בנין דוד א ע

א"כ אם הי' נשאר אאע"ה בשם אברם לא הי' מקום לומר שהוא מהמרכבה דהא מספרם אינו עולה תרנ"ב אבל כיון שנקרא אברהם ויעקב כשאר ג"כ בשם יעקב לשם טפל לישראל והוה המספר רבתים לומר שהאבות המה המרכבה, לכן שפיר אהדרי' קרא ליעקב למען דעת שהאבות המה המרכבה ומתורץ קו' המהרש"א ז"ל ולפי"ז מובן ההמשך ואגדלה שמך שתהא נקרא אברהם א"כ יהי' מספר רבתים אם יהי' נשאר שם יעקב לשם טפל, וממילא מותר לקרות שם יעקב גם לאחר שנקרא ישראל. וזש"א זהו שאומרים אלקי יעקב שמותר לקרות שם יעקב למען דעת מספרם מספר רבתים דהאבות המה המרכבה לשכינה הקדושה ודוק כי נכון הוא: כה) ואעשך לגוי גדול ואגדלה שמך, ונ"ל דאיתא במדרש ואעשך לגוי גדול אני עושה אותך כהן גדול, והקשה הפנים יפות ז"ל לר"י דס"ל ביבמות [ס"א ע"ב] דכהן לא ישא איילונית דכל ביאה שאין בה פירצה זנות היא דכתיב הזכו ולא יפרוצו ע"ש ואחז"ל דשרה אמנו איילונית היתה א"כ איך ידור אאע"ה עמה דהא לזנות יחשב ח"ו. אמנם הד"נ דהא איתא במדרש הבט נא השמימה דא"ל הקב"ה לאברהם בה' בראתי העולם הריני מוסיף ה' על שמך ואתה מוליד וסימן לדבר הא לכם זרע ע"ש. והכה מבואר ברש"י ואגדלה שמך הריני מוסיף אות על שמך שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם, א"כ בעת שאמר לו הקב"ה שיהי' כהן גדול בישר לו שיהי' לו בנים וממילא לא הוה ביאה שאין בה פירצה, ולפי"ז א"ש הסמיכות ואעשך לגוי גדול לכהן גדול, ואפ"ה תוכל לדור עם שרה יען כי ואגדלה שמך להוסיף לך אות ה' ותוליד זרע א"כ לא הוה ביאה שאין בה פירצה. כו) ואעשך לגוי גדול פרש"י זהו שאומרים אלקי אברהם וכו' ואלקי יצחק וכו' ואלקי יעקב יכול יהי' חותמין בכולן ת"ל והי' ברכה בך חותמין ולא בהם, ונראה עפי"מ שאמר לי מחו' הרב החסיד האמיתי המנוח מוה"ר יואל בשם אביו הגאון הצדיק מוהר"ש סופר מקראקא ז"ל לפרש מה שאמר שלמה המע"ה שמני כחותם, דהנה דרך הישר נקרא אם האדם עובד את השי"ת ומקיים תורה ומצות, משא"כ אם עובר עבירות ח"ו הרי זה דרך מעוקם, אכן אם זוכה ועושה תשובה מאהבה והזדונות כעשה כזכיות אז העקמימות נעשה ישר, ודרך חותם שנעשה מעוקם רק כשנותנים החותם על הנייר כעשה החותם ישר על הנייר, וזה שביקש שלמה המע"ה שמני כחותם שהשי"ת יעזור לו שאף אם עשה מתחלה דבר עקום שיזכה להפכו לזכות שיהי' נעשה לישר כמו החותם עכדפח"ח והכה אחז"ל [באבות פ"א] על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל עבודה ועל גמ"ח, וגמ"ח הוא מדת אברהם ועבודה מדת יצחק ותורה מדת יעקב כנודע, אבל אם התורה ועבודה הוא בדרך עקמימות אינו שוה כלום לא כן גמ"ח אף שעשה המצוה במחשבה זרה בדרך מעוקם עכ"ז עשה מצוה שעכ"פ עשה טובה לזולתו, ולפי"ז כתב מחו' הגה"ק מדעש ז"ל במעגלי צדק לפ' דברי חז"ל כל השקפה לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשיך שיש בו מתנות לעניים שהוא לטובה, היינו דבכל מצוה אם כשקוף בטוב ובעומק הלב של אדם אז נח למצוא איזה מחשבה זרה לא כן בצדקה יהי' איך שיהי' הוא לטובה כיון דעכ"פ עשה מצוה שהחי' את העני וחזינן מזה דמצות גמ"ח אף שבשעה שאדם עשה אותו הי' מעוקם עכ"ז נעשה ישר לפני השי"ת כחותם הזה לא כן בתורה ועבודה אם עשה מעוקם אינו שוה כלום וזש"א יכול יהי' חותמין בכולם. שגם בתורה ועבודה יהי' בבחינת חותם ת"ל והי' ברכה בך חותמין רק בגמ"ח הוא כחותם ולא בתורה ועבודה ודוק כי נכון הוא: כז) ואגדלה שמך והיה ברכה ובמדרש וברש"י הברכות נתונות בידך וכו' ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. ונ"ל ההמשך דהנה בנזה"ק פל"ט סי' י"ח כתב הטעם דנמסרו הברכות לאאע"ה כיון דבזכותו נברא העולם כמו שנאמר בהבראם ואחז"ל א"ת בהבראם אלא באברהם בזכותו נברא העולם לכן אליו יאות לברך את כל העולם ע"ש, וכ"ז לאחר שנקרא אברהם אבל כאשר הי' נקרא אברם א"כ אין מקום לומר דבהבראם קאי על אברהם א"כ הוה אמינא דלא נברא העולם בזכותו. ולפי"ז מובן ההמשך ואגדלה שמך ופרש"י שנתוסף לו אות ה"א שיהי' נקרא אברהם, א"כ אמרינן דבזכותו נברא העולם, לכן והיה ברכה שהברכות מסורים לו יען דבזכותו נברא העולם כנ"ל והבן ונכון: כח) ואעשך לגוי גדול וכו' ואברכה מברכיך ומקללך אאר ובמדרש ואעשך לגוי גדול לכהן גדול ואברכה מברכיך ומקללך אאר אר"י החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו דבכבודו כתיב כי מכבדי אכבד ובוזו יקלו ע"י אחרים ובכבודו של צדיק כתיב ומקללך אאר אנא עכ"ל, וכ"ל הסמיכות דהנה אחז"ל בנדרים [ל"ב ע"ב] דמשו"ה נטלה הכהונה משם וניתנה לאברהם כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת הקב"ה שאמר ברוך אברם ואח"כ אל עליון, והקשה בווי העמודים הלא הקב"ה החמיר בכבוד של צדיק יותר מכבודו א"כ לא חטא שם במה שהקדים לאברהם, ותירץ דרק הקב"ה בעצמו החמיר בכבודו של צדיק יותר מכבודו אבל האדם צריך להחמיר על כבוד השי"ת יותר מכבוד