בנין דוד א מו

צדיק תמים, למען יגדל בניו בדרכי תורה לכן הי' לו אריכות ימים. והבן: יח) ועפי"ד הח"ס ז"ל הנ"ל דאף שהשלים ימיו מאריך ימים למען יגדל בניו לתורה יל"פ דברי הש"ס ב"ק [צ"ב ע"ב] דאמרי אינשי כד הוינן זוטרא לגברי השתא דקשישנא לדרדקי ע"ש, דהכוונה כד הוינן זוטרא צעירים לימים כבר היינו לגברי היינו שכבר השלמנו ימינו, ואפ"ה הארכנו ימים עבור הילדים לגדלם לתורה וזהו השתא דקשישנא לדרדקי, היינו לגדל בנינו לתורה. והבן: יט) נח איש צדיק תמים וכו' את האלקים התהלך נח ובזוה"ק תמים דנולד מהול, וכ"ל עפי"ד הבעה"ט פ' נצבים עה"פ מי יעלה לכו השמימה וז"ל ר"ת מילה וס"ת הוי"ה לומר שאינו יכול לעלות אצל ה' אם לא שיהא נימול, וכן התהלך לפני והיה תמים שנאמר על המילה עכ"ל. וזש"א הכ' כח איש צדיק תמים הי' ובזוה"ק שנולד מהול, לכן שפיר את האלקים התהלך נח כי אם לא הי' מהול לא הי' יכול להיות אצל ה': כ) אלה תולדות כת, וכ"ל עפי"ד זקיני המגלה עמוקות ז"ל לפרש הפ' אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל בני ישראל דאחז"ל רובן בגזל ומיעטן בעריות והכל בלשון הרע, ופריך הכל קס"ד ומשני באבק לשון הרע, ור"ת אלה הוא אבק לשון הרע וז"פ אלה אבק לשון הרע הדברים אשר דיבר משה בתוכחה אל כל בנ"י שנכשלים בזה עכדה"ק. והנה אחז"ל טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון ואיתא בקדמונים דהיינו עון לשון הרע דאם כח מעבודתו שאינו עוסק בתורה ולא במלאכה גורם שידבר לשה"ר, וז"פ אלה היינו אבק לשון הרע תולדות הוא תולדות כח ע"י שנח ואינו יגע ועמל לא בתורה ולא בד"א ועיין בנועמ"ג לדרכו ע"ש: כא)נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים הההלך נח ובבעה"ט האלקים התהלך נח סופי תיבות חכם. ונ"ל דכתוב לב חכם לימינו ולב כסול לשמאלו ואיתא בשם הגאון מווילנא ז"ל לפרש לאחז"ל אך למעט וגם לרבות והנה האותיות לימין לב הוא כ' קודם הלמ"ד ואל"ף קודם הבי"ת היינו תיבות אך למעט ולשמאל תיבות לב הוא ג' אחר הבי"ת ומ"ם אחר הלמ"ד היינו תיבות גם לרבות וזהו לב התיבות לב חכם לימינו בוחר האותיות לימינו של לב היינו תיבות אך למעט שיהי' עניו אבל כסול בוחר לשמאלו והוא תיבות גם לרבות להיות בעל גאוה עכדפח"ח, וברש"י ע"ז [ה' ע"א] דתמים היינו עניו, וזש"א נח איש צדיק תמים הי' שהי' עניו יען את האלקים התהלך נח שס"ת הוא חכם שהי' חכם שבחר תיבות אך למעט עצמו להיות עניו. והבן: כב) ולפי"ז יל"פ המדרש בשלח ויקח משה את עצמות יוסף עמו, הדד"כ חכם לב יקח מצות להגיד שבחו של משה שכל ישראל עסקו בביזת מצרים ומשה עסק בעצמות יוסף, דנודע דבמצוה שאין לו להאדם הנאת הגוף כח לו לעשות בלתי לד' בלבדו מהמצוה שיש לו ג"כ הנאת הגוף. אבל באם עושה המצוה שיש לו הכאת הגוף ועכ"ז אינו עושה למען הנאתו רק למען כבוד השי"ת אזי גדולה ממצוה שאין לו הכאת הגוף, [עי' לעיל פ' בראשית אות ח' מזה] והנה במצרים הי' לפני בנ"י ב' מצות ביזת מצרים לקיים מה שהבטיח הקב"ה לאאע"ה, וגם לקיים השבועה ליוסף ליקח עמהם עצמותיו, ומצות ביזת מצרים הוא מצוה שיש לה הכאת הגוף וליקח עצמות יוסף הוא מצוה שאין בה הנאת הגוף, והנה בכי ישראל בחרו לעצמם מצות ביזת מצרים כי ידעו שיהי' כוונתם לא להנאת עצמם רק לעשות רצון השי"ת א"כ המצוה זו גדולה מליקח עצמות יוסף, אבל משה רבינו שהי' עניו מאוד חשב שטוב לו יותר לבחור ליקח עצמות יוסף שאין בה הנאת הגוף. מליקח הביזה פן יהי' לו ג"כ הנאת הגוף והא דעמדה לו להיות עניו יען שהי' חכם ולב חכם לימינו לבחור בענוה כנ"ל. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ויקח משה את עצמות יוסף הדד"כ חכם לב יקח מצות להגיד שבחו של משה שכל ישראל עסקו בביזת מצרים אבל משה רבינו יען שהי' חכם לב א"כ הי' עניו לכן בחר במצות ליקח עצמות יוסף ולא במצות ביזת מצרים ודו"ק ונכון בס"ד: כג) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו וברש"י הנ"ל תמים עניו, ונ"ל עפי"מ חז"ל אם הגשמים נעצרים ילך אצל חסיד שבדור ואם לחש ונענה והגיס דעתו מביא אף לעולם, ותמהו מה העולם חייב שהוא הגיס דעתו וכ' בתולדות ז"ל לתרץ דבודאי הדור אינם צדיקים דאם הי' צדיקים לא הי' יכול להגיס דעתו כי הלא נמצאים הרבה צדיקים כמותו עכ"ד, וזהו שאמרה תוה"ק שנח הי' צדיק תמים וברש"י עניו אף שהי' בדורותיו של רשעים לא הגיס דעתו: כד) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו וכו' והכני משחיתם, ובזוה"ק באבוד רשעים רכה, וכ"ל עפי"ד הזוה"ק וז"ל בכל דרא ודרא דעבוד דינא בחייבא עלמא חדוה ותושבחא קמי קב"ה וכו' והכי מילי כד מטי זמנא אבל לא מטא זמנייהו לית חדוה קמיה, ואי תימא איהו עד דלא מטא זמנייהו אמאי עביד בהו דינא אלא בגון דמשתתפי בהדייהו דישראל ואבאהשא לון ובג"כ