בנין דוד א עא

הצדיק, ולפי"ז א"ש המדרש ואעשך לכהן גדול ליקח הכהונה משם שהקדים ברכת עבד לברכת רבו, ולכאורה יקשה מהא דאמר הקב"ה ואברכה וכו' ומקללך אאר בעצמו וכתיב ובוזי יקלו ע"י אחרים א"כ חזינן דגדול כבוד הצדיק מכבוד הקב"ה ואמאי ניטלה הכהונה משם ולזאת אר"י החמיר הקב"ה דרק הקב"ה בעצמו החמיר בכבוד הצדיק יותר מכבודו. אבל האדם צריך להחמיר יותר בכבוד השי"ת מכבוד הצדיק לכן שפיר ניטלה הכהונה משם וניתנה לאברהם והבן: כט) ולפי"ד הש"ס נדרים הנ"ל יש לבאר הפ' ומלכי צדק וכו' והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם וכו' וברוך אל עליון וכו' ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש, ותמהו מדוע לא ביקש מלך סדום מיד כשיצא לקראתו. ונ"ל בהקדם המדרש עה"פ ויטע אשל פרדס תיקן להם כל מאן דאתי א"ל שאל תאנין ענבין ורמון וצ"ב מה הי' ענין הפרדס הזה וגם למה מזכיר אותם כסדר הזה ולא כסדר הקרא מתחילה גפן ואח"כ תאינה וכו' וראיתי בס' שתי ידות מקדמון א' ז"ל לפרש דכל מגמתו של אאע"ה הי' להכניס גרים תחת כנפי השכינה באומרו להם שיהי' חביבים לפני הקב"ה יותר מישראל, כדאיתא במדרש נשא ד' אוהב צדיקים אלו הגרים שחביבים לפני הקב"ה יותר מישראל א"כ יקשה למה הקדימה התורה אפילו עבדו ואמתו של ישראל לפני הגרים, ולהסיר תלונה הזאת תיקן להם אאע"ה פרדס וכל מאן דאתי א"ל שאל תאנין ענבים ורמון דמבואר בברכות [מא ע"א] דפליגי ר"י ורבנן על הפסוק ארץ גפן תאנה וכו' דסבר ר"י דכל המוקדם עדיף יותר וראוי לברך עליו, ורבנן סברי דחביב עדיף יותר ומה דחביב עליו עדיפא לי' ומוקדם לברכה, א"כ לרבנן אין נפקותא במה דמוקדם בקרא אלא במה דחביב יותר אע"ג דמאוחר, א"כ שפיר י"ל אף דגרים כתובים לבסוף מ"מ המה חביבים יותר מישראל, ולכן א"ל שאל תאנין ענבים ורמון אע"ג דבקרא כתוב להיפך גפן תאנה ורמון, מ"מ אמר להם לבקש מקודם תאנים ולברך עליהם יען כי המה חביבים יותר מענבים ואין נפקותא במה שהקדימה התורה גפן לתאנים דאזלינן רק בתר החביב ולא בתר הקודם לכן גם אתם אם תתגיירו עצמכם תהי' חביבים עוד יותר מישראל עכדפח"ח. והנה יקשה האיך ביקש מלך סדום מאאע"ה להחזיר לו הנפשות וכי ישמע לו הא אם ישארו אצל אאע"ה יגיירם ויכנסם תחת כנפי השכינה כאשר באמת אחז"ל נדרים [ל"ב ע"א] דהי' לו עונש לאאע"ה שהחזיר הנפשות ע"ש. אמנם הלא אחז"ל והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן דניטלה הכהונה משם יען שהקדים ברכת עבד לברכת רבו שאמר ברוך אברם ואח"כ אמר וברוך אל עליון כמבואר בנדרים [ל"ב ע"ב] ע"ש, ונשמע מזה דהחביב יש לו קדימה דאי נימא דאין נפקותא הא דקדים א"כ לא חטא שם כלל, א"כ כיון דאזלינן בתר הקדום שוב חזקה תלונתם של הגרים דאינם חביבים לפני הקב"ה מדהקדימה תורה אפילו עבדו ואמתו של ישראל לפני גרים, א"כ לא ירצו הנפשות לגייר לכן ביקש מלך סדום תן לי הנפש. וזש"א ומלכי צדק וכו' והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן, יען שהקדים ברכת עבד לברכת רבו לכן ויאמר מלך סדום לאברם תן לי הנפש כי לא ירצו עוד לגייר עצמם והבן ונכון: ל) ואעשך וכו' והיה ברכה במדרש ואעשך אני עושה אותך ברי' חדשה והיה ברכה קרי בי' בריכה מה בריכה זו מטהרת את הטמאים אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים. ונ"ל עפי"ד כ"ק דו"ז הגה"ק אדמו"ר משינאווא ז"ל לפ' הזמר הוא אשר דיבר לעם סגולתו שמור לקדשו מבואו ועד צאתו, הכוונה עפידחז"ל סנהדרין [ח' ע"א] דבר אחד לדור א"כ המנהיג נקרא דבר, וזש"א הוא אשר דיבר לעם סגולתו זה הוא האיש הראוי להיות מנהיג ישראל לקרבם לאביהם שבשמים, מי שהוא שמור לקדשו מבואו ועד צאתו היינו שהי' שמור וזהור לקדש עצמו מבואו לעוה"ז ועד צאתו מעוה"ז עכדפח"ח. והנה למד"א דבן מ"ח שכה הכיר אאע"ה את בוראו א"כ לא הי' שמור לקדשו מבואו לעוה"ז, לכן אמר לו הקב"ה ואעשך אני עושה אותך ברי' חדשה ע"כ והיה ברכה קרי בי' בריכה להיות מנהיג ישראל לקרבם לטהרם לאביהם שבשמים והבן: לא) והיה ברכה וברש"י אתה תברך את אשר תחפוץ ובמדרש קרי בי' בריכה מה בריכה וכו' אף את מקרב רחוקים ומטהרם וכו' ונ"ל עפי"ד כ"ק מו"ח הגה"ק מו"ה משה יוסף ט"ב ז"ל אבדפה"ק שאמר לפ' הפ' האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, דמרע"ה ביקש מהשי"ת שיהי' לאל ידו לברך את ישראל, ועי"ז יהי' דבריו נשמעים ויהי' בכחו להחזיר העולם למוטב, וזש"א האזינו השמים ואדברה ועי"ז ותשמע הארץ אמרי פי ודפח"ח. וזש"א והיה ברכה שאתה תברך את אשר תחפוץ ועי"ז תהא כבריכה לקרב הרחוקים ולטהרם שישמעו לדבריך: לב) והיה ברכה במדרש קרי בריכה מה בריכה וכו' אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים ונ"ל דהח"ס ז"ל התמרמר פ"א שע"י שהוא טרוד בישיבה ובעניני הקהלה ובהנהגת המדינה אין לו פנאי להשגיח על בניו, וענה לו תלמידו הגאון מבארדיוב ז"ל דזה שאמר דהמע"ה כל היום חונן ומלוה