בנין דוד א שיג

בג"ע לעבדה ולשמרה א"כ הי' לו דין שתלא לכל העולם ונסתלק קודם זמנו מהגן. והעולם הוה שית אלפי שנין ושנותיו עם הע' שנים שהניח לדהמע"ה הי' אלף שנים א"כ לקח אדה"ר בשכרו דנקא היינו שתות אבל א"כ דהאבות באו לתקן חטאו [דברא מזכה אבא] א"כ מצטרפים שנותיהם לשנותיו והרי כאלו חי אלף ות"ק שנים דחיי האבות הי' ת"ק שנים כמובא בירושלמי א"כ לקח ריבעא וממילא כשמע מאדה"ר דשתלא נוטל ריבעא ע"כ סובר ר' אחא דשתלא נוטל ריבעא ולכן הקשה לר' אשי ולימא שתלא לבעה"ב ליתן לו ריבעא ודפת"ח, והכה בנחלת בנימן הקדמון ז"ל כ' דחטא של אדה"ר הי' כי עה"ד הי' לו קדושת עולה ונהנה רק מהקליפה שהיא כמו עור העולה דעור עולה לכהן אבל כבר נטמא העה"ד ע"י הנחש ומבואר ברמב"ם ז"ל [פ"ה ה"ה] מעה"ק דאם אירע פסול בקרבן גם העור יוצא לבית השריפה ע"כ הי' אסור לו הקליפה וזה הי' חטאו ע"ש, ואיתא במתני' ריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו' חוץ מהפסח והחטאת, והכה המפורשים הקשו איך כהן מהימן לפסול הקרבן הא אאמע"ר דהמחשב בקדשים עובר בלאו דלא יחשב דדוחק לומר דשמענו שהי' מחשב [ועי' בח"ס ז"ל חו"מ בהשתטות סי' ר"ד דאם הקרבן כשר אינו עובר בלא יחשב] אמנם היטב אשר דיבר ש"ב הגאון בת' אוריין תליתאי סי' ע' לתרץ כיון דכהנים בהקרבתן זוכים בחלקם בהקרבן שיש להם חלק בבשר א"כ אם אומר שהי' מחשב והקרבן כפסל הרי מפסיד חלקו בבשר ועל דבר שהוא שלו נאמן אף במקום שמשים עצמו רשע ע"כ אמרינן מתוך שנאמן להפסיד את שלו נאמן ג"כ לאסור על חבירו אפילו במקום שמשים עצמו רשע, אולם הקשה לפי"ז איך מהימן הכהן בעולה לומר שפיגל הא אאמע"ר דעולה כלו כליל, וכ' לת' דהא עור עולה הוא לכהן אבל אם אירע בה פסול גם העור יוצא לבית השריפה כמבואר ברמב"ם הנ"ל ע"כ שפיר מהימן דמתוך שנאמן להפסיד העור נאמן ג"כ לאסור על חבירו אע"פ שעושה עצמו רשע ודפח"ח ולפי"ז מובן דחז"ל דר' אחא הקשה לר' אשי שיאמר שתלא לו ריבעא כמו אדה"ר דלקח ריבעא דשנות האבות מצטרפים לשנותיו דבאו לתקן חטאו שנהנה מעור של העה"ד דכיון שנמצא פסול העור אסור כנ"ל הא י"ל דבנמצא פסול העור מיתר ולא חטא אדה"ר כלל ולא באו האבות לתקנו ושנותיהם אינם מצטרפים לשנותיו ולא חי אלא אלף שנים א"כ שתלא אינו נוטל רק שתות ולא ריבעא ואין כאן קושיא כלל, ולז"א לו ר' אשי כי מטית לשחיטת קדשים וברש"י וכי מטית למס' זבחים דאיתא שם לענין שחיטת קדשים דאם שחט החטאת שלא לשמו דהקרבן פסול ויקשה הא אאמע"ר כנ"ל, ועכצ"ל מתוך שתהיתן להפסיד הבשר מהימן על אחרים, א"כ יקשה בעולה איך מהימן ועכצ"ל דגם אצל עולה שייך לומר מתוך דאם כפסל גם העור יוצא לבית השריפה כנ"ל, א"כ חטא אדה"ר ובאו האבות לתקנו ושנותיהם מצטרפים לשנותיו א"כ לוקח שתלא ריבעא ע"כ אמר לו תא ואקשי לי דכעת תוכל להקשות שיתנו להשתלא ריבעא. ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד: ה) ולפי הנ"ל יל"פ הסמיכות הנ"ל, דנודע דלכן לא נכנס מרע"ה לארץ שהי' תרומתו ש"ע ט"כ הי' שנותיו ק"כ שנה לפי מדת א' מחמשים דשית אלפי שנין הו"ע ולא יותר, ומבואר לעיל דשנות האבות ת"ק שנה השלימו לשנות אדה"ר שיהי' לו אלף ות"ק שנים חלק ריבעא משית א"ש דהו"ע והכה מבואר במדרש פ' קרח ובירושלמי ברכות [פ"א ה"א] דנשמע דשנות האבות היו ת"ק שכה מדכ' למען ירבו ימיכם וכו' כימי השמים על הארן ומהלך שמים לארץ הוא ת"ק שנה [וכ' שם המראה פנים אע"ג דשנות האבות היו תק"ב שנים עכצ"ל דבתוך ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ע"כ ב' שנים אינם עולים למספר השנים ע"ש] כמו מהלך מסוף עולם עד סופו עי' תמיד ל"ח, והנה בתוס' חגיגה[י"ב ע"א] כ' וז"ל ותימה מנא לן הא שיש ת"ק שנה ולא יותר ולא פחות, וי"ל דנפקא לן מן שדי שבשדי יש ג' אותיות שי"ן דל"ת יו"ד קח י"ן ל"ת ו"ד הנעלם מן שדי ויעלה ת"ק עכ"ל ולפי"ז א"ש הסמיכות עתה תראה וכו' ובמדרש שלא יכנס לארץ דש"א שכין הו"ע ולא יותר, והראי' משנות האבות ת"ק שנה שיהי' לאדה"ר ריבעא משנות שית אלפי דהו"ע דלא נחשב שנות האבות רק ת"ק שנה כשנות מהלך שתים וארץ שהוא ת"ק שנה דנשמע כן משם שדי כד' התוס' כנ"ל, ולז"א וארא וכו' באל שדי. ודו"ק ונחמד הוא בס"ד: ו) עי"ל הסמיכות למה זה שלחתני וכו' וארא וכו' באל שדי ובבעה"ט זה השם הוא על פריה ורביה. דהנה המפורשים כ' דלכן אמר מרע"ה למה זה שלחתני דאאע"ה בודאי שיחרר את הגר שלא יעבור על איסור שפחה א"כ ישמעאל אינו בן שפחה והוא ג"כ בכלל זרעך וחל עליו ג"כ הגלות הרי כבר כשלם הזמן וצריך הקב"ה בעצמו לגואלם, אמנם באוהב ישראל ז"ל כ' די"ל דלא שיחרר אברהם את הגר ואפ"ה לא עשה איסור דעשה דפו"ר דוחה ל"ת, והנה בארת [פ' לך אות כ'] דז"נ למד"א דגם אשה מצווה על פו"ר אבל למד"א דאין אשה מצווה על פו"ר ליש לומר עדל"ת כיון דבדידה ליכא עשה כמש"כ התוס' גיטין