' אות אחד יותר, וזה נכון כשאומרים אלקי אברהם אבל אם הי' אומרים אלקי אברם הי' ההכרח לומר אלקי ישראל. וזש"א ואגדלה שמך להיות נקרא אברהם ע"כ א"א לומר אלקי ישראל רק אלקי יעקב וזהו שאומרים אלקי יעקב עכדפח"ח. והנה כתיב בראשית ברא אלקים ואחז"ל מגילה [ט' ע"א] כשכתבו התורה לתלמי המלך כתבו אלקים ברא בראשית, וברש"י שם וז"ל שלא יאמרו בראשית שם הוא ושתי רשויות הן וראשון ברא את השני עכ"ל. והנה הקדמונים ז"ל כתבו למה באמת לא כתיב אלקים ברא בראשית, יען שאחז"ל בראשית ברא אלקים בזכות משה שנקרא ראשית ברא אלקים את השמים וכו' וכבר אחז"ל דהחמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו, לכן כ' בראשית מקודם ואח"כ אלקים הובא בעיר דוד לזקיני הגאון ז"ל אות תקי"ד ע"ש, והכה איתא במדרש עה"פ ואברכה מברכיך ומקללך אאר אר"י החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו דבכבודו כתיב ובוזי יקלו ע"י אחרים ובכבודו של צדיק כתיב ומקללך אאר אנא עכ"ל. ולפי"ז מובן ההמשך ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב לכוון כי ד' אחד, והא דכתיב בראשית ברא אלקים לא מפני שיש ח"ו ב' רשויות אלא משו"ה כתיב בראשית ברא א' דהחמיר הקב"ה בכבודו של צדיקים יותר מכבודו, וזש"א ואברכה מברכיך ומקללך אאר דנשמע מזה דהחמיר הקב"ה בכבוד צדיקים יותר מכבודו. והבן כי נכון הוא בס"ד: לה) והיה ברכה ואברכה מברכיך ומקללך אאר ובמדרש והיה ברכה קרי בריכה מה בריכה מטהר את הטמאים אף את מקרב הרחוקים ומטהרים לאביהם שבשמים לגייר אותם ע"ש. ונ"ל ההמשך עפי"ד הערבי כחל שהענין שבאים עכו"ם להתגייר כי חיות העכו"ם הוא מחלק הרע השורר בישראל וע"י שעושים תשובה מאהבה וזדונות כעשו כזכיות ונהפך הרע לטוב לכן באים להתגייר ע"ש, ונודע דברי הערבי כחל בדרוש לשבת תשובה דלכאורה אם יעשה אחד היזק בפלטין של מלך ואח"כ יפייס אותו ויתחרט על מעשיו הרעים היעלה על הדעת שיקבל עוד שכר ע"ז, ומסביר הענין דהא קיימ"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אינו מצטרף למעשה לכן השב מיראת העונש הרי אינו שב על המחשבה דהא על המחשבה ליכא עונש אף בלא תשובה, משא"כ השב מאהבה הוא מתחרט על שהעיז נגד השי"ת אף במחשבה כי גם זה אצלו לעון ובאמת לא נחשב המחשבה לחטא ע"כ מקבל שכר שעשה תשובה על המחשבה וזה הענין דתשובה מאהבה הזדונות נעשו כזכיות ודפח"ח. והנה באבן עזרא מדקדק למה נאמר גבי מברכיך ביוד לשון רבים וגבי מקללך לשון יחיד, וראיתי בשם משמואל שכתב דבר נחמד לתרץ עפי"ד הש"ס מ"ק [ט ע"ב] דר"ש אמר לברי' אנשים הללו בעלי צורה זיל לגבייהו דלברכוך אתא לגבייהו א"ל יהא רעווא דתזרע ולא תחצד יכו' כי אתא לגבי אבוהו א"ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן א"ל מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו וכו' ע"ש וכתב זקיני המהר"ם פאדווה ז"ל דהתנאים הללו עשו כן כדי שיגיד