בנין דוד א מד

הטבע ולמי יקבץ. אבל אח"כ שהבטיח לו הקב"ה על ריבוי הזרע ואעפ"כ עשה צדקה כמו קודם לזה ראוי באמת לחשוב לו לצדקה וזה והאמין בה' על הבטחת הזרע לכך ויחשבה לו צדקה שעשה ודפח"ח, והכה גם אצל נח עאכו"כ שאין לו לגזול ולחמוס אם אין לו בנים וזה הי' אמתלא שלהם שאין להם ממי ללמוד להיטיב מעשיהם, לא כן אח"כ כשנולדו לו בנים ואעפי"כ עמד בצדקתו שלא לגזול ממון אחרים כמבואר במד' נח איש צדיק תמים הי' כ"מ שנאמר הי' הוא מתחילתו ועד סופה שהי' צדיק מתחילה עד סופה ע"ש. ועכ"ז לא עזבו דרכם הרעה ע"כ הגיע להם העונש, וז"פ נח איש צדיק תמים היינו גם במצות שבין אדם לחברו הי' צדיק תמים וכו' כנ"ל ובמדרש כ"מ שנאמר הי' הוא מתחלתו ועד סופו היינו אפי' אחר ויולד נח שלשה בנים ואפ"ה ותשחת הארץ וגו' ותמלא הארץ חמס ולא למדו מדרכיו של נח, ע"כ הגיע להם העונש ולכן ויאמר א' לכח קץ כל בשר בא לפני וגו'. והבן: ח) אלה וגו' את הא' התהלך כח ובתרגום בדחלתא דה' הליך כח, ונ"ל דהנה מה מאוד צריך האדם החי לשפוך נפשו אל ה' ולבקש על נפשו להשמר ולהנצל מהאשה זרה ולראות שיהי' לו רק בנים כשרים ולא ח"ו זרע פסול המה נגעי בנ"א, והעצה מבואר בסה"ק דיראת השי"ת מסיר התאוה וממילא לא יהי' לו נגעי בנ"א. וז"פ אלה תולדות נח כלומר רק אלה הכתובים בפרשה ולא זולתם, והוא משום את הא' התהלך נח ובתרגום בדחלתא דה' הליך כח שהי' לו יראה מהשי"ת שמשבר כח התאוה. והבן: ט) אלה תולדות כח וגו' ובמד"ר הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית צדיקים יעמוד זה כח, ונ"ל בפשיטות עפימש"כ בעבודת ישראל ז"ל דמשו"ה נקרא המבול מי נח כמש"א ישעי' הנביא כי מי נח וגו', כי לא הי' מדרכי השי"ת להשחית כל העולם במי המבול אם לא שנשאר נח ויהי' שארית בארץ לבריאת עולמו א"כ הי' כח היסוד לענוש הרשעים לכן נקרא המבול מי כח ע"ש וז"פ המדרש הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ר"ל משו"ה השחית אותם הקב"ה, הוא משום ובית צדיקים יעמוד זה כח ר"ל כיון שנשאר נח ובניו כי בלא"ה ל"ה הקב"ה מביא המבול. והבן: י) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך כח, ונ"ל עפי"ד הדודאים בשדה לפ' הפסוק תמים תהיה עם ד' אלקיך. כי האיש שאינו דבוק בהשי"ת אינו נקרא תמים רק פלג גופא כי נפרד משורשו ורק אז הוא תמים אם ד' עמו בכל דרכיו, וז"פ תמים תהי' שלא יהי' פלג גופא ע"י עם ד' אלקיך שיהי' עם השי"ת עכדה"ק, וז"פ נח איש צדיק תמים ולא הי' פלג גופא יען את האלקים התהלך כת שהי' ד' עמו. והבן: יא) נח איש צדיק תמים הי' וכו' ובאבן עזרא איש צדיק במעשיו תמים בלבו, ונ"ל דנודע דיש דעת מינים שאומרים רחמנא ליבא בעי ואם לב האדם שלם עם ד' די בזה ולא צריך למעשה המצות בידים וכבר האריכו המפורשים לסתור דעה זאת הנפסדה וראיתי בשם הגאון מו"ה ליבש אביו של השו"מ ז"ל לפ' דברי חז"ל סוטה [מ"ד ע"ב] סח בין תפילה לתפילה ופרש"י בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש עבירה הוא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה, דהנה בכל מלחמה יש ב' דברים שמנהיגים המלחמה שר צבא ואנשי החיל והנה השר צבא עומד בראש החיל הוא חושב מחשבות איך לערוך המלחמה והחיל עושים כפי מה שעלה במחשבות השר צבא וזה בלא זה א"א לעמוד ולנצח את המלחמה ושר הצבא הוא המחשבה ואנשי החיל המה המעשה וע"י שניהם בידם להצליח במלחמה והנה ידוע דתפילין של ראש מורה על המחשבה ושל יד מורה על המעשה וז"כ מאמרם הסח בין תפילין לתפילין היינו שעושה הפסק בין מחשבה למעשה ואומר כי אין צריכין שניהם ודי אם מקיים המצוה באחת מהם או במחשבה או במעשה עבירה הוא בידו, וחוזר עליה כלומר חוזר מדיעה הנפסדה הלז ע"י מעורכי המלחמה דמשם מוכח דצריכים מחשבה ומעשה לגבור את האויב וכ"כ במלחמת היצה"ר צריכים המחשבה והמעשה עכ"ד דפח"ח, והנה מבואר במדרש כל מקום שנאמר הי' הוא מתחילתו ועד סופו וזש"א הכ' נת איש צדיק במעשיו תמים בלבו במחשבה כמבואר באבן עזרא הנ"ל כי המחשבה והמעשה שתיהם הי' עקרים אצלו כל ימיו ולא שחזר מדעתו ע"י עורכי מלחמה וז"פ הי' מתחלתו ועד סופו כמבואר במדרש הנ"ל דכל ימיו הי' צדיק במעשיו ותמים בלבו במחשבה. והבן: יב) אלה וכו' איש צדיק תמים הי' בדורותיו ובזוה"ק רבי חייא פתח ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכו', ונ"ל דאחז"ל הי' בדורותיו לגנאי שלא הי' צדיק אלא נגד אנשי דורו שהי' רשעים. ובדרשות ז' מהר"י מינץ ז"ל כתב דבא להשמיענו שבח מצד צדקתו לא הי' ראוי להנצל אבל השי"ת ברחמיו ראה ליתן שם ושארית למין האנושי הוצרך להציל אותו כי לא הי' בדורו צדיק יותר ממנו, ויהי' מזה טובה למען דעת לגאולתינו העתידה שלעולם יירשו ארץ אף אם לא נהי' ח"ו ראוים לגאולה מצד זכיותינו מ"מ נגד הדור