בנין דוד א לו

דר"י ס"ל צבע"ח דאורייתא לכן לא חיישינן שיעשה קירוד, אבל חכמים ס"ל דצעב"ח מדרבנן לכן חיישינן שמא יעשה קירוד ע"ש. ונודע דחכמים של ר"י הוא ר' מאיר, א"כ ס"ל לר"מ דצעב"ח מדרבנן. א"כ מברכין ג"כ על בגד של עור כנ"ל. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל בתורתו של ר"מ כתוב כתנות אור באל"ף ולא בעי"ן דהא א"א לומר שהי' הכרח לעשות הכתנות מעור שלא יצטרך לברך, דהא לר"מ מברכין גם על בגד של עור. והבן: סט) עויל "פ המדרש הנ"ל, דהנה בצפ"ע הנ"ל הקשה אמאי עשה להם הקב"ה כתנות של עור דאין לברך עלי' משום צער בע"ח למה לא הלביש להם מלבוש אחר ולברך עלי', דאין לומר דהי' ערומים וערום אסור לברך דלבו רואה את הערוה הא כתיב ויעשו להם חגורות א"כ לא ראו לבם את הערוה ע"ש אמנם לפי הנ"ל דלמד"א צער בע"ח מדרבנן צריכים לברך, גם על בגד של עור א"כ לא קשה מידי דהא הי' יכולים לברך גם על הכתנות של עור, והנה מבואר ברש"י שבת [ קכ"ח ע"ב] דמד"א צעב"ח דאורייתא דדריש טעמא דקרא דעזוב תעזוב עמו הוא משום דצעב"ח ע"ש. והנה איתא בנדה [ל"א ע"ב] תניא הי' ר' מאיר אומר מפני מה אמרה תורה כדה לשבעה מפני שרגיל וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה שבעת ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה ע"ש. והגאון השבות יעקב ז"ל בתורת השלמים ה' כדה ס' קפ"ג כתב שם דמבואר מש"ס הנ"ל דס"ל לר' מאיר דדרשינן טעמא דקרא, דאמר דהא דאמרה תורה כדה לשבעה לחבבה על בעלה ע"ש, א"כ דס"ל לר"מ דדרשינן טעמא דקרא ס"ל ג"כ דצטבע"ק דאורייתא ואין מברכין על בגד של עור, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל דבתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור באל"ף ולא בעי"ן דלא עשה להם הקב"ה כתנות עיר דהא לא יהי' יכולים לברך עלי', והבן: ע) עוי"ל עפי"ד הנ"ל דא"כ דצעב"ח דאורייתא אין לברך על בגד של עור א"א לומר דכתיב כתנות עור בעין כנ"ל, והכה מבואר בש"ות בגדי כהונה ב"מ [צ"ב ע"ב] דרבא דיליף שם דצבע"ח דאורייתא דס"ל דון מינה ומינה ע"כ יליף שפיר דצבע"ח הוא מדאורייתא ע"ש. א"כ הרי מבואר במס' שבועות [ל"א ע"א] ד"ה במאי קמיפלגי וכו' בדון מינה וכו' דר' מאיר סבר דון מיכה ומיכה ע"ש, א"כ לר"מ צעב"ח מה"ת ואין לברך על בגד של עור, לכן שפיר כתוב בתורתו אור באל"ף ולא בעי"ן. דלא כעשו להם נתנו' של עור, דלא יהי' יכולים לברך. והבן: עא) והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ד', ובמדרש אשר תצום את בניכם לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת כי לא דבר רק הוא מכם, כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הוא וכ"ל דכתיב קדושים תהי' כי קדוש אני ד', איש אמו ואביו תיראו, ואיתא בשם הה"ק הנורא הר"ר אורי ז"ל מסטרעליסק, לפרש דאחז"ל שלשה שותפים יש באדם הקב"ה ואביו ואמו ומצד הקב"ה בודאי יהי' קדושים רק מהחלק של אביו ואמו צריכים לפחוד וז"פ קדושים תהי' מצדי כי קדוש אני אבל איש מצד אביו ואמו תיראו אם יהי' לכם קדושה מצדם עכדה"ק ולכן חוב קדוש מוטל על האבות להדריך בניהם לתורה כי אם לא יהי' טובים הם המה הגורמים ע"י חלקם ובזה כ"ל הפ' אשר תצום את בניכם לשמור ולעשות וכו' כי לא דבר רק הוא מכם, ובמדרש כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הכוונה שחוב הוא על האבות לצוות את בניהם לשמור את התורה כי מצד הקב"ה אין לדאוג שיהי' רק ואם רק הוא מכם היינו מצדיכם, ומבואר ברש"י ז"ל ותאמר קניתי איש את ד' כמו עם ד' כשברא אותי ואת אישי לבדו בראנו, אבל בזה שותפים אנו עמו עכ"ל, א"כ אדם וחוה שנברא ע"י הקב"ה בלא חלק אב ואם ממילא הי' קדושים לא כן בניהם שנבראו גם ע"י חלק בו"ד, א"כ חוב עליהם לצות את בניהם לשמור התורה, ולפי"ז מובן המדרש ותאמר קניתי איש את ד' היינו עם ד' כנ"ל שאנחנו שותפים עם הקב"ה לכן הביא המדרש אשר תצום את בניכם לשמור ולעשות וכו' כי לא דבר רק הוא מכם כי מצדי אינו רק אך מצידיכם כנ"ל ע"כ צריכים אתם לצוות לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת. והבן: עב) ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה וכו' ויבא קין וכו' מנחה לד' והבל הביא גם וכו' וישע ד' אל הבל ואל קין וכו' לא שעה והמפורשים תמהו מדוע לא פנה ד' אל קין ונ"ל דראיתי בשם קדוש ישראל מרוזין ז"ל מדוע כאמר אצל הבל ויהי ואצל קין היה, דאחז"ל כ"מ שנאמר ויהי הוא צרה והיה הוא שמחה. לכן הבל שהי' עובד ד' בכל רגעיו הי' לצרה לפניו לרעות את הצאן. אבל קין הי' לו לשמחה לעבוד את האדמה למען לבטל מעבדות השי"ת ולפי"ז מובן ההמשך ויהי הבל וכו' וקין היה וכו' כנ"ל לכן שפיר וישע ד' אל הבל ואל קין לא שעה. והבן: ע) ויאמר מר וגו' השומר אחי אנכי ונ"ל דמבואר בסנהדרין [ל"ז ע"א] קול דמי אחיך אמר ר"י בדר"ח מלמד שעשה קין בהבל חבורות חבורות פצעים פצעים שלא הי' יודע מהיכן כשמה יוצאת על