בנין דוד א סה

א"כ שפיר חותמין באברהם שמסר נפשו והעביר מדותיו שירש מתרח אביו שהי' רשע לא כן יצחק ויעקב שירשו מאבותיהם מדות טובות, ולפי"ז מובן הסמיכות וימת תרח בחרן וברש"י שלא מת אלא רשעים בחייהם קרוין מתים א"כ הי' רשע וזהו הסמיכות לכן ויאמר ד' וכו' והיה ברכה בך חותמין ולא בהם: ו) עוי"ל הסמיכות וימת הרן ע"פ תרח אביו באור כשדים וכו' ויצאו מאו"כ ויבאו עד חרן וימת תרח בחרן ויאמר וכו' לך לך במדרש לך אני פוטר מכיבוד אב, דהנה מבואר בקדמונים דה"ט דפטור אאע"ה מכיבוד דאביו הי' רשע ומבואר ביו"ד סי' ר"מ ס"יח דאם אביו רשע אין בכו חייב לכבדו אך תמהו הא תרח עשה תשובה כמבואר ברש"י, אמנם י"ל לפי"מ דמבואר ביומא [פ"ו ע"א] דבחטא בחילול השם לא מהני תשובה אלא עם מיתה א"כ כ"ז שהי' חי לא הי' מועיל התשובה דהא תרח חלל שם שמים בזה שמסר את בנו לנמרד לשרפו לכן שפיר פטור אאע"ה מכיבוד אב, וכבר הבאתי לעיל דברי המדרש עפי"ד היפ"ת מדכתיב וימת הרן על פני אביו משמע שמת בסיבתו של אביו ע"י שמסר את אברהם כנ"ל דאי אפשר לומר דאתא להודיע שמת בחיי אביו דזה נשמע מדכ' שמת הרן באור כשדים ואח"כ נאמר שיצא תרח מאור כשדים לחרן ומת בחרן ולפי"ז מובן הסמיכות וימת הרן ע"פ תרח אביו באור כשדים וינאו מאור כשדים ויבאו לחרן וימת תרח בחרן דמזה כשמע דעל פני אביו היינו בסבתו של אביו שמסר בנו לכמרוד לשרפו א"כ חלל בזה את ש"ש ולא מהני תשובה אלא עם מיתה אבל בחייו לא הועיל התשובה א"כ הי' רשע ופטור אאע"ה מכיבוד וזהו ויאמר ד' וכו' לך אני פוטר מכיבוד אב: ז) עוי"ל הסמיכות וימת תרח בחרן ויאמר ד' אל אברם וכו', עפי"ד רש"י ז"ל דלמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אאע"ה שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברהם את כיבוד אביו שהניחו זקן והלך לו לפיכך קראו הכתוב מת ע"ש והמפורשים תמהו דהא איתא במדרש לך לך דהקב"ה אמר לא"א לך אני פוטר מכיבוד אכן י"ל דהענין כי מי שהוא מנהיג ורוצה להדריך אחרים צריך להתנהג באופן הנעלה שלא ימצאו עליו שמץ כל דהו דאל"כ לא ירצו לקבל ממנו תוכחה דיאמרו לו טול קורה מבין עיניך ובמדרש יהיה ברכה קרי בריכה מה בריכה מטהר את הטמאים אף אתה מטהר את הטמאים ומקרבן לאביהן שבשמים לכן אף שמצד הדין הי' פטור מכיבוד מ"מ הקדים הכתיב מיתתו כדי שלא יאמרו עליו שהניח את אביו זקן והלך לו ולא יקבלו תוכחות ממנו וזש"א וימת תרח דהקדים מיתתו כנ"ל יען ויאמר ד' אל אברם וכו' והיה ברכה קרי בריכה לטהר את הטמאים לקרבן לתורה לכן הקדים מיתתו שלא יאמרו טול קורה מבין עיניך: ח) לך לך ובמדרש ובילקוט אמר ר' לוי שני פעמים כתיב לך לך ואין אנו יודעים איזה חביבה אם השני' אם הראשונה, מן מה דכתיב אל ארץ המוריה הוי שני' חביבה מן הראשונה ועי' בכזה"ק, ונ"ל דיש צדיק עובד ד' במסנ"פ אבל כל מעשיהו הוא בהסתר ויש צדיק דעבודתו בגלוי לפני עיני כל, והנה לפי השקפה הראשונה העושה בסתר משובח יותר מהעושה בגלוי ועי' מזה בי"מ פ' כח לכ"ק מוחז"ל, אמנם האמת העובד בגלוי משובח יותר כי בניו ובני אדם ילמדו ממנו לעבוד ג"כ את השי"ת, כאשר כבר פירש הגה"ק שר שלום מבעלזא ז"ל הפ' הנסתרות לד' אלוקינו והנגלות לכו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, הכוונה דהעובד את השי"ת בהסתר השי"ת יודע אבל העולם אינם יודעים ללמוד ממנו דרכי השי"ת וזהו הנסתרות אם עובד ד' בנסתר עבודתו הוא לד' אלוקינו אבל והנגלות אם עובד ד' בנגלה יש מעלה לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת ללמוד מהצדיק שגם אנחנו נעבוד את השי"ת ודפח"ח והנה הנסיון הראשון שאמר הקב"ה לאברהם שילך מארצו ומבית אביו, לעיני כל לא הי' נראה לנסיון גדול דהא השי"ת הבטיחו עם ברכת כל טוב א"כ כדאי הוא לו לעזוב ארצו אבל באמת מחשבתו של אאע"ה הי' לטובה ולא הלך למען יקבל את הברכות רק הלך לקיים מצות ד' כאשר כ' באו"ת ז"ל לפרש בזה הפ' וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' ע"ש, א"כ הי' העבודה בהסתר ולא בגלוי לא כן הנסיון השני' לך לך אל ארץ המוריה הי' העבודה במסנ"פ בגלוי לעיני כל שהלך לשחוט את בנו יחידו ועי"ז ילמודו גם העולם לעשות כן. כמו שאחז"ל תענית [ט"ז ע"א] הובא ברש"י דמש"ה נקרא מוריה שמשם הוראה יצאה לעולם ע"ש היינו שיצאה הוראה לעולם ללמוד מאאע"ה למסור נפשו ונפשות בניו אפילו בן יחידו למען רצון השי"ת כאשר עשה אאע"ה, ולפי"ז מובן המדרש שני פעמים כתיב לך לך ואין אנו יודעים איזה חביבה אם השני' אם הראשונה היינו אם הראשונה חביבה דהי' העבודה בסתר, או השני' חביבה שהיתה העבודה בגלוי, מן מה דכתיב אל ארץ המוריה הוי שני' חביבה מראשונה היינו מדכתיב המוריה דיצאה על ידי אאע"ה הוראה לעולם לעשות כמעשיהו הוי שכי' חביבה מראשונה כנ"ל דבעושה בנגלה יש מעלה לנו ולבנינו עד עולם ללמוד ג"כ לעשות את כל דברי תורה הזאת כדברי הגה"ק מבעלזא ז"ל הנ"ל. והבן ונכון הוא בס"ד: