בנין דוד א לט

ע"ש דפח"ח. אמנם הדבר נכון לפימד"א בפרדר"א דחוה התעברה מסמא"ל ועיברה את קין ע"ש, א"כ קין לא הי' עם הבל רק אחיו מאם דאסור לו ליבם, והכה מבואר במדרש שהי' הבל וקין מדיינים על תאומה יתירה שנולדה עם הבל ב' תאומות, ועם קין תאומה אחת, עד שהרגו ע"ש. ומבואר שם בפרד"א דה"ט דנולדה להבל ב' תאומות ולקין תאומה אחת, יען שנולד קין מסמא"ל ובניו יהי' מסטרא דמסאבותא ע"כ די לו תאותה אחת ולא שנים שלא להרבות זרע מרעים בעולם ע"ש. ולפי"ז מובן המקרא כי שת לי זרע אחר תחת הבל, לי דייקא ולא לקין כי הי' אסור לו ליבם שהי' בן סמא"ל והי' רק אחיו מן האם, והראי' כי הרגו קין מטעמא הנ"ל יען שנולדה לו רק תאומה אחת כיון שנולד מסמא"ל כנ"ל, א"כ אסור לו ליבם לכן שת לי א' זרע אחר לי ולא לקין. והבן וב"ה הוא דבר נחמד: פא) ויקרא את שמו כח לאמור זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, ובזוה"ק אשר שם שמות בארץ אל תקרא שמות אלא שמות, וכ"ל עפי"ד האר"י הק' ז"ל לפרש הפסוק עשיר ורש נפגשו יחד שניהם עושים ה', דהנותן צדקה צריך לכוון ולחבר השם הוי' ב"ה וב"ש דהנה הפרוטה הוא כדמות אות יו"ד והנותן בידו בה' אצבעותיו מכווין כנגד אות ה' וכשפושט הזרוע הוא דמות אות ו' והיד של העני המקבל ע"י ה' אצבעותיו הוא אות ה' וז"פ עשיר ורש נפגשו היינו ע"י מעשה הצדקה יחד שניהם היינו העשיר והרש עושים ה' עושים היחוד של שם הקדוש ב"ה וב"ש עכדה"ק והנה איתא בפע"ח כי עד שבא כח לא הי' חילוק אצבעות אלא הי' היד כאצבע אחת, ומכח התחיל חילוק אצבעות שיהי' לאדם חמשה אצבעות ע"ש. ועפי"ז כתב בעיר בנימן לפרש ויקרא את שמו כח לאמר זה ונחמני ממעשכו ומעצבון ידינו, היינו שעד שבא כח הי' להעולם עצבון מידיהם שלא הי' להם חילוק אצבעות ולא הי' יכולים לעשות מעשיהם כראוי ע"ש דפח"ח א"כ לפי"ז דקודם שבא כח לא הי' חילוק אצבעות א"כ לא הי' יכולים לעשות השם הקדוש שם הוי' ב"ה וב"ש לכווין כנ"ל דהא הי' חסר ההא של החמשה אצבעות דלא הי' חילוק אצבעות כלל, אבל לאחר שבא נח והי' חילוק אצבעות א"כ הי' יכול כל איש ואיש לכווין ולעשות שם הקדוש א"כ הי' נעשים שמות הקדושים בארץ ע"י מעשה הצדקה של כל אחד ואחד, ולפי"ז מובן הזוה"ק זה ינחמנו מעצבון ידינו היינו שיהי' מעתה חילוק אצבעות וזהו אשר שם שמות בארץ אל תקרא שמות שלא יהי' נקרא עוד שמות, אלא שמות שיהי' יכולים בני אדם לכווין ולעשות שמות היינו שם הקדוש בארץ ע"י הצדקה, דעשיר ורש נפגשו יחד שניהם עושים ד' כנ"ל. והבן: פב) נח את שם את חם מסורה [הובא באלשיך הק' ז"ל] ו' פסוקים של ה' תיבות סמוכות משני אותיות וזהו נח את שם את חם, כי גם זה לך בן, כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק, גם לי גם לך לא יהי', אין זה כי אם רע לב, על כן לא בא אל שלחן המלך, וכ"ל לפרש ע"ד צחות לרמז לאדם המגדל בניו עפ"י התורה המתוכח עם אדם שאין משגיח אם יהי' בנו ירא ד' או איש חפשי ולומד חכמת חצוניות והכה הירא את ד' אומר כי בן יחשב רק אם הוא הולך בדרך התורה אבל אם סר מדרכי התורה אזי אינו נחשב לבן, כמ"ש החת"ס ז"ל לפרש ויהי' לפנינה ילדים ולחכה אין ילדים כי בני פנינה סרו מדרך ה' וילדים כאלה לא הי' נחשב לחנה לילדים והתפללה לזרע ברך ה' עכ"ד ודפח"ח, ולעומת זה אומר כנגדו הלא אנו בגלות המר אשר יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור ונצרך ג"כ איש חפשי ולמוד בחכמת חיצוניות כדי לעמוד כנגדם כי אם יהי' כל העולם ושבים בד' אמות של הלכה מי עמוד לעזרתינו במלחמה כנגד שונאי ישראל ויעקרו ח"ו את הכל ולא יהי' תקומה גם להיראים והחרדים, אבל טענתו שקר וכזב שמי שאינו מגדל בניו לתורה הוא רק מחמת רע לב כי באם הי' כל ישראל מגדלים בניהם לתורה אזי כבר הי' הגאולה והיינו יכולים לבא אל שלחן המלך מלכם המלכים הקב"ה וכל הגלות המר השורר בעוה"ר הוא בעון שאין מגדלים בניהם בדרכי התורה והיראה כמבואר בסה"ק, והנה איתא במדרש דנח היינו נייחא נחת רוח, וז"פ המסורה שאומר הירא ה' לכנגדו נח שנייחא לך את שם אם יהי' בן צדיק כמו שם או את חם אם יהי' כחם ג"כ נייחא לך, כי גם זה לך בן וכי בן כחם ג"כ לבן יחשב אצלך, וע"ז משיב לו האיש שאינו מגדל בניו לתורה הלא כי יד על כס יה מלחמה בעמלק, והאוה"ע עומדים עלינו לכלותינו ואם לא יהי' איש חפשי חבר נאמן עמהם שיעמוד לעזר אז גם לי גם לך לא יהי' היינו שלא יהי' לנו כלל שום דין אזרחי ויקחו את הכל מאתנו ע"כ מהצורך שיהי' ג"כ איש חפשי מהמצות להתחבר עם אוה"ע להציל אותנו מידי זרים, וע"ז משיב הירא את ה' אין זה כי אם רע לב היינו מה שאין אתה מגדל בניך לתורה הוא רק מחמת שלבך רע ואין לך התנצלות כנ"ל דהא על כן לא בא אל שלחן המלך היינו יען שאינם מגדלים הבנים לתורה לכן גלינו משלחן אבינו ואין אנו נגאלים לבוא לשלחן המלך מלכי המלכים הקב"ה ואתם הגורמים