בנין דוד א שז

מפניו, א"כ אם הי' בנ"י משנים לבושם היו מצרים אבל כיון שלא שינו מלבושם הי' עם ד' וזש"א והצל לא הצלת את עמך הלא המה עמך וראוים להצילם בזכות שלא שינו מלבושם: צט) וישב משה אל ד' ויאמר ד' למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר ד' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה ובמדרש ואין אתה רואה במלחמות של ל"א מלכים וכו' שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ עכ"ל וצ"ב ונ"ל דאיתא במדרש למה זה שלחתני ולא מלאך, והכה בעמודי' שבעה [נ"ו ע"א] כ' דאי הרג משה את המצרי בדין אי לאו תלי' בזה אי משה הי' איש או מלאך דקין לא נתחייב מיתה על הריגת הבל רק משום דכ' פוקד עון אבית על בנים ונתחייב מיתה משום חטא אדה"ר [ע"ש הטעם] והכה חז"ל הקשו הא דכ' פוקד וכו' וכ' לא יומתו בנים על אבות וכ' החזקוני פ' תשא לתרץ דבבי"ד שלמטה אין פוקדין אבל בבי"ד שלמעלה פוקדין עון אבות על בנים ע"ש א"כ א"נ דמשה הי' מלאך שפיר הרג את המצרי שהי' נשמת קין דמלאך פוקד עון אע"ב כנ"ל, אבל א"כ דנקרא איש לא הי' רשאי להורגו ע"ש, ואיתא בזוה"ק פ' משפטים ובילקוט ראובני דמשה לא בא לא"י משום שחטא בהריגת מצרי [עי' בלק"י ע' משה מזה] ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל דכיון שאמר מרע"ה למה זה שלחתני ולא מלאך כנ"ל, א"כ ס"ל דהוא אינו מלאך א"כ חטא בהריגת המצרי, ולז"א לו הקב"ה עתה תראה וכו' שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ בשביל שהרג את המצרי. ודו"ק: ק) ולפי"ד העמודי' שבעה הנ"ל יל"פ הפ' ותקרא שמו משה וכו' ויך את המצרי, דהנה הראשונים כ' דמשה הי' מלאך איהו מטטרון שר הפנים דמשה נוטריקון מטטרון שר הפנים [עי' בעמד"ש מ"ב ע"א מזה] וזש"א ותקרא שמו משה א"כ הוא מלאך דפיקד עון אבות על בנים כנ"ל, לכן שפיר ויך את המצרי שהרגו עפ"י דין. והבן: קא) עיל"פ המדרש הנ"ל לפי הבאתי לעיל אות פ"א דה"ט דלא בא מרע"ה לארץ דהי' נקרא איש ולא מלאך והרי הקב"ה נשבע אם יראה איש באנשים האלה ע"כ גם משה בכלל ע"ש, וזש"א דכיון שאמר למה זה שלחתני ולא מלאך דסבר דהוא איש שפיר אמר לו הקב"ה שלא יכנס לארץ. והבן: קב) עי"ל דהנה מבואר במדרש הא דאמר מרע"ה ומאז וכו' הרע לעם הזה היינו לעשות לבנים בלא נתינת תבן, ובאמת יקשה למה עשה ד' ככה שיעשה פרעה גזירה כזו, אמנם בס' ילקוט האורים כ' טעם הגון ע"ז דרצה הקב"ה שיהי' א"י לבנ"י מטעם דינא דבר מיצרא [שלא יאמרו האומות דלסטים אתם] לכן לא ניתן להם תבן ולקחו תבן מן ההפקר כמבואר במדרש והי' התבן שלהם א"כ כשבנו את פתם ורעמסס למד"א אומן קונה בשבח כלי אם האומן הוסיף משלו הרי הי' להם חלק בפתם ורעמסס דהוסיפי התבן משלהם דזכי מהפקר א"כ מגיע להם א"י מצד דינא דב"מ עכ"ד. א"כ יקשה למה התרעם מרע"ה כי הרע לעם הזה לעשות לבנים בלא נתינת תבן הא הי' להם לטובה לזכות בא"י משום דדב"מ אמנם הד"נ לפי השיטות דאם אין הכלי תחת יד האומן ל"א אומן קונה בשבת כלי הרי פתם ורעמסס לא הי' תחת ידם אלא תחת פרעה א"כ ל"ש לומר דיזכו בא"י משום דדב"מ הא אין להם שום חלק בפיתם ורעמסס לכן התרעם מרע"ה, והנה איתא במדרש שאמר מרע"ה להקב"ה כתבת בתורתיך לא תלין פעולת שכיר ביומו תתן שכרו תן לי שכרי ואכנס לארץ ע"ש א"כ יקשה מדוע לא מילא לו הקב"ה תשאלתו, אמנם הד"נ דמדויל ידו משתלם לו דהנה בפתח האהל מקדמון ז"ל כ' וז"ל קושיא איך עובר הקב"ה על לא תלין פעולת שכיר, אלא מפני שבכל לילה הוי נשמה נפקדת להקב"ה והוי כמו שאין הכלי ביד הפועל ואין אומן קונה בשבח כלי כשאין הכלי תחת ידו עכ"ל, א"כ הרי מרע"ה התרעם על הקב"ה יען דסבר דאין אומן קבש"כ באין הכלי תח"י כנ"ל, א"כ אין לו טענה שיכנס לא"י ליתן לו שכרו דהא לא מגיע לו שכרו דלא קנה בשבת כלי כיון שאין הכלי תח"י כנ"ל, ולפי"ז איש המדרש דמרע"ה אמר למה הרעותה וכו' הרע לעם הזה משום דסבר דאין אומן קבש"כ כשאין הכלי תח"י כנ"ל, לכן אמר לו הקב"ה עתה תראה וכו' שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לא"י דכיון דס"ל דאם אין הכלי תח"י האומן ליא אומן קבש"כ א"כ אין לו טענה לכנוס לארץ כנ"ל. ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד: קג) עיל"פ ונקדים לפ' הפ' למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני, דנודע ד' הבעש"ט הק' ז"ל לפ' הפ' אל נקמות ד' עפ"י משל למלך שפגם בו אחד מאנשיו ורצו השרים לדונו ביסורים וכאשר בא משפטו אל המלך אחר לגדלו ועי"ז שיראה גודל חסדי של המלך עליו החסד יהי' לפניו לנקמה ועונש להתבייש שחטא ועי"ז עונו תכופר עכד"ק [עי' בדברינו פ' ויצא אות מ"ו מזה] והנה מרע"ה לגודל ענוה שהי' לו נדמה לו דלכן השי"ת מגדלו להיות שלוחו