בנין דוד א לז

שהגיע לצוארו עיי"ש. ואיתא בשמן ששון שלא הרגו ממש קין להבל די"ל שמא הרוח בלבלתו או ע"י פירכוס [עי' בגיטין ע' ע"ב ובתוס' כתובות ל"ג ד"ה ודלמא] אלא שהי' גורם שימות עיי"ש. ומבואר [בסנהדרין ע"ו ע"א] דגורם פטור מדיני אדם [עיין ברמב"ם פ"ג מהלכות רוצח] אמנם מבואר במהרי"ט [ח"ב חו"מ סי' ק"י] דשומר חייב גם ע"י גרמא ע"ש. וזה שטען קין ואמר השומר אחי אנכי פירוש וכי אני שומר, שאהי' חייב גם ע"י גרמא כי לא הייתי רק גורם. ודו"ק: עד) וישם ד' לקין אות במדרש דהאות הוא השבת ור"י אומר דהאות הוא זריחת החמה ונ"ל דכתיב והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ד' ואמר לי בני חביבי הגאון החסיד מאויוואר שליט"א בשם גדול אחד לפרש כי ע"י ב' דברים נמנעים בני אדם לעשות תשובה כי יש אנשים שמקטינים את עונותיהם בחשבם שאין צריכים כפרה עליהם כלל, ויש אנשים שחושבים שכ"כ גדלה עונותיהם שאין להם עוד כפרה, אבל משבת מוכח דאפילו אם חטא בעבירות חמורות מהני תשובה כאחז"ל שבת [קי"ח ע"ב] כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז מוחלין לו, ומראש חודש מוכח שאפילו חטא בחטא כחוט השערה צריך ג"כ כפרה, כמבואר במס' חולין [ס' ע"ב] מה נשתנבה שעיר ר"ח שנאמר בו לד' אמר הקב"ה שעיר זה יהי' עלי כפרה שמיעטתו את הירח [והחמה נשארה בגודלה] ע"ש, א"כ אם ה' אמר על עצמו שצריך כפרה כש"כ האדם דאפילו על חטא קטן צריך כפרה, וזשה"כ והי' מדי חדש בחדשו אשר משם מוכח דגם על חטא קטן צריכים כפרה, ומדי שבת בשבתו אשר ממנו מוכח דעל כל פשעים כול להשיג כפרה. ע"כ יבא כל בשר הן מי שחושב שא"צ כפרה כלל והן מי שחושב שלא ישיג הכפרה כולם יבואו להשתחות לפני למחול להם כן אמר ד' ודפח"ח והכה קין חטא בחטא קל שהביא מנחתו מהגרוע כמחז"ל וגם חטא חטא גדול שהרג את הבל, ולמען ידע קין דגם על חטא הקל צריכים לעשות תשובה ויש כפרה גם על חטא גדול, לכן אמחז"ל במדרש וישם ד' לקין אות היינו אות השבת ואות זריחת החמה, דמשבת מוכח דגם על חטא גדול יש כפרה, ומזריחת החמה שנראה שגדולה מהירח ולכן אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה, דמוכח דגם על החטא קל צריכים כפרה. והבן: עה) ויצא קין וכו' במדרש פגע אדה"ר בקין וא"ל מה כעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת, ונ"ל עפי"ד המדרש תהלים צ"ב דשבת בראשית לא שקעה שמשה והי' ערב שבת ושבת ל"ו שעות שהי' יום ולא היתה לילה כל יום השבת ע"ש, וכ' בשמנה לחמו הטעם דלא שקעה שמשה משום דהקב"ה אמר לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות וחטא בערב שבת, והי' מוכרח למות בערב שבת, ויען כי לא חפץ ה' במות המת כי אם שובו מדרכו וחיה, לכן לא שקעה שמשה והי' ערב שבת ושבת כיומא חדא, ובשבת פגע אדה"ר בקין וראה שעשה תשובה לכן גם הוא עשה תשובה, והועילה לו התשובה שאמר הקב"ה דהא דנגזרה עליו ביום אכלך ממנו מות תמות, לא יומו של אדם אלא יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים למען יחי' אלף שנים. אבל אם הי' שקעה שמשה א"כ הי' מוכרח אדם למות בע"ש עכדפיז"ח, [הובא לעיל אות מ"ג ע"ש] ולפי"ז מובן המד' שאמר אדה"ר מזמור שיר ליום השבת היינו שהי' מזמר שהשבת הי' כלו יום, ולא הי' לילה כלל דאם הי' לילה ששקעה שמשה הי' מוכרח למות בערב שבת, ודו"ק: שוב ראיתי במדרש שוח"ט הובא בתהלים ביהמ"ד, וז"ל מזמור שיר ליום השבת א"ר לוי שלא שמש בו אפילה וכו', ל"ו שעות הי' יום, שנים עשר של ערב שבת ושנים עשר של ליל שבת, ושנים עשר של שבת עצמה ע"ש, הרי מבואר דס"ל להמדרש דאמר אדה"ר מזמור שיר ליום השבת על שבת בראשית שלא שקעה שמשה והבן: עו) עויל"פ המדרש הנ"ל פגע אדה"ר וכו' ואמר מזמור שיר ליום השבת ואחז"ל בתד"א רבא פ"א לעולם שכולו שבת ע"ש, עפי"ד כ"ק מוחז"ל בי"מ האזינו דה"ט דמועיל תשובה הגם דמלך בו"ד שמחל ע"כ אין כבודו מחול, דבשלמא מלך בו"ד אין כל העולם שלו ואינו מלך רק על מדינה א"כ הפוגם במלך פוגם בכבוד של כל המלכים שהי' ושיהי' לכן אין ביד המלך למחול, אבל השי"ת דכל העולם שלו והוא מלך על כל העולם ומלכותו מלכות עולמים ואין דמיון לו לכן יכול למחול ע"ש. והנה איתא במדרש האזינו שיאמרו כנסת ישראל לפני הקב"ה רבוני של עולם כתבת בתורתך הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר לא תשוב אליו עוד, ואתה גירשתנו ואיך אתה יכול להחזיר אותנו יאמר להם הקב"ה איש כתיב בפרשה ואנכי אל ולא איש. ובחנוכת התורה מזקיני הגאון הר"ר העשיל ז"ל כתב לפרש, וז"ל דאיתא בגמרא הזורק גט לאשתו אם החצר שלו אינה מגורשת, א"כ לפי"ז כך אמר הקב"ה אנכי אל ולא איש, ואם כן כולי עלמא שלי הוא, נמצא דלא הוה גירושין כלל עכ"ד, ולפי"ז מובן המדרש דכיון דראה דקין עשה תשובה ונתפשר דנתקבלה תשובתו, ועכצ"ל מטעמא הנ"ל דכיון דכולי עלמא דילי' יכול למחול, א"כ ממילא דכ"ע דילי