בנין דוד א סג

לך א) ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו' במדרש א"ל הקב"ה לאברהם לך אני פוטר ממצות כיבוד אב ע"ש ולמעלה כתיב וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים וכו' ויקח תרח וכו' ויצאו אתם מאור כשדים ויבאו עד חרן וכו' וימת תרח בחרן. ונ"ל ההמשך דאיתא במדרש הובא ברש"י וימת הרן על פני תרח אביו באור כשדים שקבל תרח על אברהם בנו שכתת צלמיו והשליכו לכבשן האש והרן אומר בלבו אי אברם נוצח אני משלו וכשניצל אמרו להרן משל מי אתה ואמר להם משל אברם אני השליכוהו לכבשן של אש ונשרף, וכ' ביפ"ת דהי' קשה להמדרש למה כתיב וימת הרן על פני אביו אם לומר שמת בחיו הא זה מוכח מדכתיב וימת הרן באור כשדים ואח"כ נאמר ויקח תרח וכו' ויצאו מאור כשדים ויבאו עד חרן וימת תרח בחרן א"כ מבואר דמת תרח אחר מות בנו ולמה כתיב על פני תרח אלא עכצ"ל דעל פני היינו להודיע שמת בסבתו של אביו כמו מפני אשר ירד עליו ד' לכן אחז"ל דהסיבה שמת הי' ע"י שקבל תרח על אברם לפני נמרוד כנ"ל ע"ש. והנה מבואר בבגדי אהרן הטעם שפטר הקב"ה את אברהם ממצות כיבוד אב, דכל הטעם של מצות כיבוד האב משום דג' שותפין באדם ולהאב חלק בבנו אבל תרח שקבל על אברהם לפני נמרוד לדונו בשריפה א"כ הפקיר תרח החלק שהי' לו בבנו כי אם לא הי' ניצול בדרך נס כבר הי' נשרף לכן אמר לו הקב"ה לאברהם לך אני פוטר ממצות כיבוד האב ע"ש ולפי"ז מובן ההמשך וימת הרן על פני תרח אביו באור כשדים ויצאו מאור כשדים ויבאו עד חרן וימת תרח בחרן א"כ על פני אביו כמיותר דהא ממילא ידעינן דמת בחיי אביו כיון דמת באור כשדים ותרח יצא אח"כ מאור כשדים לחרן ומת בחרן אלא עכצ"ל דמש"ה כתיב על פני תרח אביו היינו בסבתו של אביו שהי' הוא הגורם למיתת הרן ע"י שקבל על אברם לפני נמרוד כנ"ל א"כ הפקיר תרח החלק שהי' לו בבנו ואינו חייב בנו עוד בכיבוד אביו וזהו ויאמר ד' אל אברם לך לך שאמר הקב"ה לאברם לך אני פוטר ממצות כיבוד האב והבן ונכון בס"ד: ב) עויל"פ הסמיכות הנ"ל וימת הרן על פני תרח אביו וכו' וימת תרח בחרן ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו' אל הארץ אשר אראך ובמדרש ולמה לא גילה לו את הארץ מיד אלא כדי לחבבה וכו' וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה ע"ש עפי"ד היפ"ת הנ"ל דעל פני אביו כמיותר דהא ממילא נדע דמת על פני אביו דהא מת באור כשדים ואח"כ הלך תרח לחרן ומת בחרן. אלא עכצ"ל דעל פני תרח אביו להודיענו דיען שקבל על אברם וניצל והרן נשרף עי"ז ע"כ אמרה תוה"ק שמת בסבת אביו ע"ש. והנה אחז"ל פסחים [קי"ח ע"א] בשעה שהפיל נמרוד את אאע"ה לכבשן של אש אמר גבריאל ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן של אש אמר לו הקב"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד. וביארו הבעל עקידה וז' המהר"ל מפראג ז"ל דיש ב' עניני הנהגות א' הנהגת הטבע ב' הנהגה למעלה מהטבע שהיא הנהגה נסיית וגבריאל רצה לקרר הכבשן של אש כי חשב שהשי"ת מתנהג עם אאע"ה בהנהגה טבעיית ועפ"י הטבע האש ישרוף את אאע"ה ואמר לו הקב"ה שאברהם אינו צריך לקרר לו הכבשן כי יחיד הוא בעולמו וכדאי הוא להתנהג עמי בטבע נסיית שגם האש לא ישרף אותו, א"כ לפי"ז אם הי' גבריאל מקרר הכבשן אזי הי' ניצל גם הרן כי הלא לא הי' אש לשרוף אותו ולא הי' כי האש הי' בוער ע"כ רק אאע"ה ניצל ולא הרן שאינו כדאי לטבע נסיית. והכה המפורשים כתבו לפרש המדרש הנ"ל דמש"ה לא גילה הקב"ה לאאע"ה המקום שיקבל שכר על כל פסיעה ופסיעה, ולכאורה יפלא הלא אפילו אם הי' מגלה לו ג"כ הי' מקבל שכר על כל פסיעה ופסיעה, וכתבו לתרץ דהשי"ת הי' מתנהג עם אאע"ה בהנהגה נסיית לכן אם הי' אברהם יודע המקום הי' עושה תחבולה שתקפץ לו הארץ ע"י הנהגה נסיית ואז לא הי' לו שכר פסיעות לכן לא גילה השי"ת תיכף המקום שילך לשם. ולפי"ז מובן המשך הפ' וימת הרן על פני תרח אביו באור כשדים ויקח תרח וכו' ויצאו אתם מאור כשדים ויבואו עד חרן וימת תרח בחרן א"כ כיון שנאמר דהרן מת באור כשדים ואח"כ יצא תרח מאור כשדים ובא לחרן ומת בחרן א"כ למה כתוב דמת על פני אביו הא ממילא נדע דמת בחיי אביו ועכצ"ל כנ"ל דע"פ אביו היינו שמת בסיבתו של אביו כנ"ל דקבל על אברהם לפני נמרוד והשליכו לכבשן האש וכיצל והשליכו את הרן ולא ניצל ועכצ"ל כנ"ל דאאע"ה לא כיצל ע"י גבריאל שקרר את הכבשן דא"כ הי' ניצל גם הרן ועכצ"ל דניצל אאע"ה עפ"י הנהגה נסיית ולכן הרן לא ניצל א"כ חזינן דהשי"ת התנהג עם אאע"ה בהנהגה נסיית וזהו הסמיכות ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו' אל הארץ אשר אראך ולא אמר לו תיכף המקום למען לא יעשה אברהם תחבולה שתקפץ לו הארץ ע"י הנהגה כסיית וילך לאט לאט ממקום למקום כדי לקבל שכר פסיעות והבן וב"ה הוא דבר נכון. ג) עוי"ל הסמיכות וימת תרח בחרן ויאמר ד' אל אברם לך לך וכ"ל ונקדים המדרש פליאה בפ' וישב וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום כדי שיקרע