בנין דוד א נא

והנה בתפארת יהונתן כ' הא דאמר ה' להביא שנים מכל ובסוף אמר להביא שבעה יען דאין ידועות השי"ת מכרחת והבחירה חופשית א"כ שמא יטמאו בני אדם עד עת ביאת התבה לכל הבהמות ויהי' אסורין להקרבה דנעבדו בהן עבירה לכן לא צוה רק לשנים לקיום המין אבל בעת בואם לתיבה ונודע שנשארו הרבה שלא נעבדו בהן עבירה צוה השי"ת ליקח שבעה להקרבה ע"ש. ולפי"ז מובן ההמשך ואני הנני מביא את התבול וכו' לשחת כ"ב וכו' ובאת אל התבה, דאיכא עונש לדור המבול ושכר לכח לבוא להתבה, כי הבחירה חופשית. ומה"ט תיקח רק שנים מכל דהבחירה חופשית שמא יטמאו את הבהמות כנ"ל. והבן: לט) ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה וכו' ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והי' לך ולהם לאכלה, וכ"ל ההמשך עפי"ד התפארת יהונתן ז"ל דכל בשר הורה לנו כי צוה ד' לכח להכניס עמו מבעלי חיים שאין בו עצם רק בשר לבד והקשה הא מבואר בחולין [נח] דכל שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש ע"ש א"כ למה יכנוס בע"ח שאין בו עצם לקיום המין הא המבול הי' י"ב חודש ולא ישארו חיים ע"ש, ונ"ל עפימש"כ המפורשים דאם הי' נח צריך להכין מזון על כל השנה אפילו מאה תיבות ג"כ ל"ה די דיש חיות גדולות פילים וראמים אך השי"ת שלח ברכה בהמזון ואינו חל רק אם יש מעט כמש"כ הזוה"ק הובא בטו"ז סי' תר"ע ע"ש וזה שאמר הקב"ה לנח ואתה קח לך מכל מאכל רק הצורך לך ואני אשלח הברכה והי' לך ולהם לאכלה עכ"ד, א"כ י"ל כיון דהמאכל יהי' ע"י ברכת השי"ת יש בנח המאכל הזה לתת חיות גם לבע"ח שאין בהם עצם להחיות יותר מי"ב חודש לכן אמר השי"ת להביא גם מבע"ח שאין בו עצם, ולפי"ז מובן ההמשך ומכל החי מכל בשר וכו' תביא אל התבה היינו אפילו מבע"ח שאין בו עצם לקיום המין כי יחי' יותר מי"ב חודש, וה"ט ואתה קח לך מכל מאכל רק עבורך והי' לך ולהם לאכלה ע"י הברכה ע"כ אפילו בע"ח שאין בו עצם יחיו יותר מיב"ח. והבן: מ) ויאמר ד' לנח בא וכו' אל התבה וכו ומחיתי את כל היקום ובמדרש צדיק ד' צדקות אהב ישר יחזו פנימו זה כת וכ"ל דמדקדקים דלמה מתחלה מזכיר ד' רשעת הדור ומפלתם כי מלאה הארץ חמס והנני משחיתם ואח"כ מזכיר הצלת נח עשה לך תבת וכו' ואח"כ הזכיר תחלה הצלת נח בא אל התבה ואח"כ מפלת דור המבול ומחיתי, וכ"ל עפידחז"ל דגם נח לא הי' כדאי להנצל כי לא הי' צדיק גמור אלא כנגד רשעת הדור הי' צדיק, והנה נודע דברי הה"ק מסאוראן ז"ל לפרש ותמלא הארץ חמס עפי"מ שאיתא בכתבי האר"י הק' ז"ל דבשם כחש החי"ת הוא שורש הרע והשי"ן והנו"ן המה המתקה, וכן בשם סמא"ל הס"מ הוא השורש הרע והאל"ף למ"ד המה המתקה ובדור המבול פגמו כ"כ עד שלא נשאר רק חלק הרע החי"ת מכח"ש וס"מ מסמא"ל שהם אותיות אמ"ס וזהו כי מלאה הארץ חמ"ס, ולכן צוה ד' לעשות התבה ש' אמות ארכה לתקן השי"ן ונו"ן אמה רחבה לתקן הנו"ן ושלושים אמה קומתה לתקן הלמ"ד ואמה אחת למעלה לתקן האל"ף שיהי' לנח"ש המתקה ע"י השי"ן והנו"ן ולסמא"ל המתקה ע"י אל"ף למ"ד לכן כתיב ויעש כח ככל אשר צוה אותו א' היינו שתיקון כנ"ל עכדפח"ח, ולפי"ז י"ל דקודם שעשה התבה לא הי' צדיק גמור לכן מזכיר השי"ת תחלה דור המבול ואח"כ את נח דכנגדם הי' צדיק, אבל לאחר שעשה התבה ותיקון גדול עשה שיהי' המתקה לנח"ש ולסמא"ל הי צדיק גמור וראוי להצלה בפני עצמו ולא להעריך אותו כנגד הדור לכן מזכיר השי"ת קודם את כח ואח"כ את דור המבול, ומובן דאם האדם הוא צדיק גמור אזי יכול השי"ת ישר לראות פני הצדיק לא כן אם הוא רק צדיק כנגד הרשעים אזי מהצורך שיראה השי"ת מקודם את הרשעים ואח"כ לראות פני הצדיק כי לפי רשעת הדור הוא ג"כ צדיק, ובזה יל"פ הפ' הנ"ל כי צדיק ד' צדקות אהב ישר יחזו פנימו היינו שהשי"ת אוהב צדקות כזה שלא יצטרך לראות מקודם את פני הרשעים רק ישר יחזו פנימו היינו שיהי' יכול לראות ישר על פני הצדיק כי צדיק הוא בלא הערכה כנגד הרשעים, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל בא אתה וכו' אל התבה שמזכיר מקודם את כח ואח"כ מזכיר דור המבול ומחיתי וגו' יען כי אותך ראיתי היינו אפילו בלא הערכה נגד הרשעים ג"כ אתה צדיק לפני וזהו כי צדיק ד' צדקות אהב היינו שאוהב צדקות כזה אשר ישר יחזו פנימו זה כח, שהי' יכול לראות ישר על כת ולא הי' צריך לראות מקודם את הרשעים, ודו"ק מא) עויל"פ המדרש הנ"ל בא אתה וכו' אל התבה כי צדיק ד' צדקות אהב, דאיתא בסה"ק דביאת נח להתבה הי' עונש להיות במאסר יען שהסכים עם מדה"ד שהי' בכחו לבטל מדה"ד דצדיק גוזר והקב"ה מקיים וזהו נחת רוח להשי"ת כמו שאמר רבינו הק' הנו"א ז"ל לפרש הכוי והנצח לחי העולמים. כי למלך בו"ד אם מנצחים אותו אינו לתפארת לא כן למלך מה"מ הקב"ה הוא תפארתו כמבואר בב"מ נ"ט: בתנורו של עכנאי, וזהו הכוי והנצח שיהי' הנצחון לכוי הוא אך לחי העולמים ולא לזולתו עכ"ד הק' הובא בישמח משה