בנין דוד א שי

מכשירין וברש"י ד"ה ר"ע וז"ל דאמר דעד גמר בישולי' לא הוי אתרוג פרי עכ"ל, א"כ מבואר דר"ע ס"ל דבוסר ל"ה פרי [ועי' שם א"ל אביי וכו'] וזש"א שלח כא ביד ר"ע שלר"ע לא חטא אדה"ר א"כ כשלם הזמן כנ"ל. והבן: קיא) וישב משה אל ד' ויאמר א' למה הרעותה לעם הזה וכו' ויאמר ד' אל משה עתה תראה וכו', ונ"ל דאיתא בש"ך עה"ת שהאבות הק' אברהם בשמו הוא ה' דשם הוי' ב"ה יצחק היו"ד דשם הוי' יעקוב הוי"ו של שם הוי' ולא נשלם עמהם עוד השם לגמרי עד שזכה משה להיות ככלל עם האבות והוא השלים הה"א אחרונה מן שם הוי' ב"ה ע"י הה"א אשר בשמו ואז כגמר השם הוי' שיהי' נקרא שמו שם הוי' ב"ה ע"ש, והנה השי"ת אמר למשה לך ואשלחך לפרעה וכו' כי אהי' עמך ואיתא בסה"ק לפ' דאהי' בגימטריא כ"א כמו מספר הר"ת של האבות אברהם יצחק ויעקב דאמר לי הקב"ה דע"י שיעשה השליחות יזכה שיהי' נכלל בין האבות, וזש"א לך ואשלחך אל פרעה ועי"ז תזכה כי אהי' היינו האבות כנ"ל עמך יהי' עמך שתהי' נכלל עמהם עכ"ד, והנה נודע דשם הוי' ב"ה מורה שהוא אב לכלנו ואנחנו בניו ושם אלקים מורה שהוא מלך ואנחנו עבדיו עי' מזה בס' מעט דבש ונודע דברי רבה"ק הנועם אלימלך ז"ל שאמר לפ' מה שיסדו בחרוז האדרת והאמונה, הנוי והנצח לחי העולמים כי עם מלך בו"ד אין לפלפל ענו ולהקשות קושיות עליו ולנצחו כי אין זה תפארתו לא כן אצל הקב"ה שהוא אב לכלנו ואנחנו בניו הוא תפארתו ותהלתו שמניח את בניו לפלפל עמו ולנצחי וקב"ה חדי ואמר ניצחוני בני כמבואר בב"מ [נ"ט ע"ב] והיינו הכוי והנצח לנצח את המלך ותהי' ג"כ תפארתו הוא רק לחי העולמים ודפח"ח ושפ"י הובא ג"כ בי"מ לכ"ק מוחז"ל פ' נח ע"ש. א"כ מבואר מהנ"ל דקודם שעשה מרע"ה השליחות ל"ה ככלל עם האבות ולא הי' כגמר השם הוי' לגמרי והי' שמו של הקב"ה שם אלקים המורה שהוא מלך ואנחנו עבדיו ל"ה יכול מרע"ה לפלפל עמו ולהקשות קושיות לנצחו כי אין זה תפארתו של מלך. לא כן אחר השליחות שזכה להיות נכלל עם האבות, ונשלם השם הוי' ב"ה לגמרי ונקרא הקב"ה אב לכלנו ואנחנו בניו אז בא מועד שהי' יכול מרע"ה לפלפל עמו ולהקשות קושיות לנצחו כי זה תפארתו של אב אם בנו מנצחו כנ"ל וזש"א וישב משה אל ד' רצ"ל כי כאשר שב מהשליחות הי' שב אל ד' שהי' נגמר שם הוי' ב"ה והי' שמו שם הוי' ב"ה כנ"ל א"כ הי' כבן למקום ולא כעבד לכן אמר למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך שהי' מפלפל להקשות קושיות גדולות על הקב"ה לנצחו כי זה תפארתו כנ"ל לכן ויאמר ד' אל משה עתה [שאתה בני] תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם כי ניצחוני בני. והבן כי נחמד הוא בס"ד: קיב) וישב משה אל ד' ויאמר וכו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עתך ויאמר ד' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם והנה תיבות ומאז ועתה צ"ב, וכ"ל עפי"ד הגאון הר"ר יהונתן ז"ל לפ' הפ' עיר צדק ילין בה ועתה מרצחים הכוונה דבמצוה צריך האדם לעשות תיכף ובעבירה יראה לדחות שלא יעשה תיכף ועי"ז ינצל מעבירה וז"א עיר צדק כאשר בא לעשות דבר צדק היינו מצוה ילין בה לא עשו תיכף רק להמתין למחר ועתה אז עשו תיכף מרצחים כאשר הי' דבר רציחה ודפח"ח וזש"א מרע"ה ומאז באתי לפרעה לדבר הרע לעם הזה רצ"ל מאז היינו תיכף כשבאתי לפרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה יען כי הי' עבירה עשה העבירה תיכף ואתה והצל לא הצלת אותם תיכף הלא במצוה צריכים לעשות המצוה תיכף ומיד, ולז"א לו הקב"ה עתה תראה שתראה עתה תיכף אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם. והבן: קיג) וישב משה אל ד' ויאמר וכו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך, ונ"ל דמבואר בס' ויכתוב משה ותי"ד בקצרה עפי"ד האר"י הק' ז"ל שהי' במצרים ב' כתות כת אחת אלו ישראל וכת שני העם שהי' בהם ניצוצות שהי' מבני בניהם של אדה"ר שמל אותם יוסף והחזירם אל הקדושה, וכת הא' נקראים עמך שהמה עם ד' וכת הב' נקראים עם ולא עמך, ופרעה הרע לעם הזה היינו להכת השני שהי' לו יותר בניקל להרע להם שיהיו רעים וחטאים לד' מלהרע להכת הראשון והנה נודע ד"ק של הקדושת לוי ז"ל שאמר לפ' אבינו מלכינו הרם קרן ישראל עמך דאם המלוה נותן מעות ללוה ברבית ורואה שלא ישלם הרבית וע"י שימתין על הרבית יפסיד גם הקרן אזי תוחל הרבית ומציל לעצמו עכ"פ את הקרן. והכה אחז"ל דלא גלו ישראל אלא להוסיף גרים היינו להעלות הניצוצות הק' א"כ בנ"י המה הקרן והניצוצות המה הרבית ובעוה"ר דבגלות לא די כי א"א להעלות הניצוצות לקדושה והולכים לאיבוד עוד יש לחוש כי ע"י המשך זמן הגלות יפסיד הקב"ה גם את הקרן מקדושתם וזש"א א"מ הרם קרן ישראל עמך ראה עכ"פ להרם את הקרן מהגלות עכדה"ק