בנין דוד א ס

א"כ חלון למ"ל ע"כ ס"ל כמד"א צהר היינו מרגליות וכ"מ בירושלמי ע"ש. ונודע דברי המפורשים דמד"א חלון ס"ל דכח לא חטא כלל והי' צדיק גמור ע"כ הי' לו חלון לראות במפלת שונאיו ומד"א מרגליות ס"ל דחטא ולא הי' צ"ג לכן לא הי' ראוי לראות במפלת שונאיו ע"כ לא הי' לו חלון ע"ש. והכה בזוה"ק חשב לחטא לנח שהקריב אחר המבול ולא קודם, אמנם באמרי נועם מהגה"ק מדזיקוב ז"ל המליץ טוב על כח שלא חטא כלל בזה דהנה המפורשים מקשים איך הקריב כח קרבן הא לא הי' ממשקה לישראל דנאסר לו אכילת בשר עד שאמר לו הקב"ה כירק השדה נתתי לכם את כל דהותר לי אז לאכול בשר כמבואר בסנהדרין [נט ע"ב] והקרבה היתה מקודם, אמנם לפי"ד הירושלמי הנ"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה וקרא כירק השדה וכו' נאמרה לכח קודם הקרבה א"כ כבר הותר לו בשר לאכילה והי' ממשקה לישראל, ולפי"ז ממילא לא חטא נח במה שלא הקריב קרבן קודם המבול דהא אז הי' אסור לו בשר באכילה והי' אסור לו להקריב דלא היה ממשקה לישראל עכ"ד דפח"ח. ולפי"ז מובן ההמשך למשפחותיהם יצאו ולא הן שמתו דשמשו המזלות א"כ אמרינן דצהר הוא חלון שהי' צדיק גמור ולא חטא נח כלל ואי נימא שחטא במה שלא הקריב קרבן קודם המבול לכן אמרה תוה"ק ויבן כח וכו' ויעל עולות וכו' כירק השדה נתתי לכם את כל ונאמרה קודם הקרבה והי' יכול להקריב דכבר הותר לו הבשר באכילה, אבל קודם המבול דלא הותר לו הבשר לא הי' יכול להקריב א"כ לא חטא לכן שפיר אמרינן דשמשו המזלות וצהר היינו חלון דהי' ראוי לראות במפלת שונאיו שהי' צדיק גמור ודו"ק: עב) עוי"ל ההמשך כל רומש על הארץ למשפחותיהם יצאו מן התבה ויבן כח מזבח לד' ויקח מכל בהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות במזבח, דהנה מקשים איך יצאו כל רומש על הארץ אפילו התולעים שאין בהם עצם הא כל ברי' שאין בה עצם אינו חי' י"ב חודש ומשפט המבול הי' י"ב חודש ועי' לז' המהרש"א ז"ל בסנהדרין [ק"ח ע"ב] למשפחותיהם ולא הן היינו שיצאו משפחה משפחה דהותר להם התשמיש ע"ש והבן] ובתפארת יהונתן כתב לתרץ למד"א דלא שמשו המזלות בימי המבול א"כ לא הי' זמן כלל ע"כ חיו יותר מי"ב חודש ע"ש, והכה ר"ל ס"ל בסנהדרין [כח ע"ב] דב"נ ששבת יום אחד חייב מיתה מקרא דויום ולילה לא ישבותו וכתב בכזה"ק דעכצ"ל דס"ל דשמשו המזלות בימי המבול א"כ אא"ל דלא ישבותו היינו שלא ישתנו עוד כמו שהי' בימי המבול דהא גם בימי המבול לא נשתנו שהי' יום ולילה דשמשו המזלות אבל למ"ד דלא שמשו המזלות א"כ י"ל דלא ישבותו קאי על העתים ולא על האדם ומותר לו לב"כ לשבות ע"ש והנה הבאתי [באות ע] בשם הדברי שאול הטעם דס"ל לר"ל ב"נ ששבת יום אחד חייב מיתה משום שאמרו חז"ל יפה ת"ת עם דר"א שיגיעת שניהם משכחת עון וכיון דס"ל לר"ל דב"נ שלמד תורה חייב מיתה א"כ לא כשאר אצלו אלא לעסוק במלאכה להשכיח עון דבז' מצות חייב גם ב"נ ע"ש א"כ לפי"ז נמצא דלמד"א דשמשו המזלות קאי הא דויום ולילה לא ישבותו על האדם ועכצ"ל דב"נ אסור ללמוד תורה, אבל למ"ד דלא שמשו המזלות קאי הא דויום ולילה לא ישבותו על העתים ולא על האדם דמותר לב"נ לשבות ועכצ"ל דס"ל כר"מ דעכו"ם הלומד תורה הרי הוא ככה"ג דמותר לו ללמוד תורה ויפה ת"ת עם דר"א שיגיעת שניהם משכחת עון משו"ה מותר לו לשבות כמו ישראל, והנה ברש"י לעיל עה"פ מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה מכאן שלמד כח תורה דאל"כ מנא ידע איזהו טהורה, והקשו דלמא באו מאליהן אל התיבה וידע שהם טהורים, וראיתי בשמן ששון מהמ"א ז"ל שכ' דמוכח דלמד כח תורה מדכתיב ויבן כח הזבח לד' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח והקריב רק מן הטהורים ולא מן הטמאים יען דידע דאסר להקריב מן הטמאים דלא היה ממשקה לישראל מזה מוכח דלמד תורה ע"ש, ולפי"ז מובן ההמשך כל רומש על הארץ למשפחותיהם יצאו מן התיבה וחיו יותר מי"ב חודש ועכצ"ל כנ"ל דלא שמשו המזלות א"כ לא נשמע מקרא דויום ולילה לא ישבותו דקאי על האדם אלא אמרינן דקאי על העתים ומותר לב"כ לשבות ממלאכה ועכצ"ל דה"ט משום דמותר לו ללמוד תורה כנ"ל, לכן ויבן כח וכו' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות במזבח דלמד תורה וידע דרק מן הטהורים מותר להקריב ולא מן הטמאים. ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד: עג) ויעל עלת במזבח וירח ד' את הריח הניחוח וכו' כי יצר לב האדם רע מנעריו, וכ"ל דנודע הענין של הקרבנות שעולה לריח ניחוח לד' דהאדם צריך לחשוב בעת הקרבה שמקריבין את האדם והוא הקרבן למסור כנפשו לד' כמבואר בקדמונים והנה המפורשים הקשו הא בהאדם כעבד עבירה שחטא ואיך יוכשר האדם לקרבן הא קרבן שנעבד בו עבירה פסול להקרבה, אולם הד"נ לפמד"א בב"ק [מ' ע"ב] דס"ל לרב בשור האצטדן היינו שלמדהו לנגת כשר למזבח דלא נחשב כנעבד בו עבירה דכיון שלמדהו לכך הוא כאנוס ע"ש, ולפי"ז כ' באו"ח הקדוש ז"ל לפרש הפ' לא אוסף לקלל וכו' כי יצר לב האדם רע מנעריו וברש"י משננער לצאת ממעי אמו נתן בו היצה"ר ע"ש