בנין דוד א סו

ט) ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו' ואעשך לגוי גדול וכו' והיה ברכה וכי' ונברכו בך כל משפחות האדמה, וכ"ל ההמשך עפי"ד המדרש לך לך לך אני פוטר מכיבוד אב ומבואר בבגדי אהרן הטעם יען שתרח סיפר לנמרוד שבנו שיבר צלמיו ואמר נמרוד לאברהם לעבוד ע"ז וא"ל ישליכו אותו לכבשן האש ואברהם מסר נפשו והשי"ת עשה לו כס וניצול אבל עכ"פ תרח הפקיר חלקו שהי' לו באברהם כי ג' שותפים באדם ואחד מהם האב ע"כ פטור מכיבוד ע"ש. וכ"ז נכון א"נ דהי' לו לאברהם דין ישראל אבל א"כ דיש לו דין ב"כ ומבואר ברמב"ם דב"כ איכו מצווה על קידוש השם ואם מסר נפשו הרי זה מתחייב בנפשו, א"כ לא הפקיר תרח חלקו באברהם דהא לא הי' צריך למסור נפשו [ואף בב"נ שייך מצות כיבוד כמבואר בקדמונים] והנה מבואר ברש"י ואעשך וכו' זהו שאומרים אלוקי אברהם וכו' יכול יהי' חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם ע"ש ובבגדי אהרן הטעם שהוא חליקות כבוד לאברהם שמסר נפשו לכבשן האש ע"ש ונקדים דברי הפר"ד לפרש המדרש שהי' אברהם מתפחד שיש בו עון ע"ז אמר לו הקב"ה מה טל פורח אף עונותיך פורחים ומה טל ברכה לעולם אף אתה ברכה לעולם שנאמר ובברכו בך כל משפחות האדמה, וביאר הוא ז"ל עפי"ד הש"ס סנהדרין [ע"א ע"ב] דב"נ שבירך את השם ונתגייר פטור דנשתנה דינו ונשתנה מיתתו דב"כ בסייף וישראל בסקילה, אבל ב"כ שהרג ישראל ונתגייר חייב דאף דנשתנה דינו לא נשתנה מיתתו דב"נ בסייף וישראל בסייף ומבואר שם בתוס' דלר"י דס"ל דגר כקטן שנולד דמי ס"ל דב"כ שנתגייר פטור בדיני שמים על מה שעבר קודם שנתגייר אפילו בלא נשתנה דינו ומיתתו, אבל בדיני אדם אינו פטור אלא בנשתנה דינו ומיתתו עש"ה, ומבואר במהר"ש יפה דהא דמטיבם לאחרים בשביל אחר דוקא אם אין להאחר עונש לא ביד"ש ולא ביד"א אבל אם יש לו עונש ביד"א אין מטיבים לאחרים בשבילו, והנה אברהם נסתפק אם יש לי דין ב"נ או דין ישראל דאם יש לו דין ישראל א"כ נשתנה דינו ומיתתו ופטור הן בדיני שמים והן בד"א על שעבד ע"ז קודם שנתגייר אבל א"נ דיש לו דין ב"נ א"כ לא נשתנה דינו ומיתתו ואף דפטור מדיני שמים מ"מ בדיני אדם חייב לכן אמר לו הקב"ה מה כל ברכה לעולם אף אתה ברכה לעולם שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה כיון שנברכו אחרים בשבילך נשמע שאין לך עונש אפילו בידי אדם לפי"ד מהר"ש יפה הנ"ל דיש לך דין ישראל והוה נשתנה דינו ומיתתו דפטור בדיני שמים ובדיני אדם עכ"ד הנפלאים בקצרה, ולפי"ז מובן ההמשך ויאמר ד' וכו' לך אני פוטר מכיבוד יען שהפקיר אביך חלקו דהי' לך למסור נפשך דיש לך דין ישראל, לכן ואעשך וכו' והיה ברכה שבך חותמין ולא בהם יען שמגיע לך כבוד שמסרת נפשך בכבשן האש דישראל מצווה על קידוש השם וא"כ דיש לך דין ישראל א"כ נשתנה הדין ונשתנה המיתה ואתה פטור הן בדיני שמים והן בדיני אדם לכן ונברכו בך כל משפחות האדמה להטיב בשבילך דכיון דאין לך עונש אף בדיני אדם מטיבים לאחרים בשבילך. ודוק וב"ה הוא דבר נכון: י) ולפי"ד הפר"ד הנ"ל יש לבאר המשך הפ' ונברכו בך כל משפחות האדמה וילך אברם כאשר דיבר אליו ד', דהנה הקדמונים ז"ל הקשו על נסיון הראשון וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' הא הקב"ה הבטיחו מכ"ט ומי הוא זה אשר לא יעזוב ארצו לקבל הברכות, ותירצו דהא אחז"ל דמעולם לא יצאה, מדה טובה מפי הקב"ה אפילו על תנאי וחזר בו א"כ ול"נ לנסיון יחשב הילוכו עכ"ד, והכה מבואר בהרא"ם דהא דירא יעקב מעשו אף שהבטיחו השי"ת, יען דע"י החטא יכול הקב"ה לחזור מההבטחה ע"ש א"כ לפי"ז אם הי' לאאע"ה עוד נדנוד חטא שעבד ע"ז הי' יכול הקב"ה לחזור אבל א"כ דלא הי' לו עוד שום חטא הן בדי"ש והן בדי"א א"כ לא הי' יכול הקב"ה לחזור מהבטחה אפי' אם הי' אברהם כשאר בביתו ואז שפיר הליכה לנסיון יחשב, ולפי"ז מובן ההמשך ונברכו בך כל משפחות האדמה א"כ מוכח דאין לו לאאע"ה חטא לא בדי"ש ולא בדי"א כדברי הפר"ד הנ"ל, א"כ שוב אין הקב"ה יכול לחזור מההבטחות שהבטיח לו אפי' אם הי' נשאר בביתו וממילא הליכתו לשמוע רק דברי ד' וזש"א וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' רק לקיים מצות ד'. והבן ונכון הוא בס"ד: יא) עויל"פ וילך אברם וכו' לפי"ד הנ"ל דלכאורה אמאי נחשב הליכתו של אאע"ה לנסיון הא ע"י החטא יכול הקב"ה לחזור מהבטחה שהי' על תנאי, אמנם הד"נ לפימש"כ באמרי הצבי ב"ק צ"ב דהא דהקב"ה חוזר ע"י החטא היינו כשהי' הבטחה ע"י שם אלקים מדה"ד, אבל אם הי' ע"י ה' מדה"ר אז לעולם אינו חוזר אף ע"י החטא ע"ש, וזש"א וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' מדה"ר דעולם אינו חוזר לכן שפיר נחשב הליכתו לנסיון: יב) עיל"פ עפי"ד הס' נפתלי ש"ר דהבטחה ע"י שליח יתכן להיות חזרה ולא ע"י ה' בעצמו ע"ש, וזש"א וילך אברם כאשר דבר אליו ד' א"כ שוב אינו חוזר אפילו ע"י החטא לכן שפיר לנסיון יחשב הליכתו של אאע"ה. והבן: