בנין דוד א סב

ליראה] ונ"ל דאיתא בקרבן שבת פ"ג דה"ט דתשובה מועיל לישראל ולא לב"נ משום שישראל המה תחת רשות הקב"ה ויכול למחול לא כן ב"נ המה תחת השרים וא"א להם למחול ע"ש, ומבואר בת"י דלאחר שחטאו דור הפלגה חלק השי"ת אותם לשבעים אומות ולשבעים לשונות וכל אומה תחת השר שלה ע"ש, ונודע דברי זקיני הגאון הר"ר העשיל ז"ל לפ' מחז"ל האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה דתשובה הוא אחת ממצות תרי"ג א"כ על חטא הראשון יש להאדם התנצלות לומר דחטא למען עשות תשובה אבל האומר אחטא וכו' אחטא וכו' אין לו עוד התנצלות ודפח"ח. ולפי"ז מובן ההמשך ויאמר ד' הן עם אחד ושפה אחת לכלם א"כ עודם תחת רשותי ולא תחת רשות השרים, וזה החלם לעשות שהי' רק התחלה היינו חטא הראשון, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ובמדרש אין ועתה אלא תשובה דפתח להם הקב"ה פתח של תשובה דהי' יכולים להתנצל ועתה היינו מצות תשובה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות דכל עשייתם הי' שלא יחסור מהם מצות תשובה. ודו"ק ונכון בס"ד: עט) עויל"פ עפי"ד קדוש זקיני התב"ש ז"ל על מחז"ל סנהדרין [ל"ה ע"ב] אדם הראשון בלשון ארמי סיפר דאחז"ל חגיגה [ט"ז ע"ב] בשלשה דברים אדם דומה למלאכי השרת יש בו דעת קונו הולך בקומה זקופה מדבר בלשון הקודש ובשלשה דומה לבהמה אוכל ושותה פרה ורבה ומת כבהמה, א"כ אדם הראשון קודם שחטא ולא נגזר עליו מיתה הי' דומה לבהמה רק בשני דברים ע"כ הי' בהכרח להיות דומה למה"ש ג"כ רק בשני דברים והי' אסור לו לדבר בלשון הקודש וזש"א אדם הראשון בלשון ארמי סיפר היינו קודם שחטא ודפח"ח, וכבר אחז"ל דאם יהי' יום המיתה נגד עיני האדם לא יחטא, ומבואר באות הקדום דעל חטא הראשון יש לו להאדם התנצלות שחטא למען עשות תשובה. ולפי"ז יובן ההמשך ויאמר ד' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וברש"י לעיל שפה אחת לשון הקודש א"כ אם מדברים בלשה"ק ה"ט דהאדם מת כבהמה, א"כ אין השכל מחייב שיחטא האדם וע"כ הא דחטאו למען עשות תשובה כי הי' החטא הראשון וזש"א וזה החלם לעשות שהי' החטא בהתחלה בפעם הראשון ועתה היינו מצות תשובה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, היינו למען מצות תשובה לא יחסור להם הי' מחשבותם וזה שפתח להם הקב"ה פתח של תשובה שהי' יכולים להתנצל דלא חטאו אלא למען עשות תשובה והבן וב"ה הדבר נחמד: פ) וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם ובמדרש אין ועתה אלא תשובה. ונ"ל דאיתא במסורה מריתי ג"פ צדיק הוא ד' כי פיהו מריתי כי מרו מריתי ואנכי לא מריתי וראיתי לפ' דאחז"ל עבר ושנה כעשה לו כהיתר וז"פ צדיק הוא ד' שמצדיק עליו את הדין שיודע כי פיהו מריתי אבל אם מרו מריתי בחטא ושנה בה אז אומר ואנכי לא מריתי דנעשה לו כהיתר. וזש"א וזה החלם לעשות שהי' ההתחלה בפעם הראשון לכן ועתה לא יבצר מהם כי יודעים שחטאו א"כ יעשו תשובה: פא) ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות הבה וכו', ונ"ל עפי"ד הגאון הר"ר יהונתן ז"ל לפרש הפ' עיר צדק ילין בה ועתה מרצחים דבמצוה צריך האדם לעשות מיד ובעבירה יראה לדחות שלא לעשות מיד, ולז"א עיר צדק כאשר בא לעשות דבר צדק ילין בה לא עשו תיכף, ועתה אז עשו תיכף מרצחים בבא לידם לעשות רציחה ודפח"ח. וזש"א ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות כי תומ"י עשו כל מה שעלה במחשבתם להרע לכן אמר הקב"ה הבה וכו': פב) ולפי"ז יל"פ הפ' ועתה ישראל מה ד' א' שואל מעמך כי אם ליראה וכו' הכוונה ועתה היינו לעשות תיכף מה ד' א' שואל מעמך לעשות תיכף כי אם ליראה וכו', אם נוגע למצות ד' צריך האדם לעשות תיכף ולא בבא לידו עבירה אלא צריך לדחות העבירה מזמן לזמן עד שיעזור לו השי"ת להנצל ממכה והבא לטהר מסייעין לו: פג) ויקח וכו' ואבי יסכה ותהי שרי עקרה אין לה ולד. ונ"ל ההמשך דאיתא במדרש עה"פ ושרי אשת אברם לא ילדה הדד"כ אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה תהו מכרה ר"א בר כהנא אמר עיבורה, וכ' היפ"ת לפרש דדברים הפחותים נמצאים המה לרוב ובניקל לא כן דברים יקרים פנינים וכדומה מועטים המה בנמצא כי קשה להשיגם וכ"כ בנים פשוטים נולדים לרוב ונולדים בניקל, אבל בן מצדיקת שבטח יהי' הבן יקר מפז ומפנינים הולך הענין בקושי גדול. וזש"א המדרש דלכן שרי אשת אברם לא ילדה יען כי אשת חיל כשרה מי ימצא לכן רחוק מפנינים מכרה היינו עיבורה ודפח"ח. והכה אחז"ל מגילה [י"ד ע"א] תניא יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקודש שהיתה כביאה ע"ש ולפי"ז א"ש ההמשך ואבי יסכה זו שרה א"כ יען שהיתה נביאה בטח יצא ממנה בן יקר מפנינים לכן ותהי שרי עקרה אין לה ולד כי לא בניקל להשיג בן יקר מפנינים. והבן ונכון בס"ד: