בנין דוד א מ

את הגלות כי באם תגדלו בניכם לתורה יגאל השי"ת אותנו בב"א והבן: פג) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ה' כי עשה את האדם. ונ"ל עפי"ד הש"ס חגיגה [ט"ז ע"א] אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים וכו' ויעשה מה שלבו חפץ, ואיתא בסה"ק לפרש עפי"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות גירושין דמשו"ה מועיל הא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כי לב הישראלי אוהב מצות ה' משרשו וחלק אלקי אשר בקרבו רוצה לעבוד ולעשות מצות ה' ורק החומר מעכבו להוציא מכח אל הפועל, ואם כופין אותו עד שיאמר רוצה אכי ממילא עושה ברצון גמור ע"ש, ע"כ כשהיצה"ר מתגבר עליו ולבש שחורים ויכניע חומרו וממילא יעשה מה שלבו חפץ היינו לשמוע בקול ה' עכ"ד, וכ"ז אם הלב לא נתקלקל אבל אם גם הלב נתקלקל לגמרי אין שום עצה, ולזאת אמרה תוה"ק הן אמת וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ עכ"ז הי' לו להאדם עצה שילבש שחורים ויעשה מה שלבו חפץ לטובה, אבל כאשר ראה וכל יצר מחשבות לבו רע כל היום שגם הלב נתקלקל לגמרי, לכן וינחם ה' כי עשה את האדם. והבן: פד) במסורה וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, וירא ה' כי שנואה, וירא ה' וינאץ מכעס, וכ"ל דהנה ב' סוגי עבירות יש, א' שהאדם חוטא מחמת תאות החומר לדבר שאוהבו ואם לא הי' אוהב הדבר לא הי' חוטא, והב'] מה שהוא חוטא ועובר עבירה הוא להכעיס להשי"ת ואינו אוהב הדבר רק אדרבה הוא שונא אותו, והוא עושה אותו רק בעבור שהוא רע ומתועב בעיני השי"ת ואם לא הי' עבירה לא הי' עלתה על דעתו לעשותו אך יען שהוא עבירה ורע הדבר ע"כ הוא מושך העון בחבלי שוא, כמש"כ העקידה על הפסוק השמחים על רע יגולו בתהפוכות, הכוונה כי השמחים ונהנים מן הרע בעבור שהוא רע ועושים להכעיס ולצעורי' קמכוון אנשים כאלו יגולו בתהפוכות כי לפעמים הם שמחים על הקימוץ אם הקימוץ הוא רע ויש אשר שמחים על הויתר אם הויתר הוא רע וממילא עושים דברים הפוכים עכ"ד, ולפי"ד אמר כ"ק זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל דדור המבול הי' עושים להכעי' ושמחים עלי רע בעבור שהוא רע ומתועב הגם כי הי' שונאים בעצם הדבר שהרי באו על הזכר ועל הבהמה אף שראו בכות האדם כי טובות הכה, ע"כ לא עשו מצד התאוה והחמדה אל הדבר רק להכעיס ע"כ קצף השי"ת והביא עליהם את מי המבול לשטף כל בשר ע"ש. ולפי"ז כבוא לביאור המסורה וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, וירא ה' כי שנואה היינו שראה כי שנואה הדבר ואפ"ה עושה אותו יען שהוא רע בעיני ה' ועכ"ז בוחר ברע מצד שהוא עושה להכעיס, לכן וירא ה' וינאץ מכעס פי' וינאץ מגודל כעסו עליהם איך השחיתו דרכם לעשות הרע מחמת שהוא רע ורק לצעורי קמכוון. והבן: פה) עויל"פ המסורה הנ"ל דהנה מאהבת ה' את בנ"י עם קרובו צוה מצות עשה בתוה"ק ואהבת לרעך כמוך כאב המצוה את בניו אשר אהבה ואחוה וריעות יהי' שורר ביניהם להדריכם הדרך אשר ילכו בו והמעשה אשר יעשון, ואם עכ"ז איתרחש שנאה ופירוד לבבות בין א' לחבירו אם הוא בזמן שהעולם על מכונו ושרוי בטובה אזי אינו פלא כ"כ, לא כן אם העולם שרוי ח"ו בצער אזי הי' שורת הדין שאהבה ואחדות יתלבש ביניהם, ואם גם בעת כזאת שנאה ביניהם ומדנים כבריח ארמון, אזי השי"ת כועס וז"פ המסורה וירא ה' כי רבה רעת האדם וכו' היינו שמאוד רע מעמדם ועכ"ז וירא ד' כי שנואה ר"ל שנואה ומחלוקת ביניהם ע"כ וירא ה' וינאץ מכעס. והבן: פו) עויל"פ המסורה הנ"ל וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ, וירא ד' כי שנואה, דהנה אחז"ל אוי למי שבניו נקבות ופירשו היינו שהבנים הזכרים המה בלא תורה כנקבות עכ"ד. והנה אחז"ל רשע וטוב לו זה רשע שאינו גמור, רשע ורע לו זה רשע גמור. הכוונה מי שהוא ח"ו רשע אבל עי"ז מיטב מעמדו בפרנסה, לא נוכל לומר עליו שהוא רשע גמור דאינו עושה הרשעות מחמת רע לב רק למען טובתו ולא כן הרשע אשר אינו מיטב מעמדו ועכ"ז הוא רשע, זה מורה שהוא רשע גמור שונא הדת, וז"פ רשע וטוב לו עי"ז, הוא רשע שאינו גמור, אבל רשע שהוא רשע ואפ"ה רע לו ועכ"ז עומד ברשעתו הוא רשע גמור, ולפי"ז יתכן המסורה וירא ד' וינאץ מכעס, ומפרש מה הוא הכעס בניו היינו הבנים זכרים המה בנותיו כנקבות בלא תורה ואם הי' מיטיבים מעמדם אזי יש להם התנצלות קצת אבל וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ כי מאוד רע מעמדם בפרנסה ובכל ענינים, ועכ"ז המה בלא תורה לכן וירא ד' כי שנואה שהמה שונאי הדת לכן וירא ד' וינאץ וכו'. והבן: פז) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו וברש"י וינחם ד' כחמה היתה לפניו, וכ"ל לפי"ד הבינה לעתים עה"פ ה' נגדך כל תאותי ואנחתו ממך לא נסתרה, דהנה אפילו האדם חוטא ח"ו ועבר על