בנין דוד א מג

תולדותיו שהי' צדיקים, יען כי נח איש צדיק תמים היה עוד מנעוריו לכן זרעו דור ישרים יבורך. והבן: ד) אלה תולדות כח כח איש צדיק תמים היה וכו' וכ"ל עפי"ד הקול יעקב לפ' מחז"ל ברכות [ז' ע"ב] צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור צדיק וטוב לו צדיק גמור, עפי"ד הספר הישר לר"ת ז"ל על הפסוק [קהלת ז'] ביום טובה היה בטוב, שזהו אין חידוש כל כך שבעת שהאדם שרוי בעוני ודלות שהוא טוב לשמים אך עיקר החידוש כשהאדם יש לו כל טוב שבעולם ובכל זאת הוא עומד בצדקו, וזהו ביום טובה כאשר טוב לך היה בטוב שיהי' טוב לשמים ע"ש. וז"פ צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, אבל צדיק וטוב לו היינו שטוב לו בעניני עוה"ז ואפ"ה הוא צדיק הוא צדיק גמור ע"ש. ובזה מפרשים מש"א שלמה המלך ע"ה מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, היינו שגם אז יאהב האדם להקב"ה גם בעת הטובה שיהי' לו תענוגים, והנה מבואר בי"מ ממוחז"ל דתמים הוא בלשון ארמי גמור ע"ש ומבואר במדרש דמש"ה נכפל שמו נת נח יען שהי' לו עוה"ב ועוה"ז וז"פ נח נח דהי' לו ג"כ עוה"ז ואפ"ה הי' צדיק לכן הוא צדיק תמים היינו צדיק גמור. והבן: ה) נח איש צדיק תמים וגו' את הא' התהלך כח ונ"ל דמבואר במס' ע"ז [ה' ע"א] בפרש"י תמים היינו עניו ושפל רוח, ולכאורה יקשה איך הי' אפשר לנח להיות עניו בדור כזה אשר המה רעים וחטאים לה', ונ"ל עפימש"כ בסה"ק לפרש בפ' בהעלותך והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה וביארו הענין דמשה רבינו חשב כי הגם אשר בני דורו לא זכו לזה שהקב"ה ידבר עמהם פא"פ ויעלו לשמים עכ"ז אם הי' הקב"ה עושה חסד עם איש אחר כמו שעשה עמו אזי הי' האיש הזה גדול ממנו במעלה והחסרון הוא רק ששאר בני אדם לא זכו לזה לעלות לשמים ואינם רואים גדלות השי"ת כי המה על פני האדמה. וז"פ והאיש משה הי' עניו מאוד מכל האדם ולכאורה איך באפשרות שיהי' עניו הלא ראה בחוש אשר איש אחר לא עלה דוגמתו, ע"כ אמרה התוה"ק התירוץ הוא אשר על פני האדמה היינו זה הוא משום ששאר בנ"א לא עלו השמימה רק המה על פני האדמה ולא זכו להכיר רוממות השי"ת כמותו. אבל אם הי' זוכים לידע כמותו אזי הי' גדולים ממנו עכ"ד. וז"פ כח איש צדיק תמים ופרש"י עניו ושפל רוח הגם שהי' בדורותיו דור של רשעים ואנשים פחותים ואיך הי' באפשירות להיות עניו, והתירוץ לזה הוא את האלקים התהלך כח כלומר שחשב דבאמת שאר בנ"א גדולים ממנו וחסרונם הוא משום שלא זכו להרגיש קדושת השי"ת והתרוממותו רק הוא לבדו הלך את הא' וזכה להכיר גדלותו, אבל אם איש אחר הי' ג"כ זוכה לילך עם השי"ת ולהכיר קדושתו אזי הי' גדולים במעשה ממנו. והבן: ו) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורתיו וברש"י הנ"ל תמים עניו, ונ"ל עפימש"כ הבינה לעתים לפרש זבחי א' רוח נשברה, לב נשבר ונדכה א' לא תבזה והקשו דמקודם אמר זבחי אלקים רוח נשברה אשר לב כשבר היינו עניו חשוב כמו קרבן ואח"כ אמר לב נשבר ונדכה א' לא תבזה משמע דרק לא תבזה אבל אינו חשוב כ"כ כמו זבח וכ' לפרש דאם האדם הוא ענוותן שיש לו כ"ט הוא נקרא עניו אבל איש המדיכה ל"ע ביסורים אזי אף שהוא עניו אינו ראי' כ"כ שהוא באמת עניו כי אפשר אם הי' לו כ"ט ועושר אז לא הי' ענוותן, וז"פ זבחי א' רוח נשברה שהוא חשוב אצל השי"ת כמו קרבן אבל לב כשבר ונדכה היינו אף שיש לו לב כשבר אבל ונדכה שהוא מדוכה ביסורים א"כ אינו ראי' שהוא באמת עניו ע"כ אינו חשוב כמו זבח ולזה רק לא תבזה, וכ"כ פירוש הכועמ"ג הפ' יפאר ענווים בישועה, כי אם הוא עניו אבל הוא עני או מדינה ביסורים אז אין תפארת וחשיבות העניוות שלו לא כן אם השי"ת עזר לו בישועה ג"כ ואפ"ה הוא עניו זהו לתפארת, וז"פ יפאר השי"ת מפאר את הענוים אבל רק שהמה ענוים בישועה הגם שיש להם ישועה ברכת עוה"ז ודפח"ח, והנה איתא במדרש נח נח כל מי שנכפל שמו יש לו עוה"ז ועוה"ב ע"ש. וז"פ נח נח אע"פ שהי' לו ברכת עוה"ז אפ"ה הי' תמים היינו עניו. והבן: ז) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו וגו' ויולד נח שלשה בנים וגו' ותשחת הארץ וגו' ותמלא הארץ חמס וגו' ויאמר א' קץ כל בשר וגו' והנני משחיתם. ונ"ל דאיתא בסה"ק דצריך לכל איש ללמוד דרכו מדרכיו של צדיק הדור ואם אינו לומד ממעשיו אז לעון גדול יחשב. והנה דור המבול הי' להם ללמוד מנח שהי' צדיק הדור שלא חמס וגזל משום איש כי הי' צדיק בין אדם לחבירו כמש"כ שהי' צדיק תמים ואיתא במפו' הן בין אדם לחבירו והן בין אדם למקום אכן היצה"ר הטעה את לבבם לאמר כי אין זה חידוש שכח אינו גוזל וחמסן כי למה לו מעות הלא בנים אין לו ואם הי' לו בנים הי' ג"כ עושה כמעשינו לגזול מאחרים וזה הי' התנצלות שלהם, ועי' בי"מ ממוחז"ל פ' לך דבר הגון עה"פ ויאמר לו כה יהי' זרעך והאמין בה' ויחשבה לו צדקה דידוע דאברהם הי' בעל צדקה גדול אבל קודם שהי' לו בנים ל"ה נחשב הצדקה כי איש כזה שאין לו בן ויורש אחריו ראוי להיות פזרן בחקי