בנין דוד א מא

מצות ה' והלך אחרי שרירות לבו מ"מ אם מתעצב אל לבו אחרי החטא ולבו מלא חרטה והרהורי תשובה אזי אינו פוגם כ"כ, וזה שאמר דהמע"ה ה' נגדך כל תאותי פי' הן אמת שהלכתי אחרי תאות לבי שהמה נגדך אבל ואנחתי ממך לא נסתרה אתה יודע האמת שהנני ע"ז בחרטה גמורה ולבי כשבר בקרבי ונאנח ודואג ע"ז עכדפח"ח, וכן אמר היהודי הקדוש מפרשיסחא ז"ל לפרש מש"כ בהתוכחה תחת אשר לא עבדת את ה' א' בשמחה הכוונה תחת אשר לא עבדת את ה' א' ר"ל שסרת ממצות ה' ותורתו הק' ונוסף ע"ז היית עוד בשמחה ולא היית דואג ונאנח ע"ז ודפח"ח, ועפי"ז יובן הפסוק וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ואעפי"כ וכחם ה' וברש"י כחמה היתה לפניו ר"ל שהי' לו כחמה מועטת כביכול מה שברא את האדם, יען ויתעצב אל לבו ר"ל האדם הי' לו עכ"פ עצבות בלבו אחר החטא ודואג ונאנח על אשר עשה וסר מדרך ה' והבן: פח) וירא ד' וכו' כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וכו' ויאמר ד' אמחה את האדם ובמדרש רק רע כל היום משהיתה חמה זורחת ושהיתה חמה שוקעת לא היתה בהם תוחלת ע"ש וצ"ב. וכ"ל דכתיב בפ' נצבים והיה כי יבואו עליך הברכה והקללה וכו' ושבת עד ד' אלקיך, והברכה כמיותר דהא התעוררות לתשובה לא יבוא ע"י הברכה אלא ע"י הקללה. אמכם מובן כי אדם שלא נתברך מעודו והוא עני ואביון אין צערו וצער ב"ב גדולים כ"כ, כי כבר הורגלו בחיי צער, לא כן באדם שהי' עושר גדול שנתברך בכל טוב ואח"כ ירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא אז צערו וצער ב"ב גדלה לאין קץ, ולזאת אמרה תוה"ק והיה כי יבואו עליך הברכה מקודם, ואח"כ והקללה, אזי בטח יתעורר האדם ושבת עד ד' אלקיך, וידוע דזריחת החמה מורה על גודל הצלחה ושקיעת החמת הוא מורה להיפך, לכן כאשר ראה השי"ת אנשי דור המבול כי רבה רעת האדם, הביא השי"ת עליהם הברכה היינו זריחת החמה מקודם ואח"כ הקללה היינו שקיעת החמה דעי"ז יתעוררו לעשות תשובה, אבל כאשר ראה כי ללא הועיל לכן אמר אמחה את האדם, וז"פ המדרש וירא ד' וכו' וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, היינו שהיתה החמה זורחת ושהיתה שוקעת ואפ"ה לא היתה בהם תוחלת שיעשו תשובה, לכן אמר ד' אמחה את האדם. והבן: פט) וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר וכו' וכ"ל עפ"ד הרה"ק הר"ר ליב משפאלא ז"ל עה"פ וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ד' אלקיך, כי כל איש ישראל רוצה לעבוד את ד' אך מחמת רעת האדם בארץ החוסר פרנסה עי"ז מצא היצה"ר מקום להעבירו מדעת קונו לכן אמרה תוה"ק וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך שיהי' לך רוממות הלב ושכחת את ד' אלקיך ואז תהי' שכיח אצל הק"בה להסתופף בצלא דמהימנותא עכדה"ק, וז"נ המקרא וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ, חוסר הפרנסה ונרדפים מכל צד, וזהו הגורם אשר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, לכן וינחם ד' ברש"י נחמה היתה לפניו כי אין להאשים את האדם כ"כ. והבן: צ) ונח מצא חן בעיני ד' במדרש כת מצא אבל ד' לא מצא, ונ"ל עפיד"א בסה"ק לפרש הפ' ישעי' מ] וקוי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו, היינו דעובדי ה' באמת וזוכים למדריגות רמות בכח עבודתם בטהרה אשר יעלו אבר וכו', אינם תולים שזכו להמדריגות ע"י כח עבודתם רק תולים שהוא כח אלקי ממעל, אבל השי"ת אומר שזכו מפאת כחם וזהו יחליפו כת שמחלפים הכח השי"ת אומר שהוא כחם והמה אומרים שהוא רק כח אלקי ולא כחם, ובזה מפרשים מחז"ל יגעת ומצאת תאמין דמציאה בא בלא כח ועשי', וזהו הגם שיגעת עכ"ז אל תחשוב רק למציאה עכדה"ק, ולפי"ז מובן המדרש ונח מצא חן בעיני ד', כה מצא היינו כח חשב שהחן זכה לא בא ע"י כחו רק הוא כמציאה, אבל ד' לא מצא, היינו השי"ת אומר שלא מצא כח שלא הי' כמציאה אלא זכה להחן מצד מעשיו הטובים. והבן: נח א) אלה תולדות כח וכו ויולד נח שלשה בנים וכו' במדרש הדד"כ כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם כעבור סופה ואין רשע זה דור המבןל וצדיק יסוד עולם זה כח, עוד במדרש אלה תולדות נח נח ב"פ נייחא לו ונייחא לעולם, ולהבין דברי חכמים וחידותם נ"ל בעזהי"ת בהקדם דברי הש"ס ב"ב [ט"ז ע"ב] ר"ש ברבי איתילידא לי' ברתא הוה קא חלש דעתיה, א"ל אבוה רביה בא לעולם, א"ל בר קפרא תנחומין של הבל ניחמך אביך א"א לעולם בלא זכרים וכו', ותמוה הוא מאי נחמה שנחמו אביו במה נחמו ומאי אמר לי' בר קפרא שהניחום הוא של הבל וראיתי להגאון מווילנא ז"ל בלקוטים למשניות זרעים וז"ל ונראה להסביר את הדבר שיותר טובה לעולם כשנולדה נקבה יותר משנולדה זכר, שלמשל אם יש