בנין דוד א נז

ברא השי"ת אותם אלא בשביל האדם עכשיו שחטא בהמה וחי' למה לי א"כ הי' כח יכול להקריב קרבן דלא השחיתו דרכם כלל ויען שלא הקריב ע"כ הכישו ארי להיות בעל מום מדה כנגד מדה כנ"ל, ולפי"ז א"ש המדרש וימח את כל היקום מאדם עד בהמה אדם מעיקרא ואח"כ הבהמה יען שלא חטאה הבהמה א"כ הי' יכול כח להקריב קרבן קודם המבול לכן וישאר אך נח במדרש שהכישו ארי שנעשה בעל מום כי שילם לו הקב"ה מדה כנגד מדה שיהי' פסול להקריב קרבן ודו"ק ונכון בס"ד: נח) במסורה הלוך ושוב הלוך וגדול עד כי גדל מאוד הלוך ונסוע הלוך וחסור. ונ"ל עפי"ד המפורשים הובא ג"כ בייטב לב מכ"ק מוחז"ל פ' בראשית דהנה עינינו רואות אצל ירא ד' באמת אשר כל כמה שמוסיף והולך בעבדות השי"ת יותר נדמה לו שלא עשה עוד שום מצוה כתקונו ונדמה לו שבכל יום ויום הוא פוחת והולך בעבדות השי"ת, לא כן הפשוטי עם הוא להיפך ונראה להם שהמה מלאים מצות, וה"ט דמצוה בלא דו"ר אם כי רצונו לעלות למעלה אבל נדחית למטה בחזרה ולא פורחת לעילא לא כן מצוה הנעשית בדו"ר שהם תרי גדפין לפרוח המצוה בהם לעילא ולא נשארו למטה, לכן הירא ד' באמת שמצותיו פורחת לעילא ולא נשארו למטה נדמה לו שאין לו שום מצוה לא כן בעושה המצות בלא דו"ר שדוחים אותם לחוץ ונשארים למטה לכן נדמה לו לאדם שיש לו הרבה מצות עכ"ד, (וכן ראיתי בשם צדיק א' לפרש [הפסוק יחזקאל כ] רבבה כצמח השדה נתתיך וכו' ותרבי ותגדלי ואת עירום ועריה, פי' רבבה אם תרצה לדעת אם נתרבה אצלך המצות הסימן הוא כצמח השדה נתתיך אם אתה כצמח השדה דכל שעולה יותר למעלה יוכפף ראשו יותר למטה אבל ותרבי במצות אבל עי"ז ותגדלי שתגדל בעניך הראי' כי את עירום ועריה בלא מצות כי לא פורחת לעילא ודפח"ח] ובתפארת שלמה ז"ל כ' דזה הי' ענין חטא דור המבול שכל המצות ומע"ט שעשו נדחו לחוץ ולא הי' להם עלי' למעלה וניטרפו בין החיצונים וזהו שאחז"ל דלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל היינו ע"י שגזלו הסט"א מהם כל המצות ומצאו כח לאבדם כי לא הי' בידם שום זכות להגן עליהם ודפח"ח [ולפי"ז יל"פ מחז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא הכוונה דאם המצוה לא נשארה בהאי עלמא ועלתה למעלה הקב"ה נותן שכר בעד המצוה אבל במצוה שנשארה למטה אין מגיע שכר בעדה וז"פ שכר מצוה בהאי עלמא היינו שהמצוה נשארה בהאי עלמא ולא פרחה לעילא ליכא על מצוה כזו שום שכר] והכה מבואר בכלי יקר פ' בהעלותך דענין הליכה שייך על תנועת הרגלים לבד המעתיק האדם ממקום למקום, אבל מ"מ קשור למקום אשר הלך משם, אבל נסיעה כוללת לגופו ומחשבתו שסר מהמקום שהי' ע"ש. ולפי"ז מובן המסורה הלוך ושוב אם מצות הולכות לעילא אבל ושוב ששולחים אותם בחזרה למטה אז נדמה לו לאדם שהוא הלוך וגדול עד כי גדל מאוד שהרי רואה כל המצות שהמה לפניו, אבל הלוך ונסוע אם המצות הלכו בדרך נסיעה היינו שזזו ממקומם מלמטה ונשארים למעלה, אז זה האיש הולך וחסור שנדמה כי בכל עת שהוא פוחת והולך שאין לו מצות יען כי הלכו ממנו ונשארים למעלה. והבן: נט) עויל"פ המסורה הנ"ל דהנה אחז"ל דהדרך ממעט את השם וכתבו המפורשים דממעט האדם בעבדות השי"ת ע"י הנסיעה כי יש לו ביטול תורה, וכ"כ מפרשים הפ' כי יהי' איש טהור ובדרך לא הי' היינו שיהי' איש טהור ובדרך שהוא בדרך ואינו יושב בביתו זה לא הי' היינו עוד לא הי' כזאת שישאר בטהרה עכ"ד, וכ"ז בפשוטי עם אבל הת"ת עובדי השי"ת הנוסעים ממקום למקום ומעוררים את אחב"י לתשובה והמה ממזכי את הרבים אז גדול ערכם מאוד ולפי"ז מובן המסורה הלוך ונסוע אזי האדם הלוך וחסור בעבדות השי"ת, אבל הלוך ושוב שהליכה הוא למען ושוב שיעשו בנ"י תשובה שעורר אותם לעבדות השי"ת, אז הלוך וגדול עד כי גדל מאוד עוד מתעלה למעלה: ס) עויל"פ המסורה עפימש"כ בפ' בראשית אות [פ"ח] לפרש הפסוק והי' כי יבואו עליך הברכה והקללה, היינו שיבוא מקודם הברכה ברכת עוה"ז ואח"כ הקללה להיות עני ואביון אז ישבור לבו ושבת על ד' אלקיך שיעשה תשובה ע"ש. וז"פ המסורה הלוך ונסוע ועשה עסקים גדולים ועי"ז הלוך וגדול עד כי גדל מאוד שנתברך בברכת עוה"ז, ואח"כ הלוך וחסור שירד עד למטה אז הלוך ושוב בטח יתעורר האדם לעשות תשובה. והבן: סא) עויל"פ המסורה הנ"ל דעינינו רואות בצוק העתים דהאדם עושה כל התפעלות עבור הפרנסה הולך ונסוע ובכל יום ויום הוא פוחת והולך עד שנשאר בעירם ובחוסר כל, וזהו משום שחטא כמחז"ל הרעותי את מעשי קפחתי את פרנסתי אבל אם הי' עושה תשובה הי' מצליח דרכו לעלות למעלה על במתי הצלחה. וז"פ הלוך ונסוע האדם הולך ונסוע אבל הלוך וחסור בכל יום ממעמדו לכן אמרה המסורה הלוך ושוב שיעשה האדם תשובה ואז הלוך וגדול עד כי גדל מאוד: