בנין דוד א נח

סב) וישלח את העורב בסנהדרין [ק"ח ע"א] אר"ל תשובה ניצחת וכו' או שמא לאשתי אתה צריך, א"ל רשע במותר לי נאסר בנאסר לי לא כש"כ וברש"י במותר לי וז"ל אפילו באשתי אני אסור בני נח שם וחם ויפת עכ"ל ותמהו איזה שייכות לחשוב כאן את בני נח, ונ"ל דאיתא ב' טעמים דנאסר לנח לשמש בתבה א' משום דהעולם שרוי בצער עי' ביפ"ת, ב' מבואר בנזה"ק הטעם עפי"ד הזוה"ק פ' מקץ דבעת צרה שולט שורש הרע בעולם ובנים הנולדים הם מתפטמים ג"כ משורש הרע וקרובים לחטוא ע"ש והנפמ"ב בין טעם הראשון להשני דאי נימא כטעם הראשון הי' מקום לומר דהא דנאסר לנח לשמש בתבה היינו קודם שנאבדו מן העולם אבל לא בעת שליחות העורב שכבר נאבד זכרם של דור המבול והמים הי' הלוך וחסור א"כ לא שייך לומר דהעולם שרוי בצער הא כבר כלו מן העולם. אבל לפי טעם השני אסור לשמש כל הי"ב חודש שהי' שולט הרע בעולם כמבואר בבאמ"ח ז"ל ע"ש. א"כ נאסר לנח לשמש גם בעת שליחות העורב, ומבואר בכזה"ק עוד נפמ"נ בין הטעמים הנ"ל דאי נימא הטעם דהעולם שרוי בצער א"כ במקום מצות פו"ר כגון בחשוכי בנים מותר לשמש. אבל א"כ כטעם השני דהבנים הנולדים יהי' קרובים לחטוא אסור לשמש אפילו לחשוכי בנים ע"ש, והכה לא הי' לו לכח אלא שלשה בנים ולא בת א"כ עדיין לא קיים מצות פו"ר א"כ א"א לומר דנאסר לו לשמש משום דהעולם שרוי בצער דהא במקום מצות פו"ר מותר לשמש, ועכצ"ל כדהזה"ק דמש"ה נאסר דהבנים הנולדים יהי' קרובים לחטוא א"כ גם בעת שליחות העורב נאסר לו לשמש, ולפי"ז מובן דהרש"י במותר לי נאסר באשתי בני נח שם וחם ויפת הכוונה דהא לא הי' לו לנח רק ג' בנים ולא בת א"כ א"א לומר דנאסר לו לשמש משום דהעולם שרוי בצער וכעת שכבר נאבדו הותר לו דהא למצות פו"ר מותר לשמש, ועכצ"ל דנאסר לו מטעם הזוה"ק א"כ נאסר לו גם כעת בעת שליחות העורב ושפיר אמר כח במותר לי נאסר. ודוק ונכון הוא בס"ד: סג) ולפי הנ"ל יל"פ הפ' והקמותי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך, עפי"ד הרש"י האנשים לבד והנשים לבד מכאן שנאסרו בתשמיש המטה והנה הקדמונים הקשו הא מבואר בפ"ק דתענית דחשוכי בנים מותרים לשמש בעת צרה והלא בני נח היו חשוכי בנים וגם נח לא הי' לו בת ולא קיים עוד מצות פו"ר והי' כחשוכי בנים ולמה נאסר להם התשמיש עי' בהרא"ם וביפ"ת ובנזה"ק מזה, ובנזה"ק כתוב לתרץ דהא דשרי לחשוכי בנים לשמש בעת צרה דאינו יודע מה יולד יום שמא ימות פתאום וישאר בלא זרע אבל גבי נח ובניו דלא שייך ה"ט דהא המה ישארו גם אחר המבול לכן נאסר להם התשמיש בתבה ע"ש, ויובן דבריו יותר עפי"ד הרמב"ן ז"ל וז"ל והקמותי את בריתי אמר ר"א לאות כי השם כשבע לו שלא ימות במבול הוא ובניו עכ"ל א"כ כיון דהיו בטוחים ע"י הברית דלא ימותו בימי המבול לכן נאסר להם שפיר התשמיש, ולפי"ז מובן הפ' והקמותי את בריתי אתך שלא ימותו בימי המבול לכן ובאת אל התבה אתה ובכך ואשתך דנאסר להם התשמיש אף שהיו חשוכי בנים כיון שלא ימותו בימי המבול יהי' יכולים להחיות זרע אח"כ. סד) ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה ובמסורה הוא טרף וירפאנו וכ"ל דאחז"ל דאלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד הי' נגאלים, ונודע ד' ז' המהרש"א ז"ל עה"פ כי בחר ד' בציון או"ה למושב לו היינו כי יד על כס יה כביכול אין שמו וכסאו שלם כי נעלם ונטרף א' מכסא ו"ה משם הו"י וזש"א כי בחר ד' בציון אז אותיות או"ה למושב לו שיהי' שמו שלם וכסאו שלם כי ישוב א' לכסא ושם הו"י ב"ה וב"ש תתמלא תיבתו באותיות ו"ה עכ"ד ועי' בקדושת יו"ט מכ"ק דו"ז הגה"ק ז"ל לפרש והבל הביא גם הוא דאותיות הוא המה אותיות או"ה ע"ש והנה ראיתי בדברי שאול לפרש ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה לפמש"כ דו"ז הגאון היעב"ץ ז"ל ששמע שיש מופת לשמור את השבת מלבד הסמבטיון שכח בשבת מהיונה שהיונה אינה תולשת מן המחובר בשבת כי שומרת את השבת, וזש"א ותבא אליו היונה לעת ערב שהי' אז שבת כנאמר יונה מצאה בו מנוח ואיתא במדרש שהי' אז יום השבת והנה עלה זית טרף בפיה והיינו משו"ה באתה לעת ערב כי ביום שבת לא תלשה העלה רק לעת ערב ע"ש, ולפי"ז מובן המסורה ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה שלא תלשה בשבת המלמדת אותנו לשמור את השבת, ועי"ז יגאלינו השי"ת וזהו במסורה הוא טרף שנטרף אותיות הו"א אבל וירפאנו להגאל אותנו שישוב הא' להכסא ו"ה להשם הוי' ב"ה וב"ש במהרה בזכות השבת אכי"ר: סה) ותבא אליו היונה וכו' והנה עלה זית טרף בפיה וידע כח כי קלו המים, ונ"ל עפי"ד המדרש והנה עלה זית טרף בפיה אמר לה אלו שבקתה אילן רב הוי מתעביד, וראיתי לפר עפימחז"ל עירובין [י"ח ע"ב] דאמרה היונה יהיו מזונותי מרורין כזית ויהי' מסורין ביד הקב"ה ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם ע"ש, ואמחז"ל דישראל