בנין דוד א לה

אשר צויתיך, היינו דהצווי הי' לך לבדך, א"כ כאשר עברת נעקר המצוה לגמרי, לכן מגיע לך העונש והבן: מה) וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה בפסחים [קי"ח ע"א] אר"י ב"ל בשעה שאמר הקב"ה לאדם קוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה זלגו עיניו דמעות וכו' כיון שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם נתקררה דעתו וע"ש בח"א לזקיני המהרש"א ז"ל ונ"ל עפיד"ק של מרן הרי"ם ז"ל על הא דאמר הקבר"ה להנחש עפר תאכל כל ימי חייך דלכאורה הלא אין זה שום קללה כי הלא יהי' מורגל באכילת העפר ובכ"מ בואו יהי' לו פת בסלו ושם ביתו ואמר הוא ז"ל שקללתו הי' דעי"ז שיהי' לו מוכן לחמו בכ"מ בואו בלי עמל ויגיעה ולא יצטרך לבקש מהקב"ה מזונו עי"ז יהי' כפרד מהקדושה לגמרי כי לא יהי' לו עוד שום שייכות להקב"ה משא"כ אם הי' צריך לבקש מהקב"ה הי' אגיד בי' לבקש עזר וסיוע עכדה"ק ולפי"ז מובן היטב דברי חז"ל דכיון שאמר לו השי"ת לאדם קוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה והוא מזון הבאה בלי יגיעה וטרחה ונמצא בכ"מ ע"כ זלגו עיניו דמעות שחשב שהשי"ת רוצה שזה יהי' מאכלו כמבואר במהרש"א ז"ל ולא יהי' כחסר לו להאדם דבר ולא יצטרך לבקש מהשי"ת דבר ועי"ז יהי' נפרד מהקדושה וכיון שאמר לו השי"ת בזעת אפיך תאכל לחם שיבא לו הפרנסה ביגיעה וצער ויהי' מוכרח לבקש מהשי"ת עזר וסיוע כמש"כ באוה"ל שער הבטחון שטובת האדם מה שקשה לו להשיג מזנותיו כי עי"ז מכיר האדם חסדי השי"ת וטובותיו ורחמיו על כל מעשיו שהשגחתו על ברואיו עיי"ש. א"כ בזה ראה שהשי"ת חפץ בו ולא יהי' כפרד ח"ו מהקדושה ע"כ נתקררה דעתו ודו"ק: סו) במדרש בשעה שהראה הקב"ה לאדה"ר דור ודור ודורשיו כיון שהגיע לדורו של ר' עקיבא שמח בתורתו וצ"ב למה שמח בתורתו דוקא ונ"ל עפי"מ דאיתא במד' דאה"ר הי' יכול להתנצל את עצמו דבדין אכל מעה"ד דכבר כאמר וינחיהו ה' בג"ע לעבדה ולשמרה ופועל מותר לאכול בכרם חבירו כמ"ש כי תבא בכרם ריעך ואכלת ענבים כנפשך ולפי"ז כ' בדברי יונתן ז"ל לפרש דברי המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון לכפר על מעשה ראשון פי חטא אדם הראשון עפי"ד קו' התוס' [סוכה ל' ע"א] למ"ל קרא דלכם להוציא את הגזול הא הוי מצהב"ע ומתרצים העולם דצריך קרא היכי דגזל מעכו"ם למ"ד גזל עכו"ם מותר אפ"ה אסור בלולב דלא מקרי לכם כמש"כ המג"א סי' תרל"ז בשם היראים ע"ש. ואיתא פלוגתא [בב"מ פ"ז] כי תבא בכרם ריעך וגו' ח"א ריעך ולא משל הקדש פי' דבהקדש אינו אוכל, וח"א ולא של עכו"ם דבשל גוי לא כאמר ואל כליך לא תתן והיינו למ"ד דגזל עכו"ם אסור אפי"ה מותר ליתן אל כליו דלמד"א דגזל עכו"ם מותר ל"צ קרא ע"ש. ולפי"ז מובן היטב דברי המד' ולקחתם לכם ביום הראשון לכפר על מעשה ראשון פי' מדכתיב ולקחתם לכם להוציא את הגזול וקשה קושי' התוס' למ"ל קרא הא הוה מצהב"ע, וע"כצ לתרץ דגזל עכו"ם מותר ואפי"ה ממעטינן דלא מקרי לכם א"כ ע"כ צ"ל דריעך אתא למעט ולא של הקדש דבהקדש אסור לאכול, ולפי"ז חטא אדה"ר דעה"ד של הקדש הי' ושפיר צריך לכפר על מעשה ראשון עכ"ד דפח"ח. והכה מבואר [בב"ק קי"ג] דס"ל לאביי דלר"ע גזל עכו"ם אסור ע"ש. א"כ לפי"ז לר"ע אתי למעט קרא דריעך ולא של גוי דבשל גוי מותר ליתן לכליו א"כ לא כשמע דבשל הקדש אסור ושוב מותר גם בשל הקדש לאכול פועל בכרם, ושפיר הי' לו לאדה"ר תירוץ על חטאו ע"כ שמת בתורתו של ר' עקיבא והבן: סז) עויל"פ המדרש הנ"ל עפי"ד הצפנת פענח דחטא אדה"ר הי' שנצטוה שלא יאכל מעה"ד עד יום השבת והוא אכל בע"ש סמוך לחשיכה ע"ש א"כ למד"א דמוסיפין מחול על הקודש שפיר עביד דאכל קודם הכנסת שבת ולאו לחטא יחשב ע"ש והכה מבואר בר"ה [ט' ע"א] דס"ל לר"ע דמוסיפין מחול על הקודש מקרא בחריש ובקציר תשבות ע"ש, ולפי"ז מובן המדרש דשמח בתורתו של ר"ע דלר"ע לא חטא כלל והבן: סח) ויעש ד' א' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם במדרש בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור בא' ונ"ל עפי"ד הצפ"ע דמש"ה עשה הקב"ה להם כתנות עור דהא חייב אדם לברך על מלבוש חדש שלובש. וקיימ"ל דכל הברכות צריכים להיות עובר לעשייתן היינו לברך קודם. וערום אסור לברך ועל בגד של עור הבא מבעלי חיים אין לברך משום צער בע"ח, לכן הי' ההכרח להלביש אותם כתנות עור מבע"ח למען לא יהי' נצרך להם לברך, אבל אם הי' מלבישם בגד אחר הי' צריכים להם לברך קודם הלבישה והי' ערומים דאסור לברך ודפח"ח. ומבואר במפורשים דהא דאין מברכין על בגד עור היינו משום דקיימ"ל דצעב"ח דאורייתא אך הותר לצער לצורך האדם, אבל מ"מ אין לברך, אבל למד"א צעב"ח מדרבנן צריכים לברך גם על בגד מבעלי חיים עכ"ד. והנה במס' ביצה [כ"ג ע"א] במתני' פליגי רבי יהודה וחכמים דר"י ס"ל דאין מקרדין את הבהמה ביו"ט אבל מקרצפין ולא גזר קרצוף אטו קירוד, וחכמים אומרים אין מקרדין אף לא מקרצפין עיי"ש ומבואר בצל"ח שם טעם פלוגתתם