בנין דוד א נט

נמשלו ליונה ואם יאמר שא"א לו ללמוד בישיבה ולאכול אצל הבעלי בתים דיהי' מזונותי וכו' ואל יהי' מתוקין כדבש ותלויין ביד בו"ד, א"כ לא יגיע למעלות ת"ח וזש"א לה להיונה אלו שבקתה היינו לשיטה זו שלא ליהנות מבני אדם אזי לאילן רב מיתעביד להיות ת"ח גדול עכ"ד, וזש"א הכ' ותבא אליו היונה וכו' והנה עלה זית טרף בפי' שאמרה כנ"ל שא"א לו ללמוד בישיבה וליהנות מבני אדם וידע כי קלו המים היינו התורה ח"ו קל בעיני' דאם הי' חשובה אצלו הי' נהנה מבנ"א למען אילן רב יתעביד: סט) ויצא כח ובניו ואשתו וכו' ויבן נח מזבח לד' וכו' ויעל עולות במזבח, ונ"ל ההמשך דהנה הקדמונים ז"ל מקשים הא השי"ת אמר לנח צא מן התבה אתה ואשתך ובניך וברש"י התיר להם תשמיש המטה א"כ למה כאמר ויצא נח ובניו ואשתו וכ' בנזה"ק לתרץ דאע"ג דהותר לו נמנע מתשמיש לנהוג בקדושה יתירה ע"ש. והנה הקדושת לוי ז"ל כ' לתרץ קו' התוס' שבת [פ"ז ע"א] דאחז"ל דמשה עשה מדעתו שפירש מהאשה שדן קו"ח ומה ישראל שלא דברה עמהם השכינה אלא שעה אחת אמרה תורה אל תגשו אל האשה אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי על אכו"כ, והקשו בתוס' דמאי קאמר מדעתו הא קו"ח מדאורייתא הוא ותירץ הוא ז"ל דבאמת ליכא קו"ח מישראל דגבי משה רבינו לגודל צדקתו הי' מצות פו"ר כמצות הנחת תפילין אלא לדעתו שהי' עניו ביותר לכן דן קו"ח וזהו מדעתו ודפח"ח א"כ קשה כח שהי' צדיק ובטח מצות פו"ר הי' אצלו כהנחת תפילין א"כ למה פירש מאשתו, אמנם יובן עפי"ד הזוה"ק וז"ל ויבן כח וכו' ויעל עולות אמאי קריב עולות וכו' וכח במה חב, אלא כח הרהר ואמר הא קב"ה גזר דינא על עלמא דיתחרב דילמא בגין דשזיב לי כל זכותא פקע לי ולא ישתאר לי זכו בעלמא מיד ויבן וכו' ויעל עולות עכ"ל א"כ שפיר פירש מאשתו יען שחשב שאין לו שום זכות א"כ אינו במדריגה כזו שיהי' פו"ר כהנחת תפילין ולפי"ז מובן ההמשך ויצא כח ובניו ואשתו אע"ג שהותר לו תשמיש מ"מ פירוש לנהוג בקדושה יתירה וזש"א ויבן וכו' ויעל עולות כדברי זוה"ק שלא נשאר לא שום זכות א"כ אינו במדריגה שיהי' נחשב אצלו פו"ר כהנחת תפילין לכן פירש מאשתו והבן ונכון בס"ד: ע) כל רומש על הארץ למשפחותיהם יצאו מן התבה ויבן נח מזבח לד' וכו' ויעל עולות במזבח במדרש ר"י בר חנינה אומר עולות הקריבו בני נח [ולא שלמים] ונ"ל ההמשך דהכה בסנהדרין [ק"ח ע"ב] אר"י למשפחותיהם יצאו ולא הם ע' במהרש"א והיטיב אשר דיבר הגרי"ב בגליון הש"ס שם לפרש דכיון דכ' כל הרומש וכו' והי' בריות שאין בהן עצם ומבואר בחולין [נ"ח ע"א] דאינן חיים י"ב חודש ומשפט המבול הי' י"ב חודש כמבואר במס' עדיות פ"ב מ"י ובמדרש א"כ איך יצאו מן התבה לכן אר"י משפחותיהם יצאו הנולדים ולא הם ודפח"ח והכה מבואר בתפארת יהונתן דלמ"ד דלא שמשו המזלות בימי המבול ולא הי' לא יום ולא לילה א"כ ליכא זמן כלל והי' יכולים לחיות גם הבע"ח שאין להם עצם יותר מי"ב חודש ע"ש א"כ עכצ"ל דר"י דאמר משפחותיהם יצאו ולא הם ס"ל כמד"א דשמשו המזלות בימי המבול והכה ר"ל ס"ל בסנהדרין [נ"ח עב] דעכו"ם ששבת יום אחד חייב מיתה דכתיב יום ולילה לא ישבותו וכ' בנהז"ק דס"ל לר"ל דשמשו המזלות בימי המבול א"כ אא"ל דקאי הקרא דלא ישבותו על העתים דלא ישתנו עוד דהא גם עד עתה לא נשתנו וע"כ דקאי על האדם דאם שבת חייב מיתה ע"ש והכה מבואר ביד שאול עה"ת מהשו"מ ז"ל דה"ט דס"ל לר"ל דבן כח ששבת חייב מיתה דאחז"ל יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון וב"כ חייב בז' מצות לכן הטילה התורה עליו איסור לשבות ממלאכה כיון דס"ל כמד"א דאסור לבני כח ללמוד תורה צריך לעסוק במלאכה להשכיח עון ע"ש והנה מבואר בכזה"ק פל"ד דהיינו טעמא דמד"א דב"נ מקריבים עולות ולא שלמים משום דאיתא בזוה"ק ויקרא דעולה הוא מצד מדה"ד ושלמים הוא מצד מדה"ר וישראל נאחזים במדה"ר וב"כ נאחזים במדה"ד דישראל ע"י לימוד התורה דכ' בי' ותורת חסד על לשונה נאחזים במדה"ר אבל ב"כ דאסור לו ללמוד תורה ע"כ נאחזים במדה"ד לכן אין להם להקריב רק עולות דהמה מצד מדה"ד ולא שלמים שהמה מצד מדה"ר ע"ש דפח"ח ולפי"ז מובן המשך הפ' למשפחותיהם יצאו ולא הן דשמשו המזלות א"כ קרא דיום ולילה לא ישבותו קאי על אדם [ולא על העתים] שאסור לב"נ לשבות יום ולילה יען שאסור לו ללמוד תורה א"כ ב"נ כאחזים במדה"ד ולא במדה"ר לכן לא יקריבו עולות רק שלמים כנ"ל [וע' בירושלמי מגילה פ"א דגם הקרא כירק השדה וכו' נאמרה קודם הקרבה ע"ש וה"ה קרא דלא ישבותו] וזש"א ויבן כח מזבח וכו' ויעל עולות ובמדרש ר"י ב"ח אומר עולות הקריבו ב"נ דוקא עולות ולא שלמים וב"ה הוא דבר נכון: עא) עוי"ל ההמשך למשפחותיהם יצאו מן התיבה ויבן נח מזבח וכו' ויעל עולות, עפי"ד הנ"ל דמשפחותיהם יצאו ולא הם דלא חיו י"ב חודש דס"ל דשמשו המזלות בימי המבול. והנה מבואר בנזה"ק פכ"ב ס"ב דמד"א דשמשו המזלות ס"ל כמד"א צהר תעשה לתבה היינו חלון לראות אבל למד"א דלא שמשו המזלות